רש"י על קידושין מ״ח

1 ואפילו יורש - של מלוה:

2 מוחל - שהלוה לא נתחייב ללוקח כלום אלא מחמת המוכר והרי מחלו אצלו ר"מ לית ליה דשמואל הלכך סמכה דעתה ולא חיישינן דלמא אזיל ומחיל ליה ורבנן אית להו דשמואל הלכך לא סמכה דעתה דסברה אזיל ומחיל ליה:

3 אית להו דשמואל - דאי בעי אזיל ומחיל ליה:

4 והכא באשה קא מיפלגי - כלומר אם היה מקנהו קרקע בדמי שטר זה ודאי לא קנה המלוה את הקרקע דלא סמכה דעתא דבעל קרקע אבל באשה סבר ר"מ דסמכה דעתה דכיון דאיתתיה אנא לא שביק לדידי ומחיל לאחריני:

5 במעמד שלשתן - אמר לו כן קנה ואין טעם בדבר דהא חד הוא מתלת מילי דשוינהו רבנן הלכתא בלא טעמא במס' גיטין:

6 בפקדון - דאיתיה בעין וסמכה דעתא דמקבל:

7 נימא כתנאי - במקדש במלוה:

8 התקדשי לי בשטר - גרס ולא גרס הכא בשטר חוב:

9 ר' אלעזר אומר מקודשת - ואפי' אין בנייר שוה פרוטה כדמפרש טעמא לקמן אי משום דמקדש במלוה מקודשת אי משום כדמשנינן לקמיה:

10 אינה מקודשת - ואפי' הנייר שוה פרוטה דלאו דעתה להתקדש בפרוטת הנייר אלא במה דכתיבא ביה:

11 ר' אלעזר אומר מקודשת - ואפי' אין בנייר שוה פרוטה כדמפרש טעמא לקמן אי משום דמקדש במלוה מקודשת אי משום כדמשנינן לקמיה:

12 שמין את הנייר - דדעתה נמי אנייר:

13 קשיא דר"מ אדר"מ - דהא תניא לעיל התקדשי לי בשטר חוב ר"מ אומר מקודשת:

14 אלא לאו בשטר חוב דידה - שיש לו מלוה עליה:

15 בשטר שאין לו עדים עליו - שטר אירוסין קאמר שכתב לה על הנייר הרי את מקודשת לי ולא החתים עליו עדים אלא מסרו לה בפני עדים פלוגתא דר"מ ורבי אלעזר במסכת גיטין גבי גט דקאמר ר' אלעזר אע"פ שאין עליו עדים אלא נתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם:

16 כרתי - משוי ליה ספר כריתות:

17 מספקא להו בהאי אי כר"מ אי כרבי אלעזר - וסבירא להו דדעתה נמי אניירא הלכך שמין כו' ולפי התירוץ הזה נראה בעיני דלא גרס בהא דרבנן ואם לאו אינה מקודשת אלא וחכ"א שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת ובאין שוה מידי לא איירי משום דמספקא להו בההיא אי כר"מ אי כר' אלעזר והשתא ביש בו הוא דאתו לאיפלוגי דאם יש בנייר שוה פרוטה מקודשת בתורת כסף דדעתייהו נמי אנייר:

18 שכתבו - לשטר אירוסין שלא לשמה:

19 יציאה בעינן לשמה - דכתיב דברים כד וכתב לה לשמה הוא:

20 שלא מדעתה - לא ידעה כשנכתב:

21 רבא ורבינא אמרו מקודשת - טעמייהו מפרש בפ"ק לעיל קידושין דף ט: מה יציאה לא בעינן כתיבה מדעתה שהרי בעל כרחה מגרשה אף הויה כו':

22 אינה מקודשת - מה יציאה בעינן בכתיבת הגט דעת מקנה דהיינו בעל שמקנה את האשה לעצמה בגט זה אף הויה בעינן דעת מקנה והיא האשה שמקנה את עצמה לבעל בשטר זה:

23 כהני תנאי - מקדש במלוה דשמעתיה דרב:

24 שירין - אצעדה מתרגמינן שירין במדבר לא:

25 ואקדש אני לך - בשכר פעולתך שהזהב משלה הוא:

26 אותו ממון - שיחזירם לה לאחר שגמרם:

27 מכלל דת"ק אפילו אותו ממון נמי לא - בתמיה כלומר מכלל דכיון שעשאן דקאמר ר"מ אף על פי שלא באו לידה קא מתמה אלא במאי בו מקדשא:

28 אלא במקדש במלוה קמיפלגי - והכא מאי מלוה איכא דקסברי כולהו ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה ופרוטה כשנגמרה נתחייב בה בעל המלאכה לפועל בשכירות עשיית המלאכה הלכך כשמחזירן לה ההוא הויא לה מלוה למפרע:

29 אינה לשכירות אלא לבסוף - כשמחזירן לה והרי לשם קידושין הוא מוחלו אצלה ואין כאן מלוה כשמחזירן לה:

30 ואיבעית אימא דכ"ע ישנה כו' - ודכ"ע המקדש במלוה אינה מקודשת:

31 והכא באומן קונה כו' - כלומר הכא בשלא התנה להיות שכיר ימים אלא קבלן שקבל עליו לגמור המלאכה בכך וכך ובאומן קבלן כשמשביחו ועשה מן הזהב כלי קונה לזכות בכלי כשהוא משביחו קמיפלגי ר"מ סבר אומן קונה בשבח כלי ואין בזו לומר ישנה לשכירות כו' דכל מה שמשביח אינו מלוה על הבעלים אלא בכלי הוא זוכה וכשמחזירו לו בשכר הקצוב ההיא שעתא הרי הוא כמוכרו לו:

32 אין אומן קונה כו' - והרי הוא כשאר שכירות:

33 בשכר שעשיתי עמך - התקדשי לי אינה מקודשת דהויא ליה כמלוה:

34 בשכר שאעשה עמך מקודשת - לכשיגמור ויתננו לה דקא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף:

35 ר' נתן אומר בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת - דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף:

36 וכ"ש וכו' - וכיון דגמרו והחזירו לה כבר היא מלוה גמורה:

37 ואם הוסיף לה כו' - מכלל דרבי נתן סבר אפילו הוסיף לה אינה מקודשת דקסבר מלוה ופרוטה דעתיה אמלוה:

38 איכא בינייהו שכירות - אם ישנה מתחילה ועד סוף או לאו כדפרישית:

39 ת"ק סבר קפידא היא - ולא ניחא ליה לתת לה זהב ואין זה שלוחו בזאת ורבי שמעון סבר מינח ניחא ליה דחשיבותא היא גביה והאי דקאמר ליה דינר כסף מראה מקום הוא לו להקל עליו ולומר אם אינך יכול להלוות לי דינר זהב תלוה לי דינר כסף:

40 בו ובמה שבתוכו - בשניהם זכתה דמצטרפי לשוה פרוטה:

41 בו - קדשה ולא במה שבתוכו אינה זוכה בו ואינו מצטרף לש"פ:

42 בו - קדשה ולא במה שבתוכו אינה זוכה בו ואינו מצטרף לש"פ:

43 במיא - דלא חשיבא היא ולא היתה דעתה אלא בכלי:

44 בחמרא - במה שבתוכו ולא בו דעבידי למשתייא ומהדרי כוס למריה:

45 בציהרא - ציר דגים שעשוי לימים רבים לטבל בו והכוס צריך לשומרו בו ובמה שבתוכו וי"א ציהרא שמן לשון יצהר במדבר יח:

46 שניהם - הלוקח ומוכר ומשנה בבבא בתרא היא:

47 איכא דניחא ליה בחלא - ואף על גב דחמרא עדיף פעמים שזה צריך לחומץ:

48 הכא במאי עסקינן כו' - כלומר אי טעות גבי דידה הוי לא הוה פליג ר"ש אלא כגון דהוה טעות גבי דידיה דאמר לשליח כו':

49 ת"ק סבר קפידא היא - ולא ניחא ליה לתת לה זהב ואין זה שלוחו בזאת ורבי שמעון סבר מינח ניחא ליה דחשיבותא היא גביה והאי דקאמר ליה דינר כסף מראה מקום הוא לו להקל עליו ולומר אם אינך יכול להלוות לי דינר זהב תלוה לי דינר כסף:

50 אי הכי - דשליח קדשה לו התקדשי לו מיבעי ליה ועוד אם טעות גביה הוא אם הטעהו מבעי ליה ועוד נמצא של זהב דקתני מאי היא מעיקרא כי יהביה בחזקת זהב יהביה:

51 קפידא - לא היתה חפיצה אלא בשל כסף דאיכא דניחא ליה בכספא:

52 ומר סבר מראה מקום היא לו - אף אם לא יתן אלא כסף קבלהו ומיהו היכא דטעאי איהי גופה לא פליג ר"ש:

53 ומאי נמצא - הא מעיקרא הכי הוה:

54 דהוה צייר בבליתא - כשנתנו לשליח היה צרור בסמרטוט ומצאתו של זהב:

55 כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו - האומר לשלוחו לעשות לו בדבר הקל ועשה לו בדבר כבד דאין זו שינוי ולא א"ל דבר הקל אלא להראות לו מקום להקל בשליחותו אם כבד עליו בענין אחר: