רש"י על קידושין ז׳ א:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ז׳ ע״א:א׳ רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ג׳ »

1 רשימות שיעורים על קידושין פתח ↗

עיין ברש"י ד"ה הילך מנה וז"ל והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו עכ"ל. ומבואר ברש"י דנותן הכסף צריך להיות שליח המקדש ובלי זה הקידושין אינו חל. וכן איתא ברשב"א ד"ה הילך. ועיין בשיעורים לעיל ג. בענין קנין חליפין לעכו"ם ודין עבד כנעני בביאור שיטת רש"י והרשב"א. אבל עיין ברמב"ם פרק ה מהלכות אישות הלכ"ב דיש לו ביאור אחר בסוגיא, וז"ל אמר לה הא לך דינר זה מתנה והתקדשי לפלוני וקידשה אותו פלוני ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה ליך בגללי הרי זו מקודשת אע"פ שלא נתן לה המקדש כלום עכ"ל. לפי הרמב"ם נותן הכסף אינו שליח של המקדש, והמקדש עצמו צריך לומר דהוא מקדש אותה בהנאה דהיא מקבלת. ומבואר מזה דלא בעינן שליחות כדי לעשות מעשה הקידושין בעד אחר. ונמצא דנחלקו הראשונים האם בדין עבד כנעני נותן הכסף צריך להיות שליח של המקדש או לא.

2 רשימות שיעורים על קידושין פתח ↗

ועוד יש להעיר דמבואר מרש"י לקמן ז. דמי שמקדש בדין עבד כנעני צריך למנות האחר שנותן הכסף כשלוחו. ולכאורה זה סותר דברי רש"י בב"מ נח. דהקדש קונה ע"י חליפין מדין עבד כנעני בלי שליחות וכהסבר קצוה"ח. וצ"ל כמו הפירוש הראשון שביארנו בדעת רש"י לעיל באות א, דהצורך לשליחות בדין עבד כנעני בקידושין הוי דין מיוחד באמירה דקידושין דלא שייך לשאר הלכות. ונמצא דלפי רש"י, דדין עבד כנעני בקידושין בעי שליחות, אבל עבד כנעני בקנין כסף וחליפין לא בעי שליחות. ולכן הקדש יכול לקנות ע"י חליפין מדין עבד כנעני אע"פ שאין שליחות להקדש.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על גבורות השם פתח ↗

21 לשונו בנתיב העבודה פ"א א, עז.: "האדם ע"י הקרבן מוסר עצמו אל השם יתברך, ואף אם אין מוסר נפשו אליו, רק ממון שלו שמקריב אליו קרבן, מכל מקום גם זה נקרא שמוסר עצמו אל השם יתברך, כאשר מקריב אליו ממון שלו" הובא למעלה פל"ו הערה 159, ופנ"ג הערה 137. ובני הרה"ג רבי חנוך דוב שליט"א הביא שתי ראיות למהר"ל שחיוב הבאת הקרבן הוא דוקא מממונו של המתכפר; א אמרו חכמים שבת ע. שיש חיוב קרבן על כל מלאכה ומלאכה שעבר המחלל שבת, דכתיב שמות לה, ב "כל העושה בו מלאכה יומת", ודרשינן "מאי 'יומת', יומת בממון". ב עוד אמרו כריתות כו. "חייבי מלקיות שעבר עליהן יום הכפורים, חייב. פשיטא, מאי שנא מחייבי חטאות ואשמות ודאין. סלקא דעתך אמינא התם ממונא הוא, אבל הכא דגופא הוא, אימא לא, קא משמע לן". ופירש רש"י שם "ממונא - דמיחייב לגבוה, וכיון דאפשר לשלם לא פטר ליה יום הכיפורים, דבתשלומי ממון לא שייכא כפרה". אך העיר על כך, שהרי מקריב אדם קרבן ע"מ שיתכפר בו חבירו ערכין כא:, רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות פי"ד ה"י, ואיזו השבת ממון יש כאשר הוי ממון חבירו, ולא ממון המתכפר. ובאמת הערוך לנר כריתות כו. הקשה כן, וז"ל: "קצת קשה, איך אפשר לומר דכפרת קרבן היא ע"י ממון שמשלם לגבוה, שהרי בערכין כא: אמרינן דאחר יכול להפריש ולהקריב קרבן בעדו, ובמה יתכפר, כיון שלא הפריש מממונו... ואין לומר כיון דאחר נותן לו במתנה נחשב כשלו, הא על כרחך לא מתנה ממש היא, דבמאי קנה, הא לא משך להיות נחשב כממונו, וצריך עיון". אמנם החזו"א או"ח סימן קכו ס"ק לג-לד, כתב דזהו מדין עבד כנעני, שאמרו בגמרא קידושין ז. "הילך מנה והתקדשי לפלוני, מקודשת "ואף על גב דממונא לאו של משלח הוא" רש"י שם מדין עבד כנעני. עבד כנעני, לאו אף על גב דלא קא חסר ולא מידי קא קני נפשיה "דתנן במתניתין לקמן קידושין כב: קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים, שאחרים פודין אותו בממונן, והוא קונה עצמו ויוצא לחירות, ואע"ג דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי" רש"י שם, האי גברא נמי אף על גב דלא קא חסר ולא מידי, קא קני לה להאי איתתא". ולפי זה חסרון הממון של המפריש נחשב לחסרון ממון של המתכפר, ולא קשה מידי. ויעויין בספר בית ישי סימן קכז ד"ה ודאתאן שהאריך בזה. אך יש להעיר מלשון הגמרא חולין ריש מא., שאמרו על חטאת בהמה "כיון דקניא ליה לכפרה, כדידיה דמיא". ולפי המהר"ל היה צריך להאמר להיפך; "כיון דהוי ליה דידיה, מהני לכפרה". ועיין בדבר אברהם ח"ב סימן יב אות ב שהכריע שאין הקרבן צריך להיות ממון בעלים, שאע"פ שאמרו ב"ק סו: "'קרבנו' ויקרא א, ג, ולא הגזול", מכל מקום "מצד דיני הקרבן לא בעינן כלל שיהיה שלו, אלא דמצד הקדש בעינן שיהיה שלו, דאי לאו הכי לא מצי מקדיש ליה, ואין זה דין בקרבן, אלא דין בההקנאה, כמו הקנאת ממון, דאין אדם מקנה דבר שאינו שלו" לשונו שם. והביא את הגמרא הנ"ל בחולין לבסס את הכרעתו.

1 הילך מנה והתקדשי לפלוני - והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו:

2 מקודשת - ואע"ג דממונא לאו של משלח הוא:

3 מדין עבד כנעני - דתנן במתני' לקמן קידושין דף כב: קונה את עצמו בכסף ע"י אחרים שאחרים פודין אותו בממונן והוא קונה עצמו ויוצא לחירות ואע"ג דלא חסר איהו בהאי ממונא מידי:

« רש"י על קידושין ז׳ ע״א:א׳ רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ג׳ »