רש"י על קידושין ט׳ ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ד׳ »

1 קידושין פתח ↗

אִיתְּמַר: כְּתָבוֹ לִשְׁמָהּ, וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ – רָבָא וְרָבִינָא אָמְרִי: מְקוּדֶּשֶׁת. רַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמְרִי: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רַב פָּפָּא: אֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ וְאֵימָא טַעְמָא דִידִי. אֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ – דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה״ ״וְהָיְתָה״ – מַקִּישׁ הֲוָיָיה לִיצִיאָה, מָה יְצִיאָה לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, אַף הֲוָיָיה נָמֵי לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ.

2 רש"י על קידושין פתח ↗

רבא ורבינא אמרו מקודשת - טעמייהו מפרש בפ"ק לעיל קידושין דף ט: מה יציאה לא בעינן כתיבה מדעתה שהרי בעל כרחה מגרשה אף הויה כו':

1 שלא מדעתה - קודם הכתיבה לא נמלך בה ואח"כ הודיעה וקבלתה ובגדולה קאי והוא הדין בקטנה ונערה לשמה ושלא מדעת אביה:

2 מה יציאה שלא מדעתה - שהרי על כרחה היא מתגרשת:

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ד׳ »