נר מצוה ותורה אור; שער היחוד ט״ו

1 והנמשל מכל הנזכר לעיל יובן בבחינת רושם שנשאר בחלל ומקום פנוי הנזכר לעיל

2 שהוא יו"ד דס"ג שבטהירו עילאה כמו שכתוב בספר עמק המלך

3 שהוא בחינת היולי כולל כל מה שיסתעף ממנו על ידי הקו וחוט כו'

4 וגם שנתעלם כללות האור העצמות עד שלא נשאר רק בחינת רשימו, עם כל זה ודאי הכל נכלל בו בקיצור על ידי זה הצמצום דווקא כנזכר לעיל

5 וגם מה שהוא מורה העדר ההתפשטות למטה, אינו בחינת צמצום גמור

6 רק מצד שהוא בחינת כח ההיולי כו' כנזכר לעיל

7 רק להיותו כח מגביל לכללות האור הראשון, על כן בלתי מתפשט רק דרך קו, לפי אופן ההשפעה כנזכר לעיל.

8 אמנם יובן מהנזכר לעיל דקו זה יש בו מכח האור הראשון שלפני הצמצום

9 בבחינת אין סוף ממש, רק שבא דרך קו, לפי אופן המקבלים כו'

10 ובזה יובן מה שכתוב באורך נראה אור

11 בחינת הארה דהארה הנקרא אור של תולדה

12 שאחר הצמצום בוקע האור דרך קו בעלמא כו', אבל הוא בא מאורך העצמי להיות שברשימו הרי נכלל הכל וממנו נמשך הקו

13 בבחינת היולי לכללות השפע להיות בבחינת מעלה ומטה על כל פנים, כמו שכתוב בעץ חיים

14 ומזה הטעם יובן תירוץ על ב' ענינים הפכים שנמצא בקו זה

15 הא' אשר בכחו דוקא לאכללא שמאלא בימינא כו'

16 שהוא בחינת ההתכללות והיחודים של כל האורות המסתעפים מכתר דאדם קדמון עד מלכות דאצילות

17 עד שעל ידו דוקא יוחלף האור בכלי שאינו שלו, כמו אור החסד בכלי הגבורה כו'

18 כמו שכתוב במקום אחר באריכות בענין וא''ו דוהנורא כו'

19 והב' מה שנקרא בשם קו המדה דוקא, למדוד כל אורות וכלים כו'

20 וכנזכר לעיל בענין הקו שנקרא אמת הבנין כו'

21 שזהו היפוך ההתכללות לכאורה.

22 אך הענין הוא דשניהם אמת

23 ואדרבה הא בהא תליא

24 משום דשרש זה הקו מכח הראשון דעצמיות אור אין סוף שלפני הצמצום הוא בא

25 כנזכר לעיל בענין באורך דוקא נראה אור דקו זה

26 ובכח האור העצמות דאין סוף ודאי יש לעשות בחינת התכללות ויחודים של כל ההפכים בכל ההשתלשלות מראש דאדם קדמון כו' עד מלכות דאצילות

27 וכמאמר אנת הוא דמייחד לון ומקשר לון כו', אנת הוא מלגאו ומלבר כו'

28 וכן ענין שם מ''ה מלגאו דאיהו אורח כל האצילות כו' וכהאי גוונא

29 הכל הוא מצד הארת אור העצמות דאין סוף שבקו זה, שהולך ונמשך עד למטה במלכות, סוף כל דרגין

30 והיא הנותנת דוקא שיש בכחו למדוד מדה וגבול לכל אורות וכלים ולכל יחוד משפיע ומקבל, כמה יהיה מ''ד ומ''ן כו'

31 מצד בחינת הרשימו המגביל לכל אור העצמות באופנים שונים כמו ששיער בעצמות אור אין סוף לפני הצמצום כו'

32 ונמצא מצד עצמות האור שבקו נקרא בחינת היולי ליכלל ולחבר את הכל כו', ומצד כח הרשימו המגביל שבו מגביל שיעור ומדה לכל, על דרך אותו בחינת השיעור הראשון שנכלל ברשימו זו

33 על דרך משל אומן העושה רושם, שמגביל האופן של המעשה, שיהיה הכל מדוקדק כמו שהוחלט השיעור בעצמו

34 שלא ינטה ימין ושמאל כו'

35 ואף על פי שאם לפעמים יהיה תוספת אור בנאצלים, יתר מכפי מאמר קו המדה כו', היינו מכח האור העצמות דוקא

36 שלפעמים יאיר כך ולפעמים יאיר כך

37 ולזה הטעם כל בחינת התחדשות אור באבי''ע, הכל מעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום דוקא

38 דהיינו מפני שבאורו העצמי נראה אור בקו זה

39 לפעמים בתוספת ולפעמים בגרעון

40 וכן בשינויי היחודים שבכל הפרצופים מאדם קדמון עד עקב דאדם קדמון בסוף העשיה

41 כמו השינוי מזמן בית המקדש לזמן הגלות וכהאי גוונא

42 ודרך כלל הרי אנו אומרים יהי רצון מלפניך

43 מלפני עצמותך ממש, שלמעלה מי׳ ספירות העצמיים גם כן

44 לשנות הרצון הפשוט שכבר נמשך בעצמות האור דאין סוף

45 לבא בשיעור ששיער בעצמו עד סיום הקו, באופן אחר, כמו מדין לחסד וכהאי גוונא

46 וכנזכר לעיל בסוף אות הט' בענין אני יהו״ה לא שניתי

47 בין רצון של חסד לדין באור הראשון שלפני הצמצום

48 מטעם הנזכר לעיל באות יו''ד בענין חפץ חסד שבעצמות ההיולי שנכלל בעצמות כו'

49 שיש בו ג' מדריגות עד שבא בדבר פרט כו' כמבואר באריכות באות י''א

50 וכשאמרו אליו ולא למדותיו, מדבר גם במדותיו העצמיים שבאור העצמות

51 מפני שהעצמות דאור אין סוף, לאו מכל אלין מדות כלל כו' ודי למבין.

52 וזהו אנת הוא דמיחד לון כו', אנת דוקא, שזהו אנת הוא חד ולא בחושבן י׳ ספירות כו'

53 וכן מעצמות אור אין סוף דוקא בא כח הגבול והמדה אשר בבחינת רשימו שבקו שמחמת זה נקרא קו המדה

54 והא בהא תליה דוקא

55 וכמו שכתוב במקום אחר בענין כללות חסד וגבורה שבעצמות אור אין סוף

56 שהוא בחינת כח הגבול להגביל ולהעלים בעצמותו בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ושיעור

57 והיינו אור אין סוף למעלה עד אין קץ כו', ובחינת התפשטות האור למטה מטה עד אין תכלית שעל ידי הקו שנמשך מן הרשימו כו'

58 וב' קוין שקולין המה בבחינת אין סוף

59 על כן גם בירידת האור דאין סוף בקו זה, שקולין ב' כחות הללו לצמצם ולהגביל או לחבר ולייחד

60 וכן ענין שינויי האור וההמשכה, אם בתוספת או בגרעון, כמו מזמן לזמן, כמו מחול לשבת ויום טוב, וכן מזמן בית המקדש לזמן הגלות, הכל בכח א' שקול, שנחלק לב' קוין חסד וגבורה

61 הבא מכח ואור הראשון דעצמות אין סוף כמו שהוא בעצמו בבחינת חסד וגבורה כו' ודי למבין

62 והיינו כמבואר למעלה באות הי''ד דקו לגבי שטח הוא היולי

63 כולל על דרך אותו האור וכח העצמי שבעצמות של המשפיע, רק שבעצמות הוא בהרחבת הערך ביותר, ובקו זה בא כח זה עצמו בבחינת הצמצום שפע והמשכה למקבלים כו'

64 ואם כן גם בבחינת צמצום והתפשטות שבו, משם הוא בא דווקא ודי למבין: