רש"י על קידושין נ׳

1 יקריב אותו - קרא יתירא הוא דהא כתיב ברישא דקרא זכר תמים יקריבנו:

2 שכופין אותו - לקיים דברי נדרו:

3 דמצוה לשמוע דברי חכמים - ואית לן לאחזוקיה בחזקת מקיים מצוה וגמר בלבו לקיים דברי בית דין:

4 שאני התם דלחומרא - כלומר איכא למימר דהא דתני מקודשת לחומרא קאמר שאינה מותרת לאחר בלא גט אבל קידושין גמורים לא הוו לבטל קידושין אחרים שלא יתפס בה שאם בא אחר וקדשה צריכה גט אף משני:

5 אינה מקודשת - והיינו קולא:

6 כיון דאתניה - שפירש תנאו בפיו לאו כל כמינה למיעקר תנאו בדברים שבלב הואיל ושמעה ולא מיחתה לומר אעפ"כ אני חפיצה בך קדש אותי בלא תנאי:

7 ורב חסדא הוה בי רב הונא - כלומר הלך לבי מדרשו של רב הונא לעיין בדבר:

8 הבא לי מן החלון - מעות והיו שם מעות של הקדש ושגג בעל הבית כסבור שהן חולין:

9 דלוסקמא - טסקא טשק"א: שק :

10 והביא לו - מאותו חלון:

11 לא היה בלבי - מכיס זה אלא מכיס זה:

12 בעה"ב מעל - שהרי עשה שליח שליחותו ותנן מעילה דף כ. השליח שעשה שליחותו הבעה"ב מעל:

13 והא לא היה בלבי קאמר - והוה ליה לא עשה שליחותו:

14 למיפטר נפשיה מקרבן קאמר - ושקורי קא משקר אבל האי גברא חזינן דטרח לעלות לארץ ישראל ונאנס:

15 לא עביד איניש כו' - קושיא היא כלומר דילמא האי דלא מיפטר משום דלא מהימן הוא ודקאמרת היה לו לפטור עצמו בענין אחר ולומר מזיד הייתי הא לא ניחא ליה למימר דמשוי נפשיה רשע:

16 נזכרתי - לאחר שהלכתי להוציאה בשוק בשליחותי נזכרתי שהם של הקדש קודם שהוצאת:

17 שליח מעל - ובעל הבית פטור דכיון שנזכר לא שגגה היא גביה ושליח חייב שהוציא מעות הקדש לחולין ואילו לא נזכר בעל הבית הוה רמיא מעילה עליה דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו בריש פירקין לעיל קידושין דף מב: אבל השתא דאיפטר בע"ה רמיא מעילה אשליח ככל התורה כולה דאין שליח לדבר עבירה והעושה הוא מתחייב:

18 דזבין לניכסיה אדעתא למיסק - ופריש ליה דאדעתא דהכי עביד:

19 ולא איתדר - ולא יכול לדור או משום חיסור מזונות או לא מצא דירה:

20 והא לא מיתדר ליה - והוה ליה כמאן דלא מצי למיסק והדר זביני:

21 אי בעי הוה סליק - ובדידיה קיימא מילתא ולא בטלה זביניה:

22 אי בעי לא סליק - בתמיה מי אנסו:

23 דאיתיליד ליה אונסא באורחא - שמע שהיו ליסטים בדרך ללישנא קמא לא הדרינן זביני דהכי קאמר דאי בעי למטרח ולאהדורי בתר שיירתא הוה סליק וללישנא בתרא דקא מתמה אתמוהי ומשמע שלא היה לו שום עיכוב אבל אם היה לו צד עיכוב הדרי זביני:

24 מתני' אינה מקודשת - דדוקא קאמר ליה מקום פלוני שיש לי שם אוהבים ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם ימחו בידו:

25 הרי היא - שם תמצאנה ואין זו קפידא:

26 הכא לאשמועינן קידושין איצטריכא ליה - תנא דין כתובה אטו דין קידושין:

27 גמ' לא ממלי מילי עלי - לא יאמרו לה דבר גנאי עלי:

28 לא ניחא ליה דליבזי - שהמגרש את אשתו גנאי הוא לו:

29 מתני' תצא שלא בכתובה - דאמר אי אפשי באשה נדרנית אבל גיטא בעיא מדבריהם מספיקא כיון דלא פריש דלמא דעתיה נמי אנדרנית:

30 הפוסלין בכהנים - מפורשים בבכורות פרק מומין אלו:

31 גמ' כהאי גוונא - משנה שנויה שם בהמדיר:

32 הכא לאשמועינן קידושין איצטריכא ליה - תנא דין כתובה אטו דין קידושין:

33 והתם - דקאי בדיני כתובות איצטריכא ליה משום כתובה ותנא המקדש אינה מקודשת אטו כתובה דבעי למיתני בסיפא כנסה סתם תצא בלא כתובה:

34 מתני' סבלונות - דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו:

35 אינה מקודשת - ולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין הראשונים שלח:

36 וכן קטן שקידש - ושלח סבלונות משהגדיל:

37 גמ' וצריכא - למיתני שתי נשים בפרוטה ולמיתני או אחת בפחות משוה פרוטה וקטן שקידש לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי לאו לקידושין ניתנו:

38 טעי - וסבר דקידושין נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין:

39 חוששין לסבלונות - מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון:

40 וכן אמר רבה גרס:

41 ומותבינן אשמעתין - יש לי להשיב על דברי:

42 התם כדקתני טעמא דטעי כו' - בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי:

43 התם כדקתני טעמא דטעי כו' - בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי:

44 בעלמא - היכא דשלח בלא קידושין:

45 דלא נחית לתורת קידושין כלל - ולא העלה קידושין על לבו:

46 אבל הכא דנחית להכי - ומתוך שעלה על לבו ונזכר שאין קידושיו כלום ושלח סבלונות אימא לשם קידושין:

47 חיישינן - דכיון דאורחייהו לקדושי ברישא חיישינן דשדר הני לשם קידושין:

48 הוחזק שטר כתובה בשוק - שראו שטר כתובה:

49 מהו - אם נתקדשה לאחר מהו להחזיקה כמקודשת לראשון:

50 דלא שכיח ספרא - אין הסופר מצוי בעיר תמיד:

51 ספרא הוא דאתרמי ליה - וקדם לכתוב קודם קידושין:

52 מתני' כאחת - אמר הרי שתיכם מקודשות לי:

53 אינן מקודשות - ואין אחת מהן צריכה גט ובגמרא מפרש טעמא:

54 ושל שביעית היתה - בגמרא מפרש מאי אתא לאשמועינן:

55 גמ' בשעה שנעשו צרות זו לזו - כגון שקדשן כאחת קס"ד דקרא בהכי כתיב וקאמר לא תקח אין לך בהן לקוחין:

56 אי הכי - דקרא בבת אחת כתיב היכי מיחייב כרת אם בא עליהן הרי אין כאן איסור אחות אשה:

57 אלא בזה אחר זה - שבקידושין הראשונה היא אשתו וקאמר אין קידושין תופסין באחותה ואם בא עליה ענוש כרת:

58 ומתניתין - כי היו נמי בבת אחת מהאי קרא נפקי וכדרבה וסברא בעלמא הוא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין כי קדשינהו בב"א נמי לא הוו קידושין: