רש"י על קידושין ל׳

1 הוה אמינא ליה לשטן גירא בעיניך - כלומר הייתי מתגרה בו ושטן הוא יצר הרע ולא אירא שיחטיאני:

2 אדידך על צוארי דבריך - בעוד ידך תקיפה על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך השיאו אשה:

3 משיתסר - שנין הגיע זמן לכנוס ויותר מעשרין ותרתין אל תאחרהו לשון אחר אדידך על צוארי דבריך בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות ואיזה זמנו משיתסר ועד עשרים ותרתין בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש שלא יבעט וזה עיקר:

4 על פי דרכו - דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו בנערותו ואיזוהי נערותו רבי יהודה ורבי נחמיה כו':

5 זבולון בן דן - תלמיד שהיה בימיהם:

6 אינו מלמדו משנה - אין חובת בנו עליו אלא במקרא מכאן ואילך ילמד הוא לעצמו:

7 תורה - ולא נביאים וכתובים:

8 כזבולון בן דן שלמדו אבי אביו - ועד היכן נמי דקאמרי' הכי קאמרי' עד היכן אדם חייב ללמוד תורה בדורותיו אמר רב יהודה לבנו ולבן בנו:

9 דשדי דיסנא ארישיה - סדין שאינו ראוי לעטיפת הראש אלא כסוי בעלמא שם על ראשו שלא לילך בגילוי ראשו ולא הספיק להתעטף בסודרו:

10 מאי כולי האי - שמיהרת לצאת בלא עטיפה ההוגנת לך:

11 לא טעים אומצא - בשר מעט בגחלים היו רגילין לטעום בבקר:

12 עד דמקרי לינוקא ומוספיה - מהדר לו מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר:

13 אלא ושלשתם - מדלא כתיב ושניתם שישלישם:

14 גמ' - סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו:

15 ליומי - ימי השבוע:

16 לפיכך נקראו כו' - מילתא באפי נפשה היא:

17 נקראו ראשונים סופרים - כדכתיב ד"ה א ב ומשפחות סופרים יושבי יעבץ:

18 וי"ו דגחון - כל הולך על גחון:

19 לא זזו משם - לא איתפרש היכא:

20 חסר ממנו - ממנין ס"ת:

21 יהו מחודדין בפיך - חזור עליהם ובדוק בעומקם שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם אלא שתוכל לומר מיד:

22 אמור לחכמה אחותי את - שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא שתהא ידוע לך:

23 כחצים ביד גבור - שנלחם בהם עם אויביו:

24 כן בני הנעורים - תלמידיו של אדם הקרויין בניו כמו שאמר יחזקיהו ד"ה ב כט בני עתה אל תשלו ואומר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי וגו' ישעיהו ח׳:י״ח:

25 אשר מלא את אשפתו מהם - משום דדמינהו לחצים נקט לשון מילוי אשפה:

26 את אויבים בשער - סיפא דאשרי הגבר הוא:

27 נעשו אויבים - מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה:

28 את והב בסופה - הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה:

29 ושמתם את דברי אלה סם תם - שלם שאינו חסר שום הצלה:

30 מה שהנאתך - כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפי' דבש וכל מיני מתיקה שקשים למכה:

31 נומי - צמחים בורפיליו"ש בורבולי"ש: אבעבועות, כיבים בלע"ז:

32 אם תטיב - לקח טוב:

33 שאת - תתנשא על יצרך:

34 משאו ומתנו - של יצר הרע באדם להחטיאו:

35 ואם אתה רוצה - עסוק בתורה ואתה מושל בו:

36 כל היום - קרא יתירא הוא ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת:

37 מנוול זה - יצר הרע מתגרה בך:

38 מתפוצץ - שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל:

39 אלא בתו בידו היא - בתמיה כלום יכול להרגיל לה אנשים להשיאה דאמר קרא ואת בנותיכם תנו לאנשים:

40 אמור לחכמה אחותי את - שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא שתהא ידוע לך:

41 ראה חיים - אומנות שתחיה בו עם אשה מקיש אומנות לאשה:

42 אם אשה - האמור כאן אשה ממש היא כשם שמצינו שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב כו':

43 מאי בינייהו - מאי קא מוסיף ר' יהודה:

44 עיסקא - אם למדו סחורה לת"ק הרי למדו חיים לרבי יהודה דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם:

45 דמיחייב אבא למיעבד לברא - כגון למולו ולפדותו והכי משמע מתני' כל מצות שהאב מצווה על מעשה הבן:

46 המוטלת על הבן - כגון כיבוד ומורא:

47 סיפק - יכול שאין מוחה בידו:

48 רשות אחרים - בעלה:

49 נתגרשה - מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד:

50 ודאי בהכאה אי אפשר - להקישה שאין הכאה כלפי מעלה:

51 וכן בדין - שיוקשו לכיבוד ומורא על הבן שהרי אף הן שותפין למקום בו:

52 שלשה שותפין הן - מפרש בברייתא במסכת נדה איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור: