רש"י על קידושין ל״ג

1 יכול יהדרנו בממון - כדכתיב ויקרא י״ט:ט״ו לא תהדר פני גדול דמשמע בממון וכגון ודל לא תהדר בריבו שמות כ״ג:ג׳:

2 מי לא עסקינן - כלומר מי לא משמע נמי אפילו נוקב מרגניתא שאומנות יקרה היא ומצריך ליה למיקם ואע"ג דבטל ממלאכתו ואיכא חסרון כיס:

3 מה הידור שאין בו ביטול מלאכה - דאין לשון הידור אלא נשיאות פנים או בממון או בכיבוד דברים ואין במשמעו ביטול מלאכה:

4 מה קימה שאין בה חסרון כיס - דהא אוקימנא דבשאין בה ביטול מלאכה עסקינן ותו לא שייך בה חסרון כיס:

5 אף הידור שאין בו חסרון כיס - ועל כרחיך לא נכתב הידור אלא לדרוש כדאמרן למעוטי עמידה מרחוק ולמעוטי בית המרחץ כדאמרן:

6 עומדין מפניהם - במביאי בכורים קאי כשעוברים בתוך ירושלים:

7 נמצאת מכשילן - שלא יביאו עוד שיאמרו נבזים אנו בעיניהם ולאו משום חיבוב מצוה הוה ואילו בני אדם הניכרים חשובים בעיר ועסוקים במצות לא הוה למיקם מקמייהו:

8 מסחותא - מרחץ כדמתרגמי' בראשית מג וירחץ ואסחי:

9 שני חומשים - שני חמישיות של ספר שניתי לו מדרש אגדותיו:

10 שני שלישי שליש - שני חלקים של שליש הספר:

11 תורת כהנים - ספר ויקרא שניתי לו ברייתא של מדרש הספר:

12 בהן היה מהרהר - וטרוד היה ולא הבין בעברך לפניו:

13 בתי גואי - מקום שבני אדם עומדים ערומים והא דר' שמעון ברבי בבתי בראי מקום שעומדים לבושים דהתם מקום הידור הוא:

14 ה"נ מסתברא - דר' שמעון ברבי בבתי בראי מדקאמר ליה בהן יושב ומהרהר:

15 לאונסיה שאני - פעמים שהוא טרוד ומעיין בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ וע"כ היא שגורה בפיו ולבו ומעיין בה בבית המרחץ:

16 ברשיעי עסקינן - בתמיה למה לי קרא אם ראה ועצם עיניו הרי עבר על תקום והדרת:

17 זמן חיוביה - בארבע אמותיו כדלקמן עמוד ב:

18 ת"ל ויראת - יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותו:

19 שיש בה הידור - כבוד ונשיאות פנים שדבר הניכר הוא שבשבילו עמד:

20 באידך גיסא - הנהר מפסיק ביניהם:

21 ולאו רב מובהק אנא - ואף על פי שאתם רחוקים יותר מד' אמות איבעי לכו למיקם:

22 לאו אדעתין - לא נזכרנו לעמוד שהיינו טרודים:

23 ואי מקיף - מסבב דרך אחרת שלא לעבור לפני הצבור:

24 חיי - מאריך ימים:

25 ת"ל ויראת - יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותו:

26 דגיסי בהו ברבנן - תמיד רגילים אצלם ולבם גס בחכמים כאילו הם מהם:

27 גיסי - בלע"ז פריבי"ץ:

28 הרפתקי - מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים:

29 עדו עליהן - עברו עליהם:

30 אביי יהיב ידא לסבי - פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברים אצלו ונשענין עליו:

31 רבא - היה שולח שלוחיו לפשוט להן יד אבל הוא עצמו לא:

32 רב נחמן משדר גוזאי - סריסים שהיו תמיד לפניו לפי שהיה שר חתן הנשיא ואב ב"ד היו רגילין לעמוד לפניו משרתים להכות ולכוף מאן דלא ציית דינא וכשהיו זקנים עוברים לפניו היה שולח הנך סריסים להחזיק בידם אבל הוא עצמו לא שלא לזלזל בתורתו דאמר אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא הלכך אין חשיבותי בשביל עצמי אלא בשביל תורה ואית דמפרשי אביי יהיב ידא לסבי מכבד עצמו בזקנים ופושט להם ידו שישען הוא עליהם רבא משדר שלוחיה שיצאו לקראתו לכבודו וכן רב נחמן וליתא דכל היכא דגרסי' יהיב ידא להשען אחרים עליו קאמר ולא להשען הוא על אחרים כדאמר בפרק קמא דיומא דף ט: ריש לקיש הוה סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא שישען ר' שמעון בן לקיש עליו ויצא לשפת הנהר:

33 מכבוד שמים - שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית:

34 אמאי לא - מאי טרחא איכא אורחא דמילתא הוא:

35 לא ניטרח - גרסינן:

36 וטוב לא יהיה לרשע - אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה' ומורא זו קימה היא כדמפרש ואזיל:

37 מוראת רבית - דגבי רבית נמי כתיב ויקרא כ״ה:ל״ו אל תקח מאתו וגו' ויראת וכן גבי משקלות דברים כ״ה:ט״ו אבן שלמה וצדק וכו':

38 פני פני גמר - כתיב הכא מלפני וכתיב התם ויקרא יט מפני שיבה:

39 והוא רבו - הבן רבו של אביו:

40 מקמי אבוך - ואע"ג דרב יהודה רביה דרב יחזקאל אבוה הוה כדאמרי' לעיל קידושין דף לב. אבא לא תתנייא הכי:

41 אלא מאי קאמר ליה - אמאי צריך לאזהוריה אי לאו למילף מינה הוראה בעלמא דאף על פי שהוא רבו חייב לעמוד מפניו:

42 אני איני כדאי לעמוד מפני בני - קס"ד דה"ק אני רבו של בני ולא הייתי כדי לעמוד מפניו אלא מפני שנתחתן בנשיא ומדקאמר אני איני כדי ש"מ דאילו היה כדי שהיה תלמידו הוה ליה למיקם:

43 ה"ק - כלומר איני כדי דקאמר לאו משום גדולת תורה הוא אלא מפני שהוא אביו קאמר דאין אב כדי לעמוד מפני הבן:

44 רכוב כמהלך דמי - רבו רכוב כמהלך דמי וצריך לעמוד מפניו:

45 או לאו - כמהלך דמי אלא כיושב דבתריה דידיה אזלינן והא קא יתיב:

46 ה"ג להך ברייתא בת"כ טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור ואם ישב הטמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת. ויליף לה מקרא דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו לאהל אלא א"כ יושב המצורע ורישא דברייתא הכי איתא מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן כו':

47 טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור - דישיבת טהור לא מהני מידי אלא ישיבת טמא:

48 וכן באבן המנוגעת - ואדם נושאה תחת האילן וטהור יושב תחת האילן לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן ואם ישב נושא האבן נטמא הטהור ואפי' הוא עומד:

49 זאת אומרת - מדקתני וכן באבן המנוגעת:

50 רכוב כמהלך דמי - דלאו בתריה דידיה אזלינן אלא בתר בהמה הנושאתו דהא הכא לא בתר אבן אזלינן אלא בתר אדם הנושאה אזלינן דאי בתרה דידה אזלינן אפילו לא ישב נושאה נטמא הטהור דהא איהי מיתב יתבא בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה:

51 מהו לעמוד - מי מיחייב למיקם או לא:

52 תורה עומדת מפני לומדיה - בתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה:

53 לייט עלה אביי - אהך דרבי אלעזר כל מאן דציית ליה:

54 כדאיתא - משום דדבר מגונה הוא לא רצה לפרסמה והרי הוא מפורש במדרש רבי תנחומא ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו:

55 עומד מלפניו - משמתחיל ליכנס לתוך ארבע אמות ואינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות:

56 שנאמר והביטו אחרי משה - ומשה נשיא היה: