רש"י על קידושין כ״ב

1 תמותות - אמורטיי"ש אמורטידי"ש: גוססות :

2 וחשקת - בחשקו תלה הכתוב ואפי' אינה נאה:

3 ולא בה ובחברתה - שלא יקח שתים:

4 ליקוחין יש לך בה - קידושין תופסין ואע"פ שהיתה עובדת כוכבים שהרי אינה מתגיירת מדעתה:

5 לך ולא לאחרים - שלא יקחנה לצורך אחרים כגון אביו:

6 שלא ילחצנה במלחמה - לבא עליה:

7 ה"ג להאי ברייתא בספרי בפ' ראה אנכי ואם אמר יאמר עד שיאמר וישנה אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד. והכי פירושה אמר ושנה שתי האמירות בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר לא אצא משמע סמוך ליציאה אמר שתי פעמים בסוף שש כו' עד שיאמר כשהוא עבד:

8 ה"ג אמר מר אמר בתחילת שש כו' מאי איריא מלא אצא חפשי תיפוק ליה דבעינן כו' ותו אמר בסוף ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנא' העבד אטו סוף שש לאו עבד הוא. והכי פירושה אמר בתחילת שש כו' קס"ד תחילת שש ממש תיפוק ליה דבעינן אהבתי את אשתי ואת בני ועדיין בתחילת שש אין לו אשה ובנים שלא מסרו לו עדיין שפחה כנענית:

9 אטו סוף שש לאו עבד הוא - יום אחרון נקרא סוף שש וכל היום הוא עבד:

10 ה"ג אמר רבא בתחילת פרוטה אחרונה בסוף פרוטה אחרונה - ול"ג לא קשיא ול"ג כאן. והכי פירושו כל תחילת שש דקתני כשמגיע להתחיל לסוף פרוטה אחרונה לפי חשבון גרעונה שעדיין עליו שוה פרוטה דהוי דמי עבד וכל סוף שש פרוטה אחרונה מאחר שהתחיל בה נקרא סוף דלאו עבד הוא דאין עליו שוה פרוטה וה"ק אמר בתחילת שש קודם פרוטה אחרונה דכבר יש לו אשה ובנים ולא בסוף שש לאחר שהתחיל פרוטה אחרונה אינו נרצע ואפי' אמר ושנה דכתיב לא אצא חפשי סמוך ליציאה וכל זמן שיש עליו פרוטה שלימה לאו סמוך ליציאה הוא אי אמר ושנה בסוף פרוטה אחרונה ולא אמר בתחילת פרוטה אחרונה אינו נרצע שנאמר אם יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד ובלשון אחרת גירסא זו בפי כל ואיני יכול להעמידה שהרבה תשובות בה וזה הלשון אמר יאמר עד שיאמר וישנה העבד עד שיאמר כשהוא עבד אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי והכי פירושו אמר בתחילת שש פעם אחת ולא חזר ואמר בסוף שש אינו נרצע דבעינן אמר יאמר שתי אמירות אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי וזה כבר יצא השתא קשיא לי טובא הא נמי תיפוק לי מאמר יאמר דהא לא אמר ושנה ואם באת לפרש אמר בסוף שש שתי פעמים א"כ לא דמיא לרישא דאי אומר בתחילת שש שתי פעמים מנא ליה דאינו נרצע ועוד מה לי דשבקיה לדרשה קמייתא דדריש העבד עד שיאמר כשהוא עבד ונקיט ליה קרא אחרינא מלא אצא והרי כבר יצא תיפוק ליה מהעבד:

11 לו אשה ובנים - שפחה כנענית שנמסרה לו וילדה לו:

12 כי טוב לו - פרט לחולה:

13 כי טוב לו - פרט לחולה:

14 הוא ובניו עמו - על כרחיך בבני ישראלית דאי בבני כנענית האשה וילדיה כתיב שמות כ״א:ד׳:

15 דלאו בני מיעבד ומיכל נינהו - שקטנים הם:

16 לאהדורי - לחזר על הפתחים לפי שהיא בושה:

17 אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת - אבל אזן לא ירצענה:

18 לאזן מאבראי - כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת באזנו בדלת:

19 דוקר ויורד - אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע לדלת:

20 עקורה - מן המזוזה ומוטלת לארץ:

21 מה מזוזה מעומד - דבלאו הכי לא מקרי מזוזה:

22 חומר - צרור המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר לתכשיט:

23 מתני' וקונה את עצמו - מיד רבו:

24 בכסף ע"י אחרים - שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבל מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו:

25 ובשטר ע"י עצמו - שיקבלנו הוא ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר ורבנן:

26 ובלבד שיהא הכסף משל אחרים - דעבד אין לו כלום דאם מצא מציאה או קבל מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו:

27 גמ' שדה נקנית בכל הני - ולקמן יליף בפירקין דף כו. וכל עובדי כוכבים ככנענים משנמכר לעבד אלא שכל עבדים נקראין על שם כנען משום דכתיב ביה בראשית ט עבד עבדים:

28 מילתא - דאיתיה בעבד וליתא בשאר מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך ליה למיתני:

29 תקפו - בחזקה:

30 לא קנאו - דמדעתיה אזל ואין זו משיכה:

31 בשלמא לתנא דידן - לא תיקשי לשמואל אמאי לא תני משיכה במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה במשיכה ליתנייה נמי במתניתין:

32 מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלטלי - כגון חליפין צירף ושנה עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל משיכה דליתא במקרקעי לא תנא בהדייהו:

33 כיצד במסירה - גבי בהמה קאי דקתני מתני' לקמן קידושין דף כה: בהמה גסה נקנית במסירה:

34 בשערה - כגון שיער שבראש הסוס:

35 שליף - משאוי:

36 אדעתא דמרה אזלא - על דעת הקורא אותה לפי שאין לה דעת:

37 אדעתיה דנפשיה - מדעת עצמו:

38 קטן - דלית ליה דעת כבהמה דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו קנאו:

39 התיר לו מנעלו - העבד ללוקח:

40 גרדו - גראט"ר גרטי"ר: לגרד בלע"ז:

41 הגביהו - העבד את הלוקח:

42 מאי קאמר - מה ענין הגבהה דעלמא להגבהה דהכא הגבהה דעלמא לוקח מגביה החפץ והכא אמרינן שהעבד מגביהו משום עבודה שהלוקח משעבד בו לקנותו בחזקה:

43 אלא מעתה - דהגביהו הוא לרבו קנאו:

44 שפחה כנענית תקנה בביאה - דהא אגבהה ליה:

45 הנדואה - מארץ כושי כוש מתרגמינן הינדואה:

46 דתקיף ליה עלמא - גוסס ונוטה למות:

47 אמר ליה - מר זוטרא לעבדיה דגר:

48 שלוף לי מסנאי - לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו:

49 איכא דאמרי גדול היה - העבד ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד: