רש"י על קידושין ע״ד

1 וניחזי זוזי ממאן נקט - קא ס"ד שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם הא ודאי מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל:

2 ולא ידיע - אין ידוע לנו:

3 בזמן שבעלי דינין עומדין לפניו - רמיא עליה למדכר שעדיין לא יצאו משם משגמרו את דינם ואומר איש פלוני זכאי איש פלוני חייב שאין בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר:

4 וניחזי זכותא מאן נקט - ביד איזהו מהם פסק דין של זכות:

5 וניהדר ונידיינינהו - למה לי כולי האי למימר אינו נאמן מה לנו ולאמונתו נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם:

6 בשודא דדייני - בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין כי ההיא דכתובות דף פה: דאמר נכסי לטוביה ואתו שני טוביה שניהם קרובים שניהם שכנים ואמרינן שודא דדייני למי שיתנדב לב הדיין לומר נראה לי שזה היה רגיל אצלו יותר לזה נתן וכיון שפסק כן אם בא לחזור אינו חוזר ולפיכך אין רוצין לחזור מדין שמא יטנו לבו לצד השני:

7 כל שבעה - שעדיין אין אביו מכיר בו שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו כדכתיב יכיר:

8 וחכמים אומרים אינו נאמן - אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי:

9 שבודקין את אמו ונאמנת כמאן כרבן גמליאל - בתמיה למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי ליתני הא דאבא שאול התם וכן היה אבא שאול אומר כדבריו:

10 וכהן הוא - כלומר מיוחס הוא:

11 חדא להכשיר בה - ר"ג דלא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה אבל לא להכשיר אותו עובר שאם בת היא לא תינשא לכהן אבא שאול מכשיר אף בבתה דהא מתניתין אף בולד קאי שהוא שתוקי:

12 הניחא למאן דאמר כו' - בפ"ק דכתובות דף יג::

13 דאי מהתם ה"א הני מילי היכא דרוב כשרים אצלה - כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה:

14 מתני' כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה - כגון ממזרי בשתוקי ואע"ג שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא אפ"ה שרי כדילפינן לעיל קידושין דף עג. בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא ובגמרא פריך הא תנא ליה רישא:

15 ורבי יהודה אוסר - בגמרא מפרש לה:

16 ודאן בודאן מותר - כגון ממזרים בנתינים:

17 ודאן בספיקן - כגון ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי:

18 ספיקן בודאן - שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני:

19 ספיקן בספיקן - שתוקי בשתוקית אסופי באסופית אסופי בשתוקית:

20 אסור - שמא זה כשר וזה פסול:

21 וכותי - בגמ' מפרש מאי ספיקייהו וכותים אותם שהושיב סנחריב בערי שומרון כדכתיב מלכים ב י״ז:כ״ד ויבא מלך אשור אנשים מספרויים ומכותה וגו' ועל שם שהביאם מכותה נקראו כותים ונתגיירו מאימת האריות כדכתיב שם וישלח בם את האריות וגו' וכולה עניניה במלכים:

22 גמ' וכי תימא ר' יהודה אוסר אגר בממזרת - דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל קידושין דף עב. רבי יהודה אומר גר לא ישא ממזרת ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין:

23 מידי גר בממזרת קתני - לעיל דאתי רבי יהודה לאפלוגי עליה:

24 כל האסורין לבא בקהל - וגר לאו מן האסורין הוא:

25 ודלא כר"ש - דאמר לקמן בפירקין קידושין דף עח. גיורת פחותה מבת ג' כשירה לכהונה וה"ק כל האסורין לבא בקהל כהונה ומאי ניהו דמרבי האי כללא יתר על הראשונים שאסורין בקהל ישראל גיורת שפחותה מבת שלש שנים וכ"ש יתירה על בת שלש שנים מותרין הנך אסורין גיורות וממזרים ונתיני ושתוקי לבא זה בזה:

26 ונוקמה בבת שלש - ולא בפחות ונימא דפחותה מותרת לכהן ובה לא איירי:

