1ומעתה יש להבין בענין יחוד דישראל ויעקב בלאה ורחל.2וביאור ענין לאה ורחל ידוע, שזהו ענין מחשבה ודבור3והיינו ענין ב' ההי''ן דשם יהו״ה כמו שכתוב בזהר, תרין נוקבין פריש שלמה כו' אתי מלבנון כלה כו'4ה' ראשונה שם הגדולה לאה, וה' אחרונה שם הקטנה רחל כו'5ותחילה יש להקדים בענין הקול קול יעקב, שיש קלה פנימאה דלא משתמע כו'6להיות ידוע בענין יום ליום יביע אמר, שזהו אש מים רוח חג''ת7כמו הקול שהוא מורכב מאש מים רוח הגשמיים, כך הבל הלב עצמו כלול מאש מים רוח רוחניים8שהוא בחינת חסד וגבורה והממוצע שהוא הרוח9דהיינו בחינת כיווץ והתפשטות שבהבל הרוחני דלב10כמו כאשר האדם שמח בלבו, אז יש בחינת אור ההתפשטות בלב, והוא הבל דחסדים11וכשהוא בעוצב, הוא בבחינת הכיווץ וצמצום, והוא בחינת הבל דגבורות12והממוצע מחסד וגבורה הוא הבל רוחני, ממוצע ממוזג מאמצעות חסד וגבורה13כרוח הממוצע מאש ומים בגשם ההבל14כידוע שהצמאון מיסוד האש15וכן ניחר גרוני כו' בקול הגשמי, בא מתגבורת יסוד אש שבהבל הלב16ולהיפך צלילת קול הבל הלב מיסוד המים כו'17והממוצע שהוא רוח ממוזג כו'18וכך הוא בקול הממוצע וממוזג מחדוה ומרירות ועוצב, שנקרא קול ערב לנפש, שזה תלוי במזיגה הרוחנית שבהבל הלב דוקא כו'19וגם ברוח החיים שבחלל הימיני וחלל השמאלי, הרי הוא בבחינת רצוא ושוב בדפיקו דלבא, כידוע שזהו גם כן בבחינת כיווץ והתפשטות20אלא שהוא בהיפך, כאשר רוח החיים נכנס מן המוח בלב מתקווץ לקבל וכשיוצא מתפשט כו'21לפי שהחיות דוקא רצוא ושוב כו' וכמבואר בספרי הרפואה22וכל זה נקרא קלא דמשתמע בדבור, שזהו בחינת רוח הבל הדבור23והיינו בחינת קול ודבור הנזכר בזהר בכמה דוכתי24והוא בחינת יחוד יעקב ורחל25דהיינו בחינת ההמשכה של המדות שבלב הבא בבחינת רוח הבל הלב, מורכב מאש מים רוח רוחניים, עד בחינת קול הדבור26ובחינת כח הדבור נמשך מנקב החזה דלב כו' ונקרא רוח ממללא27והיינו מה שכתוב בעץ חיים דכתר דנוקבא דזעיר אנפין דבוק בחזה דזעיר אנפין28וזה שכתוב לעולם יהו״ה דברך נצב בשמים כו'29וכמו שכתוב במקום אחר בענין ממצוא חפצך ודבר דבר, מקור כח הדבור שנמשך מהבל הלב דזעיר אנפין30וכנראה בחוש, שאם הלב עצב בכיווץ ימעיט בדבור, וכשהוא בהתפשטות ירחיב הדבור31לפי שכח של הדבור תלוי בהבל הקול שבלב עצמו כו'32וכאשר לא נמשך מהבל הלב בדבור, על דרך שאמר לבא לפומא לא גליא, לא נעשה דבר מלך עדיין מאין ליש כלל33וכמו ואילו צדיק ורשע לא קאמר34כי בדבור כבר נעשה, כי הוא אמר ויהי, וכן ודברי אשר יצא מפי לא ישוב ריקם כו'35אבל בלב דזעיר אנפין עדיין יכול להתהפך מדין לחסד, כמו וינחם יהו״ה כו' וכן ויאמר אל לבו לא אוסיף עוד כו'36וזהו בחינת חג''ת דהבל הלב דזעיר אנפין שבא ומתייחד בדבור, עלמא דאתגליא כו' כידוע ודי למבין.37ויש בחינת קלא פנימאה דלא משתמע בדבור כלל, והוא בחינת המוחין שבמדות חסד וגבורה38כמו אהבה ויראה שלמעלה מבחינת רוח החיים שבלב, כמו עצם חדוה של אהבה וחסד או עצם רוגז ודין של יראה ופחד39שהמה רוחניים הרבה גם מהרכבת הרוחניות דאש מים רוח הנזכר לעיל, הבא במורכב בלב הגשמי40וגם שיש בזה הרכבה מאש מים רוח, שהוא בחינת חסד גבורה ותפארת, אבל הוא בבחינת הפנימית שבלב41שהוא במדות חג''ת, שיש בהן הארת המוחין הנקרא קלא פנימאה דבינה שבזעיר אנפין, הבא ונמשך מן המוח ללב42וכאשר הוא בא בהתפעלות רוחניות שעל ידי הדעת, בחינת ישראל הנזכר לעיל, ונמשך מיד באותיות המחשבה שנקרא לאה, נקרא יחוד ישראל ולאה43פנימיות המדות שבלב מיד מהרהר במחשבה44אם מתפעל בשכל וטעם לאהבה וחסד, הרי מיד יבוא מדה זו עם המוחין שבה במחשבה45וכידוע שהמחשבה מלבשת המדות דישראל בפרטיהם46ונקרא לאה, כמו נלאה להכיל המדות כו', ושרש לאה למעלה בבינה47היינו לאה ילדה ששה בנים, בחינת ו׳ קצוות דמדות דזעיר אנפין48אך יחוד ישראל ולאה, היינו מוחין דאבא ואמא שבזעיר אנפין, הוא מתייחד בלאה התחתונה, דמחשבה שמקבלת מבחינת מלכות דתבונה, שרש המחשבה כו' ודי למבין.49ויש יחוד ישראל ורחל, כאשר בא הארת בחינת פנימיות המוחין שבמדות בדבור50וכן יש יחוד יעקב ולאה, שנקרא הרהורי לבא, דהיינו מה שבבחינת חיצוניות המדות עולה בהרהור במוח51וכן יש יחוד יעקב ורחל שהוא המשכת חיצוניות המדות שבלב בדבור כנזכר לעיל52וסדר ההמשכה לפעמים כך הוא, שבחינת המדות שבלב עולה ומתייחד במחשבה ומן המחשבה בא אל הלב, בחיצוניות הבל הלב, ומהבל הלב נכנס להבל הדבור שנקרא קול ודבור53ולפעמים מן המחשבה נכנס אל הדבור, וכמו שמדבר מה שחושב54שעקבי לאה נכנסין תוך ראש רחל כו'55ובשעה זו שמדבר מה שחושב, הרי יוצא מקול הבל הלב בדבור בה' מוצאות56ובודאי מה שבלבו עולה במחשבה, שאין מחשבה בלא מדות שבלב כו'57ונמצא בחינת יעקב, שהוא רוח הבל קול הלב, משמש במחשבה ודבור שנקרא ב' אחיות, לאה ורחל58עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, מאמר סתום ומאמר פתוח כידוע ודי למבין59ועל דרך זה יש יחוד ישראל ולאה ויחוד ישראל ורחל בפנימיות המדות, בבחינת קלא פנימאה הנזכר לעיל60וזה שכתוב יביע אמ״ר, ואחר כך, אין אומר, במחשבה, ואין דברים61והיינו בשבת שהיחוד בפנימיות דזעיר אנפין ונוקבא כו' כידוע ומבואר הכל במקום אחר ודי למבין: