1שקדושתה קדושת דמים הוא, שהיא נכס של ההקדש, ואולם אין בה קדושת הגוף לעצמה, עד שתוכנס לכף לשם הקטרה.2הקשה עליו רבה: אלא מעתה, אם כן, כיון שיש בה רק קדושת דמים, לא תפסל במגע של טבול יום טמא ביום שטבל לטהרתו, שעדיין אינו רשאי לגעת בתרומה ובקדשים; אלמה תניא מדוע שנויה ברייתא: נתנה, את הקטורת, במכתשת שבה מכינים אותה — נפסלת מאותה שעה בטבול יום!3וכי תימא ואם תאמר: כל הדברים שיש בהם קדושת דמים מיפסלי נפסלים בטבול יום, והתנן והרי שנינו במשנה: המנחות מועלין בהן יש בהן דין מעילה משהוקדשו, שאף בקדושת דמים יש איסור הנאה מן ההקדש. לאחר שקדשו בכלי — הוכשרו נעשו ראויות ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים אם נגע בהן אדם שחייב להביא קרבן לטהרתו כגון יולדת או זב, ובלינה שאם עבר עליהן הלילה בכלי שרת — נפסלו.4ונדייק מכאן: אם קדשו בכלי — אין כן, הוכשרו ליפסל בטבול יום, אבל אם לא קדשו בכלי — לא!5ומקשה עליו רב חסדא: אלא מאי מה תאמר, שהקטורת קדושת הגוף היא? אלא מעתה תיפסל בלינה; אלמה תנן משום מה שנינו במשנה: הקומץ שקומצים מכל מנחה ומקטירים על המזבח, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים שמעלים אותה כולה למזבח, ומנחת כהן משוח "מנחת חביתין", שמביא הכהן הגדול בכל יום, ומנחת נסכים — מועלים בהן משהוקדשו, ואם קדשו בכלי — הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.6ונדייק: קדשו בכלי — אין כן, לא קדשו בכלי — לא נפסלו בלינה!7אמר ליה לו רבה: לינה קאמרת אומר אתה? משם אין להוכיח לענין קדושת הקטורת, כי שאני שונה קטורת שאינה נפסלת בלינה, למרות שהיא קדושה קדושת הגוף, הואיל וטיבה וצורתה נשמרים בכל השנה כולה.8וחוזרים ושואלים: גם אם מוכיחים שהקטורת אכן קדושה בקדושת הגוף, ונמצא שהמשנה מתירה לפדות אותה בעודה ראויה להקרבה, מכל מקום עדיין קשיא קשה, כפי שהקשה רב חסדא מתחילה על דברי ר' יוחנן בענין תמידים: וכי קדושה שבהן להיכן הלכה? אמר רבה: צריך לומר כי דברים הנלקחים לצורך קרבנות ציבור, לב בית דין מתנה עליהן, בשעת קנייתם, תנאי זה: אם הוצרכו לשימוש בקודש — הוצרכו, ואם לאו לא — יהיו קדושים רק לדמיהן.9אמר ליה לו אביי, והא מר והרי אדוני עצמו הוא שאמר: הקדיש זכר כלומר, איל זכר הראוי להקרבה, לדמיו בלבד — הריהו קדוש קדושת הגוף, שכיון שהוא תמים וראוי להקרבה חלה עליו קדושת הגוף. וכן נאמר גם בקטורת ובתמידים, שכיון שראוים לכך — תחול עליהם קדושת הגוף! השיב לו רבה: לא קשיא אין זה קשה, יש להפריד בין שני אופנים של הקדשה, הא זה שקדוש בקדושת הגוף, הרי זה במקרה שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי עולה, שכיון שהוזכר בו שם עולה — חלה עליו קדושת הגוף. הא זה שאמר על האיל שהוא קדוש לדמי נסכים, שמתחילה הוקדש כדי שישתמשו בדמיו לצורך אחר.10איתיביה הקשה לו אביי ממה ששנינו בברייתא: פר ושעיר של יום הכפורים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם,
