נר מצוה ותורה אור; שער היחוד מ״ח

1 והנה בחינת פרטות הבנין דמלכות הנקרא כלה שכלולה מהכל כו', היינו מה שבבחינת הדבור מתגלה הכל בבחינת יש ודבר נבדל, כאותיות הדבור שמגלה הכל

2 והוא גם מבחינת התענוג ורצון העצמי שבעצמות אור אין סוף ממש, בבחינת חפץ חסד ההיולי הנזכר באות הי' כשבא בהשתלשלות רבות עד רצון וחכמה ומדות דאדם קדמון ואריך אנפין עד בחינת רצון וחכמה ומדות חיצוניות הכלים דזעיר אנפין, הכל בא בבחינת המלכות, בחינת הדבור העליון, בהתגלות יש בבחינת האצילות

3 שעל זה אמר אני ראשון ואני אחרון, וכן ראו כי אני אני הוא, בחינת מלכות דאין סוף במלכות דאצילות, סופא דכל דרגין כו'

4 ותחלה יש להבין דרך פרט בפרצוף המלכות, מבחינת כתר שבה עד בחינת המלכות שבה שבוקע המסך להיות כתר לבריאה כו'

5 דהנה בראש השנה הוא בנין כתר הנוקבא כו', והוא מה שאומרים י' פסוקים מלכיות כו'

6 דהיינו להמשיך בחינת התענוג והרצון למלוכה מחדש, שהוא לעורר מחדש בחינת התענוג והרצון הפשוט שבעצמות, להיות אנא אמלוך כו'

7 והיינו ענין גבורי כח עושי דברו כו' הנזכר בזהר, כמו שכתוב במקום אחר בענין ויתנו לך כתר מלוכה כו'

8 בהיות ידוע שבחינת ההתגלות בדבור הנזכר לעיל, הוא הנקרא דבר מלך, והוא בחינת מדת ההתנשאות, כמו שכתוב יהו״ה מלך גאות כו' וכן מלכותך מלכות כו'

9 וכמו על דרך משל מדת ההתנשאות באדם, שהוא בחינת מדה נבדלת מן העצמות, להיות מתנשא על זולתו דוקא כו', מה שאין כן שאר המדות שהן חלק ממש מן העצמות

10 כמו אור מדת החסד, שהנפש עצמה נמשכת ומתפעלת מהחסד, כי עיקר מדה זו המשכה מן העצמות הוא, כמו כן החכמה נמשכת מן העצם כו'

11 אבל מדת ההתנשאות, הגם שהנפש מתפעלת ממנה, אבל העיקר שלה הוא המתהווה מן הדבר הנבדל מן העצם, שהוא על זולתו, ואם אין דבר זולתו לא תתעורר מדה זו כלל

12 והגם שבחינת החסד גם כן להטיב חסדו לזולתו דוקא, אבל מכל מקום תחלת התהוותה הוא בעצמותו, גם שאין איש להטיב עמו, מה שאין כן בהתנשאות, שלא תתהווה בעצם מציאותה בלתי מי שיש להתנשאות עליו

13 וראיה לזה ממה שכל עיקר בנינה בהתפשטות אורך ורוחב תלוי רק בביטול האנשים, כשירוממוהו יעוררו לתכלית ההתנשאות, ובמיעוט הביטול ימעיטו אור מדה זו כו'

14 אבל החסד כמו שהוא בעצם כך יתפשט, וגם שיהיה בו ריבוי ומיעוט על פי אופן התעוררות המקבל אם הוא מבקש ברחמנות ביותר כו', מכל מקום לא מזה יבא עיקר בנינה כו' ודי למבין.

15 והנמשל מזה יש להבין למעלה, כי כמו מלכותא דארעא כך מלכותא דרקיע, שאין מלך בלא עם דוקא

16 והגם שההתנשאות דבחינת מדת מלכות למעלה הוא כשאר המדות העליונות, אבל אינה המשכה ממש מבחינת העצמות

17 רק מכל מקום ישנה בכח ובהעלם גדול, כי בבחינת אדם גם בתינוק קטן, יש בחינת ההתנשאות להתנשא על הכל, גם על הבהמה, שזהו בטבע תולדתו מיד, כמו שכתוב ורדו כו'

18 כנראה בטבע התינוק, שתשוקתו למשול ולרדות על חיה ובהמה ועוף כו', כמו שכתוב במקום אחר שזהו דוקא מבחינת אדם, מה שאין כן מדת החסד והרחמים שישנה בבהמה גם כן, כנשר שהוא רחמני כו'

19 הגם שנקרא מדת ההתנשאות אבל עיקר בנינה הוא להתנשאות על דרך זולתו, ואז נמשך תענוג ורצון גדול בהתנשאות זו, ולפי זה יש להבין איך יתכן למעלה באלקות, שאין לך דבר חוץ ממנו על מי יתנשא כו'

20 ואם כן בחינת בנין המלכות ברצון ותענוג ומדות בבחינת פרצוף שלם בבחינת האצילות אי אפשר להיות, כי אם כאשר עלה ברצונו שיהיה יש נפרד לעצמו, שיהיה על מי להתנשאות כו', אזי נתעורר אור מדה זו מן המאציל כו'

21 ולזאת אמר יהו״ה מלך גאות לבש, שנתלבש במדה זו להיות מלך על עם

22 ועל כן צריך דוקא למדה זאת לחדש אותה ממקור חוצבה בכל ראש השנה, דהיינו עד בחינת מחשבה בעצמות אור אין סוף, אנא אמלוך כו', בבחינת ההתנשאות שעלה בבחינת עצמותו עדיין קודם שהיה הצמצום כו'

23 ולזה היה הצמצום הראשון הנקרא מקום פנוי כו', כדי שיהיה דבר חוץ מן העצמות, שיתכן על זה בחינת אור ההתנשאות דבחינת מלכות דאין סוף

24 וכמו שכתוב במקום אחר בענין גמלתהו טוב כו' בשרש העובדי כוכבים ומזלות, שהפרידן מאחדותו בבחינת החושך והצמצום כו', כדי שיהיה בחינת מדת התפארת, שמדת התפארת גם כן אינו אלא בפני איש נכרי ומרוחק דוקא כו' ודי למבין

25 וכך יובן בבחינת מלכות דאצילות, סופא דכל דרגין שבאצילות, שהוא רצון ותענוג כו' של מדת ההתנשאות להיות מלך על בי"ע, שלזה הוצרך להיות הצמצום דמסך שבין אצילות לבריאה, להיות ראש לשועלים כו'

26 והיינו אני ראשון בבחינת מלכות דאין סוף ואני אחרון במלכות דאצילות, כי נעוץ תחלתן בסופן, וזהו בכל ראש השנה וראש השנה כידוע ודי למבין