נר מצוה ותורה אור; שער היחוד ל׳

1 ובזה יובן המאמר וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כו' כגופא בלא נשמתא

2 שהוא בחינת הכלים דמוחא ולבא כו' שנקרא גופא בלא נשמתא

3 שהן בחינת האורות דנר''נ כו'

4 אך מאין ימצא מציאת כלי בלא אור, מאחר שמהתעבות האור נעשה כלי כנזכר לעיל

5 אבל לפי הנזכר לעיל, דשרש הכלים קדם לשרש האורות כו', אם כן יש מציאות לכלים בפני עצמם, ועל זה אמר דאיהו וגרמוהי חד כו'

6 ולפי זה המכוין בשם יהו״ה, כמו בח''י ברכאן דצלותא, יכוין למקור התהוות הכלי, שהוא עיקר בחינת השם, דאיהו וגרמוהי חד כו'

7 וממילא נמשך האור אחר הכלי, כי דרכו של איש כו' ודי למבין.

8 והנה יש ג' מדריגות בכלים, פנימים ואמצעים וחיצוניות.

9 והענין ידוע כי לנגד ט׳ ספירות חב''ד חג''ת נה''י, יש ג' מיני כלים

10 פנימית הכלים הוא בחינת הגבלת האור דחב''ד שבאור

11 ואמצעות הכלים הגבלת חג''ת דאור, וחיצוניות הכלים הוא הגבלת נה''י דאור כו'

12 והיינו אתה סתר למפרע דרת''ס, שעיקר ההגבלה וההסתר בחיצוניות הכלים כו'

13 וגם בענין מה שיש בכלי בחינת השפעת וירידת השפע למקבל דוקא כנזכר לעיל, גם כן כלול מג' מדריגות

14 פנימית הכלי הוא בחינת הבאת אור שפע דחב''ד

15 ואמצעית להבאת והמשכת אור דחג''ת, וחיצוניות להבאת שפע דנה''י כו'

16 ועל דרך משל ט׳ ספירות שבאור מדת החסד, המוגבל בג' מיני אותיות

17 אותיות המחשבה בחינת פנימית הכלי לחב''ד שבחסד

18 ואותיות הדבור אמצעית כלי לחג''ת שבחסד, ואותיות המעשה לבחינת נה''י שבאור החסד

19 שהוא בחינת כח המעשה שבחסד, לעשותו בפועל ממש

20 יש לו כלי מיוחד, ואהבה שבחסד יש לו כלי מיוחד, ושכל וטעם שבחסד יש לו כלי מיוחד כו'

21 ועל הרוב, השכל והטעם שבחסד מהרהר במחשבה, והאהבה שבו יאמר בדיבור, וכח המעשה שבו יעשה בפועל ממש

22 אמנם כשבא בג' מיני אותיות דמחשבה דבור ומעשה נקרא לבושין דמנהון כו'

23 שלמטה מבחינת כלים דעליהם אמר איהו וגרמוהי חד כו', ולא על הלבושין

24 אבל בחינת הכלים לנר''נ הוא מוחא ולבא כו'

25 ובלב יש ג' מדריגות, פנימים ואמצעים וחיצוניות לנגד ט׳ ספירות כו'

26 בחינת חב''ד שבמדת האהבה או היראה כו' שנקרא מושכל של המדות כו'

27 הוא בחלל הימיני שבלב, שמאיר בו ממוח החכמה ששליט על הלב כו'

28 וחג''ת שבאהבה ויראה כו' שהוא הנקרא מורגש

29 היינו בבחינת אמצעית כלי הלב, שהוא רוח החיים שדופק בחלל השמאלי

30 שנמשך ממוח בינה שנקרא רוח

31 והוא בחינת כלי הרגש החיות של המדות בהתפעלותם כו'

32 וחיצוניות הלב הוא הבל החזה כו', ששם כלי הטבעת המדות כו'

33 שהוא לנגד בחינת נפש, בחינת נה''י שבמדות כו'

34 ומשם מאיר בנפש שבדם, שהוא מרכבה לגבי רוח שבלב בכלל

35 וגם בחינת נפש שבכבדא כלול מג' מדריגות, פנימי ואמצעי וחיצון כו'.

36 פנימי הוא הנקרא בזוהר קיסטא דחיותא

37 דהיינו בחינת רשימו שנשאר מבחינת רוח בשעת השינה כו'

38 והוא בחינת מוחין חב''ד דקטנות שבנפש כו'

39 ואמצעי היינו התפעלות חיות גשמי של כח התנועה וההרגש שבדם, הוא הנפש, כמו בדפק שביד כו'

40 והחיצון הוא בחינת נה''י שבכבד ששולח חיצוניות החיות בכל האברים

41 והפנימית מבדיל כו' כמו שכתוב במקום אחר באריכות

42 שבזמן הגלות שנקרא שינה, אין ההארה דמלכות דאצילות, בחינת נפש בעולמות דבי''ע, רק בחינת קיסטא דחיותא

43 רשימו דבחינת רוח שבלב אדם העליון כו'

44 וכנסת ישראל, שנמשלים לבחינת עיבור בגלות

45 היינו כמו הולד שמקופל ראשו בין ברכיו כו', תלת גו תלת כו'

46 שהמוחין חב''ד בהעלם בחג''ת וחג''ת בנה''י כו' וכמו שכתוב במקום אחר.

47 והנה בענין המצות שנקרא רמ''ח אברין דמלכא כידוע, הרי ג׳ פעמים ט׳ פעמים ט׳ בג' מיני מדריגות דראש תוך סוף שבכלים, כנזכר לעיל עולה רמ''ג

48 וה' חסדים המגדילים, הן רמ''ח כו'

49 ובחינת חב''ד היינו אור הכוונה שבמצות

50 שיש לזה כלי פנימית מיוחד, ובהגבלה כו'

51 ובחינת חג''ת, אהבה ויראה וביטול כו', יש לזה כלי אמצעי כו'

52 ובחינת נה''י בחינת כח המעשה, לעשות רצון המלך בלבד כו', יש לזה כלי החיצוני

53 ובכלל היינו כונה וברכה ומעשה או יחוד ברכה וקדושה, שנקרא יב''ק כו'

54 שהוא ענין בשר וגידין ועצמות שבכל אבר כמו שכתוב במקום אחר באריכות

55 וה' חסדים המגדילים כו' היינו בחינת כללות המשכת גלוי אור אלה״י שעל ידי כל מצוה

56 על ידי המשכת הקו שממשיך למקור כל החסדים, דאיהו שקיו דאילנא כו', וכמאמר אנת ממלא כל שמהן כו'

57 ולפי זה מה שכתוב אשתאר כגופא כו', משום דגם בחינת גופא בג' כלים הנזכר לעיל, צריך להארת אור אין סוף שבקו, שממלא כל שמהן

58 לפי שיש שרש להתהוות הכלים בפני עצמן כנזכר לעיל.

59 אך אם כן, למה תלה הדבר במה שאינו עיקר הדבר, שהוא מה שכתוב בלא נשמתא?

60 אך להיות שעיקר הכלים הן לנגד ט׳ ספירות דנר''נ, ובסיבת הגדלת האור יבא הגדלת הכלי, בשביל הבאת אור השפע למטה, ואי אנת תסתלק כו'

61 ישאר הכלי כגוף בלא נשמה, בלא התפשטות כלל ודי למבין: