נר מצוה ותורה אור; שער היחוד נ׳

1 והנה ידוע בפרטות ענין ה׳ גבורות מנצפ"ך שבדבור די' מאמרות דאימא אוזיפת כו', שהן ה' מוצאות הפה

2 אחה"ע מהגרון וגיכ"ק מהחיך כו', הרי יש אותיות מיוחדים לכל מוצא בפני עצמו

3 והצירופים נמצאים בחיבור והתכללות מזה לזה בכמה אופנים שונים

4 וכמו שכתוב בספר יצירה וקבען בפה כו' המליך אות כו' עד צא וחשוב כי מה' אותיות נעשה ק"ך צירופים כו'

5 והן על ידי בחינת ה׳ גבורות המפרידות הבל הדבור

6 כי יש בדבור חומר וצורה, הבל קול הדבור, חומר המורכב מאש מים ורוח, והקול מתחלק בצירופים שונים, ואמנם קול אחד הוא המחבר לכללות כל הצירופים יחד

7 כמו שכתוב במקום אחר בענין צווארך בחרוזים, כמו חוט שבחרוזים של כמה אבנים שמחברם יחד

8 וכך הוא בבחינת אותיות מחשבה שבדבור, שיש מחשבה כללית המקפת ומחברת כל פרטי אותיות המחשבה שבכל פרטי הדבורים

9 וכך הוא בקול שבמחשבה עצמה מה׳ גבורות דאימא כו'

10 והנה ידוע דאבא יסד ברתא, כמו שכתוב מצרף לחכמה כו'

11 והיינו על דרך הנזכר לעיל במחשבה, שגוף הצירופים בדבור הוא רק על ידי בחינת ה׳ גבורות המצמצם אופן השכל שבדבור, שעל פי זה דווקא יומשכו אופן הצירופים

12 ועל כן כפי הוראת המכוון במחשבה שבדבור, כך יהיה דוקא אופני הצירופים משתנים בכל עת כו'

13 והיינו מאמר דאימא דוקא אוזיפת כו', שהוא בחינת בינה, אימא עילאה שנמשך באימא תתאה, בחינת בינה שמלובש במחשבה שבדבור, שהוא בפרט אופן כל צירוף שבדבור כו'

14 אך מה שכתוב מצרף לחכמה, היינו שרש כח המצרף לצרופים הללו שעל פי השכל דבינה

15 שהרי אנו רואים שמיד שירצה לדבר בדרך אופן צירופים פרטים, איננו צריך לעיין בשכל והשגה דבינה איך לצרף, שהרי התינוק שמדבר יודע מיד לצרף הדבור, בלתי צריך הכנה לזה כלל

16 כי שרש כח המצרף הזה ממילא בא, מצד הארת כח מ"ה דחכמה שלמעלה מהשגה דבינה, והיינו מבחינת כח המשכיל עצמו, מקור החכמה כו'

17 וכמו שכתוב במקום אחר בענין ויהי האדם לנפש חיה, שהוא פנימיות קדמות החכמה, אז יוכל לדבר ונקרא רוחא ממללא כו'

18 והיינו המאמר דאבא יסד ברתא כידוע

19 ומה שאמר בראשית נמי מאמר הוא, קאי על חכמה ושכל שבמאמרות, ולא על כח המצרף, שזהו בכללות כל מדבר שנקרא נפש המדברת כו'

20 והוא עיקר בחינת אדם שנקרא מדבר, דהיינו כח ומקור הצירוף של הדבור, כמו שנקרא נפש המדברת דוקא כו'

21 והיינו כאשר מבחינת שרש ומקור האותיות שבנפש עצמה, שבאין לידי גלוי בבחינת דבור שבנפש עצמו, כשנקרא נפש המדברת רוח ממללא כו'

22 ולפי זה הרי יובן בענין שנויי הצרופים בו' ימי המעשה דמדות דמלכות דאצילות

23 כמו מצרופים דיום א', יהי אור, בחינת חסד מקור אלף שנים הראשונים דבי"ע, כידוע בענין ששת ימים עשה כו', ו' יומין עילאין דזעיר אנפין דאצילות כו' שנקרא ימי עולם וימות עולם כו'

24 וצירופים דיום ב' יהי רקיע, בחינת דין דמלכות, מקור דאלף שנה הב'

25 וכידוע בפירוש כי אלף שנה כיום אתמול כו', דהיינו ו' אלפי שנין דהוי עלמא, שנמשכו מו' מדות דמלכות כו', הרי הצרופים משתנים ברוח ממללא דמלכות שנקרא נפש המדברת כמו ויאמר אלהי״ם כו'

26 והייינו מפני בחינת שינוי אופן המשכת המוחין דחוכמה ובינה במדות, ובאמצעות זה משתנה ממילא אופני הצרופים מחסד לדין בכלל ובפרט

27 והכל על ידי בחינת אור הארת אבא דיסד ברתא, מקור המצרף כו' כנזכר לעיל שלמעלה מגופו של אור המוחין דחכמה שבדבור כנזכר לעיל

28 עד שבפרט, כמו שאמר רבי חנינה בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק כו', היינו מי שמצרף בי' מאמרות דשם אלהי״ם לשמן הטבעה זו, הוא יאמר צירוף אופן הטבעה זו לחומץ וידליק כו'

29 וכמו שכתוב צדיק מושל ביראת אלהי״ם, בק"ך צירופים דאלהי״ם כידוע

30 והעיקר של הממשלה הזאת הוא בשינוי אופן המוחין דנוקבא, שזהו בחכמה ובינה שבי' מאמרות, ממקור החכמה ומקור הרצון

31 וכמו שכתוב כל אשר חפץ יהו״ה עשה, בי' מאמרות שבדבור העליון דאצילות, בבחינת עשיה דמלכות דאצילות הנזכר לעיל

32 ומכל זה יובן גם כן בחינת כללות ההתבוננות ברבוי פרטים, דהיינו ממקור הרצון שבמלכות דאין סוף עד מלכות דמלכות דאצילות, עד סוף מעשה ממש, להיות כל אשר חפץ יהו״ה עשה בפו"מ, כמו שהחומץ ידליק בפועל ממש וכהאי גוונא ודי למבין