רש"י על קידושין מ״ג

1 ניליף מיניה - ממעילה:

2 מה מכירה - אינה מתקיימת אלא ע"י אחר הגנב מוכר והלוקח לוקח:

3 אף טביחה - אפילו טבחה שליח נתחייב הגנב בתשלומי ד' וה':

4 או מכרו - לרבות אפילו שליח:

5 תחת השור תחת השה - דחד מינייהו יתירה הוא ודרוש לרבות שאם מינה שליח תחתיו לטבוח חייב הגנב:

6 מאי איכא למימר - נילף מיניה דיש שליח לדבר עבירה:

7 הוא ולא שלוחו גרסינן:

8 ולמ"ד אין מלמדין - ולית לן למילף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה ומסברא אין שליח דאית לן למימר דיש לו לשמוע דברי הרב והני ההוא ההוא מאי דריש בהו:

9 למעוטי שנים אוחזין וכו' - שפטורין מחטאת דשחוטי חוץ:

10 ההוא ולא אנוס - דההוא משמע שיהא בהוייתו וביישוב דעתו:

11 קסבר שני כתובים הבאים כאחד מלמדים - ויליף ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר עבירה והני ההוא דריש להו חד למעוטי שנים אוחזים וחד למעוטי אנוס ולית ליה דרשה דהוא ההוא:

12 מכלל דת"ק כו' - בתמיה:

13 אלומי אלמוה למילתא - דעדות כשעשה הדבר ע"י השליח:

14 דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו - לשמאי מיחייב בדינא רבה בעונש גדול ולת"ק לא מיענש כולי האי כהורג עצמו אלא כגורם:

15 ואדוני יואב - זהו מרד שקראו אדון בפני המלך:

16 אם ת"ל - דהאי חייב דקאמר שמאי בדיני אדם קאמר ויליף ממעילה וטביחה וקסבר שני כתובים הבאים כאחד כו' אפ"ה מודה הוא באומר כו' הואיל ונהנה שליח זה:

17 שליח נעשה עד - בין לקידושין בין ששלח ממון לבעל חובו מצטרף שליח עם עד להיות שנים או אם שניהם שלוחים היו ביחד שניהם מעידים בדבר:

18 ה"נ דלא הוו קידושי - הרי ראו וכי אמרינן בסנהדרין דף כט. צריך שיאמר אתם עדיי ה"מ בעדי הודאה שפעמים שאדם מודה לתובעו מנה ואומר הדין עמך מפני שרוצה להשתיקו מעליו עד לאחר זמן ואע"פ שאינו חייב לו כלום לפיכך אין השומע יכול להעיד בפני הודה עד שיאמר אתם עדי אבל בעלמא לא:

19 אלומי אלמוה למילתא - דעדות כשעשה הדבר ע"י השליח:

20 הוא דאמר - רב:

21 שליח ועד אחד - יכולין להעיד על הדבר:

22 איפוך - דב"ה לב"ש:

23 מתני איפכא - לפלוגתא דאמוראי:

24 והלכתא שליח נעשה עד גרסי':

25 הן הן עדיו - דשליח נעשה עד:

26 וכן בגרושין - אם שלח גט לאשתו ע"י שנים:

27 וכן בדיני ממונות - אם שלח חוב למלוה ע"י שנים:

28 דלמיסרה קאתי - הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר:

29 דאיתתא לבי תרי לא חזיא - וכיון דתרי נינהו לא משקרי:

30 מאי קסבר - ר"נ דאמר וכן בדיני ממונות:

31 אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים - ואין נאמן לומר פרעתי היכי מהימני לומר נתננום למלוה הרי נוגעים בעדותם הן:

32 דאי לא - שאם לא יאמרו מעידין אנו שקבלם המלוה אמר להן לוה פרעוני מה שמסרתי לכם דפעמים שמסרו להם בעדים:

33 אהדרינהו ללוה - למשלח ואין עליהם אפי' שבועה שהרי אין הודאה במקצת כאן:

34 יכלי למימר - נמי יהיב יהבינא למלוה ודבריהן קיימין ובתורת עדות שאינם נוגעין בעדותן:

35 והשתא דתקון רבנן שבועת היסת - שאפילו מי שאינו מודה במקצת הטילו עליו שבועה מהשתא אפי' סבירא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אפ"ה נוגעין בעדותן דאי אמרי אהדרינהו ניהלך בעי אשתבועי לפיכך הן מעידין שקבל מלוה מידם כדי שיפטרו מן השבועה ונוח הוא להם להפסיד הממון למלוה מלהשבע בשקר דאע"ג דחשידי אממונא לא חשידי אשבועתא הילכך בממון לא אמרינן הן הן עדיו וכיון דעדים לא הוו הרי הדין הזה כדין הקצוב בשבועות דף מד: גבי חנוני על פנקסו משתבעי אינהו דיהבו להו למלוה ונפטרין מן השולח דהוא האמינן בשבועה שמסר להן מעותיו אבל מלוה אומר שאין נאמנין לו בשבועה ומשתבע דלא שקיל מידייהו ופרע לוה למלוה:

36 נערה המאורסה - ה"ה לקטנה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה:

37 היא ואביה - או היא או אביה היא שהרי גדולה היא ויש לה יד ואמרה תורה דברים כד ונתן בידה ואביה שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה ואיתקש יציאה להוייה ודוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ודוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה:

38 אין שתי ידים זוכות כאחד - בגוף אחד:

39 וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא וא"ר יצחק ושלחה מביתו שם מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת במסכת יבמות פ' חרש שנשא יבמות דף קיג::

40 כך מחלוקת בקידושין - מגירושין נשמע לקידושין דלרבנן אם קדשה עצמה מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת:

41 מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן - דשני ליה בין קידושין לגירושין:

42 גירושין דמכנסת עצמה - בקבלת גיטה לרשות אביה אמרינן דאביה נמי ניחא ליה שתקבל היא והוי גיטא:

43 מאמר - קידושי יבם ביבמתו קרויה מאמר: