נר מצוה ותורה אור; שער היחוד י״ט

1 ומעתה יש להבין בשרש עשר ספירות הנאצלים, ששרשם מבחינת מלכות דאדם קדמון

2 כמו שכתוב בעץ חיים בשער הכללים דמבחינת מלכות דאדם קדמון נעשה כתר דעתיק יומין כו'

3 והנה תחלה יש להקדים בענין עשר ספירות הגנוזות בהעלם, איך שיוצאים לידי גלוי

4 שזהו מה שכתוב קורא הדורות מראש, מראש דאדם קדמון כו'

5 ואמר בספר יצירה שזהו כשלהבת הקשורה בגחלת, וכהאי גוונא יש דמיונות רבים

6 ויובן יותר מי' כחות הנפש

7 דהנה ידוע ענין העלם וגלוי אינו כהתפשטות כח מן העצם, כמו כח הפועל שמתפשט בפעולה, שזהו מהות כח העצם שנקרא עילה ועלול

8 אלא כמו בחינת זיו ואור של העצם

9 כהארת זיו אור השמש, וכחיות אור הנפש בכלי הגוף, וכהתחכמות מכח השכל וכהאי גוונא

10 והיותר דמיון אמיתי לגלוי ההעלם הוא כמו גלוי התנועה מן החי וכאותיות המחשבה ואותיות הדיבור וכהאי גוונא

11 וכל זה יותר אמיתי מדמיון שלהבת הקשורה בהעלם בגחלת

12 שאף על פי שבגחלת היה השלהבת בהעלם, אבל הרי על כל פנים ממהות חום שבגחלת יצא השלהבת, ואין זה אמיתית ענין הגלוי

13 רק כמו בחינת מראה וגוון לבד, כגוון התפוח שאינו ממהות התפוח, וכידוע

14 וכך הוא בגלוי העלם עצם כחות הנפש, כמו כח מדת החסד בעצם

15 שגלוי שלו היינו כאשר מצד עצמיות מדה זו בעצם הנפש, הרי מתהווה רצון ושכל של חסד וטוב תמיד

16 ולהיפך במי שמדתו העצמית באכזריות, מתהווה רצון ושכל לדין ועונש

17 והנה התהוות מקור לרצון זה, לחסד או לדין, נחשב עדיין מעצם המדה, שאינו נבדל הימנה כלל

18 אבל מה שנולד רצון בגלוי לדין או להיפוכו, זהו רק כמו בחינת התגלות מראה לעצם

19 כהתגלות התנועה בעצם החי וכגלוי החיות בדבר נבדל, שהוא הגוף

20 שמפני שהוא חי בעצם, מגלה חיותו בתנועה

21 וכן מפני שהוא דבר חי בעצם, מחיה גם לגוף הדומם שנקרא חיי בשר כו'

22 כי גלוי רצון זה בא בדבר נבדל, שהוא ענין זה של חסד או דין

23 אבל מקור המוליד רצון זה הוא בא מכח עצם המדה לבד

24 ומובן ממילא, בהיות שיש כמה אופני דברים שיוליד רצון מיוחד לכל אחד ממקור אחד, שהוא תלוי בעצם המדה תמיד כו'

25 וגם שכל המטה תמיד כלפי רצון וחסד, היינו רק מצד עצם מדת החסד שמוליד תמיד רצון ושכל לחסד דוקא

26 ויש כמה ענינים נבדלים ולכל אחד מוליד רצון ושכל בפני עצמו כו' ודי למבין

27 ונמצא שהרצון לרצון של חסד בכלל, יוכל להוליד כמה רצונות של חסד בפרט, בכמה ענינים שונים באופנים שונים מאד

28 והכל ממקור אחד, שהוא רצון הנעלם הנקרא עצם הרצון של חסד, מצד עצמיות המדה ההיולית

29 רק שבא בדרך פרט להיות רצון לרצון זה בדבר פרט זה כו' ודי למבין.

30 ומובן על כל פנים שיש הפרש גדול בין גלוי הרצון לחסד, שאינו רק בחינת גלוי ההעלם של עצם הרצון, המוליד רצון זה

31 שהוא בא מכח עצם המדה, שהוא אינו בחינת נבדל כו' ודי למבין.

32 ועל דרך משל זה יובן ענין קורא הדורות מראש דאדם קדמון כו'

33 כמשל הקורא דבר שיצא מהעלמו לגלוי לחוץ

34 כך כל עיקר בחינת עשר ספירות דאצילות הוא שיצאו מהעלמם לגלוי בלבד

35 ועל כן נקראו בשם אורות או ספירות, כמו זיו ואור

36 וכמו כל בחינת גלוי ההעלם שאינו רק בבחינת אור, וכבחינת מראה וגוון, וכמו תנועת החי כו'

37 והיינו כמו ויאצל מן הרוח, שאין זה רוחו של משה

38 רק בחינת גלוי אורו וזיוו לבד, הוא שנאצל והופרש, כגלוי שלהבת מן הגחלת וכהאי גוונא כו'

39 וכל זה יובן על פי משל הנזכר לעיל מענין גלוי הרצון בדבר נבדל

40 שיוצא מהעלם עצם הרצון שמצד עצמיות כנזכר לעיל

41 כך בחינת כתרים דעשר ספירות דאצילות הן רק בחינת גלוי רצון לגבי העלם עצם הרצון שנקרא רצון לרצון, שהוא בבחינת אדם קדמון כנזכר לעיל

42 וכמו מבחינת העלם הרצון דחסד דאדם קדמון נמשך גלוי רצון לחסד דאצילות שנקרא כתר דחסד כו'

43 וכן מבחינת העלם רצון דחכמה כו'

44 אך כמו שמובן ממשל הנזכר לעיל שזהו הנקרא התהוות רצון לרצון, הרי הוא בא בבחינת הכלל להוליד כמה מיני רצון וכמה ענינים אופנים שונים כו', כך מבחינת רצון לרצון לחסד באדם קדמון נולד כמה מיני גלוי רצון של חסד באצילות

45 והענין הוא דמבחינת המלכות של מדה דאדם קדמון נעשה בחינת כתר דמדה דאצילות

46 ובכללות העשר ספירות הרי רק מבחינת מלכות דאדם קדמון נעשה כתר דאצילות

47 והוא רק מבחינת אותיות וגלוי עצם העלם הרצון, נעשה אור העצם של גלוי רצון כו'

48 שהוא כמו שמבואר באות הי''ח דרק מבחינת סוף מעשה דעצם הרצון נעשה רצון לרצון שהוא עשר ספירות דאדם קדמון

49 על דרך דוגמא, מגלוי רצון שבדבור המשפיע נעשה עצם הרצון למקבל

50 כמו שמאותיות גלוי השכל שבדבור שבמשפיע נעשה עצם אור השכל במקבל

51 וכך רק מאותיות וגלוי חסד שבדבור דמשפיע נעשה אור הרצון לחסד למקבל

52 כידוע בכל עילה ועלול, שמבחינת האחרונה שבעילה נעשה ראש ושרש לעלול

53 וכך מבחינת מלכות דאדם קדמון בכלל נעשה בחינת כתר דעתיק יומין כו'

54 דהיינו מבחינת גלוי רצון לרצון שבדבור בלבד, נעשה בחינת מקור כל גלוי רצון שמצד התענוג שנקרא כתר דעתיק יומין כו' וכמו שיתבאר

55 והיינו כללות ענין העשר ספירות דאצילות שיצאו מהעלם עשר ספירות דאדם קדמון, כמו שכתוב קורא הדורות מראש כו':