רש"י על זבחים ג׳ א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים ג׳ ע״א:ז׳ רש"י על זבחים ג׳ ע״א:ט׳ »

1 זבחים פתח ↗

תּוּ רָמֵי מִילְּתָא אַחֲרִיתִי – מִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה, שְׁחָטָהּ לְשֵׁם חוּלִּין – כְּשֵׁירָה; אַלְמָא דְּמִינַהּ מַחֲרִיב בַּהּ, דְּלָאו מִינַהּ לָא מַחֲרִיב בַּהּ?!

2 זבחים פתח ↗

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

1648 דוגמה לדבר; אמרו חכמים זבחים ג. "חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, שחטה לשם חולין כשירה. אלמא דמינה מחריב בה, דלאו מינה לא מחריב בה", ופירש רש"י שם "דמינה מחריב בה, דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו. דלאו מינה, כגון חולין שאינו מין קדשים, לא מחריב בה, ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו". כך גם שני עבדים גורעים זה מזה בשם "קנין" שלהם, אך עבד ובית אינם גורעים זה מזה בשם "קנין" שלהם. ויש בזה הטעמה מיוחדת; הנה לשון הברייתא הוא "חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו, ואלו הן; תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד". ומדוע הוצרך התנא לומר "קנין אחד" בכל אחד ואחד מחמשת הקנינים, הרי היה יכול לומר "חמשה קנינים וכו' ואלו הן; תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל, בית המקדש", מבלי להוסיף לכל קנין וקנין התיבות "קנין אחד". והרי למעלה בברייתא ז אמרו "התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן; בתלמוד, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתים וכו'", ולא כתב "קנין אחד" ליד כל קנין וקנין, ומאי שנא הכא כן הקשה המדרש שמואל כאן. אלא הם הם הדברים; הדגשה זו באה להורות שאיירי בקנינים נפרדים ומחולקים זה מזה, שאינם גורעים זה מזה, כי אינם שייכים זה לזה, וכמו שביאר. וראה להלן ציון 1906.

4 זבחים פתח ↗

1 תו רמי מילתא אחריתי - אדרבינא ורב פפא קאי דקאמר דרמי רבא אהדדי ושנינהו:

2 דרב יהודה אמר רב - לקמן בפרק בית שמאי זבחים דף מו::

3 לשם חולין כשירה - קס"ד סברא דידיה היא כדמפרש דמינה מחריב בה דבר שהוא מינו מועיל בו לעקור את שמו:

4 דלאו מינה - כגון חולין שאינו מין קדשים לא מחריב בה ואין שמו נתפס על הזבח לעקור שמו ממנו:

« רש"י על זבחים ג׳ ע״א:ז׳ רש"י על זבחים ג׳ ע״א:ט׳ »