רש"י על קידושין נ״ט

1 גמ' ומאי שנא התם - בפ' האיש מקדש:

2 דקתני האומר לשלוחו - צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת מאי שנא התם דנקט לשון שליחות ששלחו לשם כך והכא נקט חברו שלא שלחו לשם כך אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצלה:

3 דסבר - האי משלח לא טרח האי שליח לבקשה לי במקום אחר ולא סמכה דעתיה לשוויה שליח אלא באותו מקום:

4 מראה מקום הוא לו - אם תמצאנה שם קדשנה לי שם ואיני מטריחך למקום אחר ומיהו אם עבד עבד:

5 לא יהבוה ניהליה - לא רצו ליתנה לצורך בנו:

6 ומקשינן איבעי ליה לאודועיה - להוציא עצמו מן מנהג רמאות:

7 באגא דאלימי - בקעה של בעלי זרוע היתה ולא יניחו לכל אדם לקנות קרקע אצלם:

8 מהפך בההיא ארעא - מחזר עליה לקנותה:

9 קבליה - קבל עליה סיפר דברי צעקתו לר' זירא:

10 לרגל - כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב:

11 עני המהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית:

12 נקרא רשע - שיורד לחיי חבירו:

13 לא הוה ידענא - שרב גידל מתעסק בה:

14 דארעא קמייתא - זו היא לי ראשונה שלקחתי מעולם:

15 ולא מסמנא מילתא - אינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון:

16 ארעא דרבנן - הפקר לתלמידים:

17 ואע"פ שנתאכלו המעות - בתוך ל' יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנייהו למעות אפ"ה חיילי:

18 לאו למלוה דמו - דנימא המקדש במלוה אינה מקודשת:

19 ולאו לפקדון דמו - דנימא אם לא נשתייר בה שוה פרוטה אינה מקודשת כדאמר בהאיש מקדש לעיל קידושין דף מז. התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר בו שוה פרוטה מקודשת כו':

20 להוצאה ניתנה - מקמי דניתחלי קידושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידיה היא ולאו מידי יהיב לה אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנא מקדש:

21 וחזרה בה - בתוך ל' אמרה אי אפשי בהן:

22 ביטל אם עד שלא תרם ביטל - האומר לשלוחו צא ותרום וחזר ובטלו מלהיות שלוחו או בפניו או שלא בפניו:

23 דכי מעשה דמו - ואע"פ שלא חלו מיד הוי מעשה מיהא לחול אחר שלשים והא דקרי ליה דיבור משום דלאו מעשה ממש הוא:

24 והגיע בשליח - רבותא אשמועינן אע"פ שלא יצא אחריו לשם כך אלא שפגע בו ואמר לו הרי בטל ולא אמרינן לצעורי בעלמא קא מכוין והכי מפורשת בפ' השולח:

25 כל כמה דלא מטא גיטא - ליד האשה לאו מידי הוא:

26 יורדין לידי טומאה במחשבה - כגון גולמי כלים דאמר בהכל שוחטין חולין דף כה. כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרר ואמר התם דאכתי חסרון מלאכה הוא וטהורים ואם חישב עליה שלא לשוף ושלא לשבץ הביאתו מחשבה זו לידי גמר מלאכה מכאן ולהבא:

27 ואין עולין מטומאתן - משקבלוה:

28 אלא בשינוי מעשה - שיעשה בה מעשה לקלקלם שישברם או ינקבם וכן עד שלא יקבלו טומאה אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשינוי מעשה עד שיתחיל לשוף לשבץ ולגרר:

29 מעשה מוציא מיד מעשה - התחיל לשוף ביטל מהם תורת גמר מלאכה לשם כלי בין שירד להו ע"י מעשה שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין עוד תיקון בין שירד להו ע"י מחשבה:

30 מחשבה אינה מוציאה - חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה:

31 דכי מעשה דמיא - דרחמנא קרייה מעשה דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע"ג דמחשבה בעלמא הוא דאפילו נפלו ממילא וניחא ליה הוי הכשר ומיקרי כי יותן:

32 להא שמעתתא - דרבי יוחנן וריש לקיש:

33 וכן היא שנתנה כו' - משנה היא לקמן בפ' בתרא:

34 וחזרה בה - בין בפני שליח בין שלא בפניו:

35 אינה חוזרת - ולקמן מותבינן ליה מהא דהשולח גט:

36 מחשבה אינה מוציאה - חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה:

37 ואפילו בקמייתא - גבי מתני' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה קי"ל הילכתא כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור:

38 מהו שיחזור ויגרש בו - בגט לאחר שאמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא:

39 לעולם - אין בטלין לאחר ל' שהרי ניתן לה זמן לחול בתוך ל' שיהו כולן פנויין מקידושי ראשון:

40 ושמואל אמר כו' - לקמן פריך עלה רב חסדא:

41 מר ארישא - דמתני' דלא אמר מעכשיו מתני לה להך פלוגתא ומשום הכי קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה:

42 מקודשת ואינה מקודשת לעולם - ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קידושי שניהם ואסורה לשניהם בלא גט האחד כדמפרש טעמא לקמן:

43 ושמואל אמר - אינה בספיקא אלא עד שלשים יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי למפרע:

44 מספקא ליה - האי לאחר שלשים אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו:

45 אי חזרה הוי - ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספיקא דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואם חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי:

46 לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי - הילכך כל ל' יום הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו:

47 גט ואינו גט - מספקא ליה האי ולאחר מיתה אי הוי תנאה מהיום יהיה גט אם אמות ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו יום אי חזרה הוי וחזר בו ממהיום ואמר זה גיטך לאחר מיתה ולא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה דכיון דמית היכי מגרש:

48 כזה גט - דתנאה הוי:

49 התם - הוא דאיכא לספוקי ולמימר חזרה הוי משום דלרחוקה אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהכי הדר ביה ממעכשיו אבל הכא דלקרובה קאמר כל מה דמצי לקרובה מקרב לה וכי אמר לאחר שלשים לא הדר ביה ממעכשיו:

50 התם - הוא דאמר תנאה הוא ולא חזרה דאדם יודע דאין גט לאחר מיתה ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר:

51 אבל הכא - דיש קדושין לאחר ל' יום אם לא קדשה אחר בנתיים אימא דילמא הוי חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך שלשים יום קמשמע לן:

52 ולטעמיה דרב - דמספקא ליה בחזרה ותנאה בא אחד ואמר מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרים שכלו של שני בתוך של ראשון ואם דראשון חזרה הוו להו דשני קידושין דהא ראשון הדר ביה ממעכשיו: