רש"י על קידושין ע׳

1 לא תאכל - ואפילו זרע אין לה ושבה אל בית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק:

2 לשכניה בן ארח - ישראל היה:

3 ותו ממאי דהוו להו בני - לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:

4 ותו ממאי דהוו להו בני - לטוביה ולבנו מנשים הללו מבת שכניה ומבת משלם:

5 ותו - אפי' היו להם ממאי דמבבל עלו אותם נשים ובניהם דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה ומשלם ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם היינו שתוקי ואסופי:

6 למעשה סדום - שהיו מגלי עריות דכתיב בראשית י״ג:י״ג רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם ואמרינן בחלק סנהדרין דף קט: דמחי לאתתא דחבריה ומפילה א"ל תהוי גבך עד דמעברא הרי ממזרים לגבי ישראל:

7 חרשא - לשון מחרישה:

8 בית אבותם - אביו:

9 וזרעם - אמו:

10 זה אסופי - דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל והכא לא ידעו אם מישראל הם:

11 אמר אדון - מסרס המקרא ודריש אדון כמו אדון אימר כמו אמר:

12 אדון - הקב"ה:

13 ככרוב - קדושים ככרובי הקדש כחיות הקדש דכתיב ביה יחזקאל י פני הכרוב:

14 כנמר - כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה:

15 כאילו חרשו כו' - משום דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח חרשא לשון חורש:

16 בנים זרים - מאשה פסולה לו ולשם ממון נסבה כדמסיים קרא יאכלם חדש את חלקיהם ממון שנשאה לשמו יאכלם בחדש אחד:

17 ושמא תאמר חלקו - כגון נכסי צאן ברזל:

18 ולא חלקה - כגון נכסי מלוג דהיא לאו איסורא עבדא שחזרה לינשא למיוחס:

19 שאינה הוגנת - פסולה לו:

20 כופתו - הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד במסכת מכות דף כב: כופתו קושרו:

21 רוצעו - מלקיהו ברצועה:

22 ועל כלם - כהנים לויים וישראלים:

23 אליהו כותב - מאי דקאמר ואזיל אוי לו לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו: האי אליהו לאו אליהו דכתיב במקרא הוא דא"כ מקמי דהוה אתי מאן כפתיה אלא שם מלאך הוא שהוא סופר למעלה:

24 כל הפוסל - מגדף תמיד את המשפחות הוא עצמו פסול ואינו מדבר בשבחה לעולם אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות לעולם:

25 נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה - המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול:

26 בר שויסקל - לשון גנאי גרגרן אוכל שויסק צלי כדאמר בפסחים דף צו. באימורי פסח מצרים מאן לימא לן דלא שויסקי עבדינהו בשם רבינו הלוי:

27 שמתיה - כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד קטן דף טז.:

28 אמרו ליה - לרב יהודה רגיל ההוא גברא דקרי לאינשי עבדי:

29 לקמיה דרב הונא - לימלך בו אם יש לו לילך לפני רב נחמן:

30 לא מיבעי לך למיזל - לפני רב נחמן שאתה גדול ממנו ואתה ראש בפומבדיתא ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה כדאמרינן בהעור והרוטב חולין דף קכד. משום דרב נחמן חתני' דבי נשיאה הוא מזלזל בשמעתיה דר' יוחנן:

31 יקרא דבי נשיאה - שהוא חתן הנשיא:

32 אסור לעשות מלאכה בפני שלשה - שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו:

33 דגונדריתא - היינו מעקה באחד הלשונות:

34 מי סני - כלומר מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם שאתה מדבר בעמקי שפה ומתכוין היה רב יהודה לתופסו בדבריו לקנטרו להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו:

35 אקרפיטא - ספסל:

36 תילתא ברמות רוחא - מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו:

37 אנבגא - כוס שהוא רביעית והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו שחרית וקוריהו אספרגוס במסכת ברכות דף נא.:

38 אנפק - כוס של רביעית ולשון אנפק היה שגור בפיהם:

39 תיתי דונג - תבא בתי שכך שמה:

40 אין משתמשין באשה - שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים:

41 קטנה היא - רב נחמן קאמר לה:

42 לילתא - שם אשתו:

43 קול באשה ערוה - שנאמר השמיעני את קולך ואם אשאל בשלומה תשיבני:

44 אמר ליה רב נחמן - אפשר לשלוח לה שאילת שלום ע"י שליח:

45 אין שואלין בשלום אשה - שמא מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה ע"י שלוחם ויבואו לידי חיבה:

46 אמר ליה רב נחמן ע"י בעלה - אהיה אני שליח לדבר:

47 אין שואלין בשלום אשה כלל - שמרגיל לבה ודעתה אצלו:

48 שלחה ליה - ילתא לרב נחמן:

49 שרי ליה תיגריה - פטור אותו מלפניך זה לשון הגמרא לומר מישרי ליה תיגריה כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר ממנו:

50 מאי שיאטיה דמר הכא - מה דרכו של אדוני לשוט הלום כלומר למה בא אדוני הנה:

51 שותא דמר לא ידענא - שיחתו של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו:

52 לדינא מזמינא ליה - בתמיה:

53 אפיק דיסקא דאזמנותא - הוציא שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו:

54 מבי חדיה - מתוך חיקו:

55 לימא מר מיליה - ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש:

56 ציער שליחא דרבנן - ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות:

57 דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן - כדאמר בפ' קמא לעיל קידושין דף יב::

58 דעדיפא מיניה - חמורה ממנה עשיתי לו לקנסו:

59 אדהכי אמר ההוא בר דיניה לרב יהודה לדידי - דאתינא מבית חשמונאי קרית לי עבד:

60 כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:

61 אם קודם שבא מעשה לידו אמרה - להאי שמועה לתלמידיו בשם רבו נאמן לאומרה בשעת מעשה ואם לאו אינו נאמן להעיד בשם רבו שמא מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן:

62 אגודא - שפת הנהר:

63 אמברא - על הגשר אי נמי בתוך הספינה לעבור הנהר:

64 כל דאמר מבית חשמונאי אנא עבד הוא - שכל זרעו הרגם הורדוס ועבד היה ומלך תחתיהן וקרא בניו על שם בית חשמונאי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב דנזהרים הם להשיא בנותם לעבדים והוו להו כולם עבדים:

65 איקרע' כמה כתובתא - מנשי אותה המשפחה:

66 כי קא נפיק - רב יהודה:

67 למירגמיה - לפי שגילה את פסולם:

68 זרעייתא - משפחות:

69 וקם אטמא בנהר מלכא - באותן האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים:

70 אטמא - סתימה כדמתרגם סתמום טמונון בראשית כו:

71 מכריז רב יהודה בפומבדיתא - שם היה יושב:

72 בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי - שמות מקומות או משפחות:

73 גובאי - גבעוני כלומר על שם שהיו גבעונים נקראו בבבל גובאי קרוב לגבעונים בשמן:

74 דורנונית דרא דנתינאי - כפר נתינים היה דורא כפר כדאמר עירובין דף ז: דורא דרעותא א"ל מרי דוראי פסחים דף כה: ועל שם שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות:

75 בי כובי דפומבדיתא - כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי:

76 פשחור בן אימר - בימי ירמיה היה:

77 וכולן נטמעו בכהונה - ול"ג גדולה:

78 נטמעו - נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת שהיו עבדי כהנים:

79 אל תהרהר אחריו - אחר משפחתם שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן:

80 עדות לישראל - אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו:

81 משפחות ישראל - משפחות שהם ישראל גמורים:

82 בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אע"פ שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים:

83 קשין גרים - שאינם זהירים במצות והרגילים אצלם נמשכים אצלם ולומדים מן מעשיהם: