רש"י על זבחים ז׳ ב:ה׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים ז׳ ע״ב:ד׳ רש"י על זבחים ז׳ ע״ב:ז׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות פתח ↗

האיש שנדר כו' י"ל להביא כו'. והנה אם יכול הבן להמיר בהן ע' זבחים דף ה' ע"ב דאמר שם דגבי עולה יורשיה נמי מתכפרין וא"כ למ"ד דיורש אינו ממיר אם זה הוה של יורש עצמו או יש עליו שם אביו. וע' בזבחים דף ו' ובאמת גם למ"ד דיורש אינו ממיר י"ל דרק אם הפריש האב בהמה או מעות אבל למ"ד שעבודא דאורייתא דצריך הבן להביא מה שנתחייב האב י"ל דשפיר מימר וע' מש"כ רש"י זבחים דף ז' ע"ב ד"ה יש בעלים ע"ש שהיורש הוא הבעלים וע' תוס' פסחים דף ס"א ע"א ד"ה וישנו דלא משמע כן רק דר"ל לענין שם המת ויהי' נ"מ ג"כ לקרבן גר שמת ואין לו יורשים אי שייך בו שינוי בעלים דלרש"י לא שייך כלל. ועי' בהך דזבחים דף ק"ג ע"א ברש"י שגר שמת כו' ע"ש. וכן נ"מ לגבי מנחה של כהן שמת ובניו חללים או הניח בת אם המנחה נאכלת או נשרפת אי יש שם האב עליהם. וכן נ"מ להך דב"ב דף קכ"ג ע"ב גבי מתנות כהונה דנשחט בחיי אביהם אי הבנים הם חללים אי זכו בהם ולק' אבאר זה וכן נ"מ להך דמרבינן בזבחים דף ו' גבי מעש"ש לרבות את היורש אם ירשו אשה אם הם צריכים ליתן חומש ע' בהך דקדושין דף כ"ד ע"א בתוס' ד"ה אלא ור"ל כהך דיבמות דף פ"ו ע"א דהתורה נתנה רשות לאשה לתרום והו"א דזה הוה כמו של עצמה. וי"ל דזהו כונת הגמ' בזבחים שם. והנה באמת לכאו' קשה למה לא מוקי הגמ' בב"ב דף קכ"ג ע"ב מה דהקשה שם מוקדשים לאו דידיה נינהו כו' יאמר דקאי אהך דכאן דפסקי' דבכור נוטל פי שנים במעות הנזירות. והנה באמת ל' הגמ' דכאן דאמר בחולין הוא דאית ליה הא בהקדש לא הוא דחוק לפירש"י ותוס'. אך נ"ל כך דר"ל דהנה ע' לקמן רפ"ט דמביא הדין כלשון המשנה דשקלים דמותר נזיר לנדבה וע' מש"כ רבינו בהלכות פסוהמו"ק פ"ה ה"ט דמותר נזיר לאותו נזיר ע"ש וצ"ל כמש"כ התוס' כאן דף כ"ד ע"ב לחלק בין מת ובין חי דגבי מת לא שייך לומר מימלך ע"ש וגם יש נ"מ בין היכא דאמר לנזירותי ובין היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאז אף חי יפלו לנדבה אבל אם אמר לנזירותי אז חי יכול להביא מהן מה שירצה ואם מת יפלו לנדבה וכן כתבו שם בתוס' דף כ"ו ע"א ד"ה א"צ וכן מוכח מדברי רבינו ספ"ה מהלכות פסוהמו"ק ופ"ד מהלכות מעילה ה"ג ע"ש בכ"מ. וא"כ ה"נ דכיון דיכולים לגלח וא"כ חולקים המעות ומשמע מלשון רבינו אף קודם שנזרו וא"כ המותר י"ל דיש עליהם שם דין של נזיר חי ואזיל לקרבן שירצה הנזיר וע"ז קמבעי אם בזה יש ג"כ דין בכורה או לא וכן נ"מ אם הבכור לא רצה להזיר אח"כ דאז המעות השייכים לו יפלו לנדבה אם בזה ג"כ שייך דין פי שנים כן נ"ל וגם נ"מ אם הבנים הם קטנים אם ממתינים להם עד שיגדלו או יפלו לנדבה וגם אם יש בזה דין ב"ת למאי דקי"ל דיורש אינו בב"ת כמבואר בר"ה דף ו' ע"ב אך כיון שהוא יכול לגלח עליהן הוה כאן כמו שלו ובזה יש לפרש הך דנדרים דף ד' וכ"כ בזה. ואם נימא דאם אחד מן היורשים אינו רוצה להזיר לא שקיל כלל בזה ויש בכור ואנן קי"ל דפי שנים כאחד אם זה ממעט בחלק בכורה ובזה יל"פ לשון הגמ' כאן לא בעי גילוח לפום מה כו' ע"ש ור"ל דאינו נוטל רק אם רוצה לגלח או מיד נוטל ויכול לגלח אם ירצה וע' במש"כ רבינו בפיהמ"ש כאן ספ"ד מוכח דס"ל דרק מי שרוצה לגלח זה זכה בהם ע"ש:

2 זבחים פתח ↗

וְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי אָמַר: יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: דַּוְקָא קָאָמַר מָר יֵשׁ בְּעָלִים לְאַחַר מִיתָה – וּבָעֵי לְאֵיתוֹיֵי עוֹלָה אַחֲרִיתִי; אוֹ דִּלְמָא, דְּאִי אִיכָּא כַּמָּה עֲשֵׂה גַּבֵּיהּ מְכַפְּרָא?

1 יש בעלים - שהיורש הוא בעליה:

2 דוקא קאמר מר - אי פליגי אדרבא ובעי לאתויי אחריתי או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה דיורש מכפרא אם לא שינה בה ומיהו היכא דשני לא בעי לאיתויי אחריתי דהא איהו לא נדר מידי:

« רש"י על זבחים ז׳ ע״ב:ד׳ רש"י על זבחים ז׳ ע״ב:ז׳ »