27 א"כ - דכר"ש מיתוקמא דפחותה מותרת לכהונה והוא לא התיר לבא בממזרת אלא האסורין לבא בכהונה הוי משמע האי דפחותה אית ליה דאסורה לממזר:

28 מצידה תברה - תשובתו מוכנת לצידו:

29 אסורין לבא זה בזה - בתמיה היא בממזר וממזר בה והרי גיורת וכו' דכיון דקהל גרים לאו קהל הוא לא שנא פחותה ל"ש יתירה ועל כרחיך תנא דידן מדשרי יתירה על בת שלש לממזר ש"מ אית ליה קהל גרים לא איקרי קהל:

30 והרי גר כו' - כיון דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל:

31 אלא אמר רב נתן - לא תימא כל האסורין דתקשי לך אלמנה לכ"ג ותיקשי לך גר מדוקיא אלא ה"ק ת"ק כל שבתו אסורה לכהונה ומאי ניהו דמוסיף האי כללא על האסורין לישראל גר שנשא גיורת וכר' אליעזר בן יעקב דאמר במתני' לקמן קידושין דף עז. גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה מותרים לבא זה בזה והיינו גר מותר בממזרת וממזר בו דאילו בגר שנשא ישראלית לא מצית לאוקמה דמאן שמעת ליה דאמר כהן אסור לישא בתו ר' יהודה דאמר במתני' שם בת גר זכר כבת חלל זכר ומדסיפא ר' יהודה דקתני ר' יהודה אוסר רישא לאו ר' יהודה להכי מוקמי לה כר"א בן יעקב ושמעיה ר' יהודה לת"ק דאית ליה קהל גרים לא איקרי קהל ופליג עליה:

32 וכללא הוא - בתמיה דכל האסורין לכהן מותרין לממזר:

33 כר' דוסתאי בר' יהודה - ס"ל לתנא דידן דאמר שם בנות ישראל מקוה טהרה לחללים:

34 ותו הא המותר - לישא כהן בתו אסור לבא באסורין:

35 והרי גר שנשא בת ישראל כו' - ומותר לבא בממזרים דהא אמר קהל גרים לאו קהל הוא:

36 ממזר מאשת איש - מיתות:

37 ממזר מאחותו - כריתות:

38 איכא בינייהו - לאו בגר איפליגו אלא דקסבר יש ממזר מחייבי כריתות וה"ק כל הנולדים מאיסורי ערוה ממזרים הם ומותרים לבא זה בזה הני חייבי כריתות בבני חייבי מיתות כגון א"א דכולן ממזרים הם ור' יהודה אוסר לבא חייבי כריתות בבני חייבי מיתות דקסבר אין ממזר אלא מחייבי מיתות וטעמא מפורש ביבמות דף מט.:

39 תנינא - פלוגתא אחריתי במתני' בתנאי אחריני ולמה ליה לרבי למיתני לתרתי בבי ניתני התם לגבי ר' יהושע וכן היה ר' יהודה אומר כדבריו:

40 שהוא בלא יבא - אע"פ שאינו אלא בלאו הולד ממזר:

41 כל שחייבין - על אותה ביאה כרת בידי שמים:

42 כל שחייבין עליו מיתת ב"ד - אבל חייבי כריתות לא וטעמא דכולהו מפרש ביבמות שם:

43 זה בזה - הם בממזרים וממזרים בהם:

44 אי הכי אמאי ר' יהודה אוסר - הני ודאי לא איקרי קהל דהא לא חזו לבא בקהל:

45 ה"ק - כלומר וכולה חד תנא הוא:

46 בן ט' שנים ויום אחד - שהוא גר עמוני וכו' דבכי האי זימנא חזי לביאה:

47 פסלוה - לכהנת מן התרומה ומן הכהונה ולויה וישראלית מלינשא עוד לכהן:

48 כל שזרעו פסול - מן הכהונה פוסל את אשתו מן הכהונה ולקמן מפרש מאי בינייהו: