רש"י על קידושין ט׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ג׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ה׳ »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין פתח ↗

הקדישה. למזבח כו'. עיין בירוש' פ"ג דקדושין דאם נעשה בע"מ תוך ל' ופדה תוך ל' לא חל קדושה א' כיון דמ"מ נשאר עליה מהקדושה דאסורה בגיזה אך אם היה בע"מ מעיקרו דאז לאחר פדיון פקע לגמרי שפיר חל עליו הקדושה שאמר תחילה ואמר דגם גבי קדושין כה"ג אם מת תוך ל' ונשארה זקוקה ליבם לא חל עליה קדושין של א' ומשמע דאף אם חלצה תוך ל' מ"מ לא חל קדושין א' דכיון דמבואר בירוש' יבמות פ"א ה"א דלאחר חליצה עדיין יש להיבם שחלץ לה זכות דלא הוה איסור אשת אחר ועיין ביבמות דף נ"ג ע"א ע"ש אם הזיקה היא מחמת שצריכה חליצה או החליצה מחמת הזיקה ולכך מבואר בירוש' פ"א דשם דאם אחר קדש היבמה ואח"כ חלץ לה היבם ובא עליה פקעו הקדושין וזה כוונת הגמ' ביבמות דף כ"ח ע"ב סד"א משום מצוה עביד רבנן ע"ש ברש"י אך ר"ל דהזיקה דאמרנו ככנוסה משום דמצוה לכונסה וכמ"ש התוס' סוטה דף כ"ה ע"ב גבי כל העומד וכ"מ משא"כ כאן קמ"ל. אבל אם גרשה תוך ל' תיכף לאחר ל' חל עליה קדושי א' ואף דנפסלה ע"י הב' לכהן מ"מ לא מיקרי שנשתייר בה קדושין ועיין בגיטין דף פ"ג ע"ב ד"ה מה ע"ש וזה תליא אם גרושין הוה פטור אי הוה קנין עיין רש"י קדושין דף ט' ע"ב ד"ה דעת מקנה דמשמע דעביד ב' דברים ועיין רש"י כתובות דף ג' ע"א ד"ה קדיש וזה מה דנ"מ בין שחרור לגט עיין בהך דגיטין דף מ"א ע"ב גבי אם יכול לשחרר חצי עבד והטעם דגט זה גופא הוה הגירושין ולכך לחצי לא מהני משא"כ בשחרור דהשטר הוא רק פרטי שחרור דיש עוד דברים דמשחררים שייך גם חצי עבד אך זה תליא אם כסף ג"כ גומר וכן ראשי אברים עיין גיטין דף ל"ט ע"ב ודף מ"ב ע"ב ומשום דהוה כמו גט אשה דהגט זה הוא הגרושין. עכ"פ מוכח מהירוש' דמה שנפסלת לכהונה ע"י גט זה לא הוה ע"י אישות רק זה דין ואדרבה גט הוה כריתות דנפסק לגמרי וע' ביבמות דף צ"ד ולא מאיש שאינו כו' ועיין בירוש' קדושין פ"ג ה"ב אם גרשה בתוך סמפון ר"ל כך דהסמפון הוה שטר קדושין עם תנאי שישא תוך ל' והוה שם מחלוקת אם מהני בה הגט דאף דהא התנאי לא יתקיים מ"מ לא יתבטל ג"כ ונ"מ ג"כ אם גרשה בתוך ל' והתנאי היה שיתן לה מאתים זוז לאחר ל' ואם גרשה תוך ל' ונתן לה אחר ל' יום אם זה הוה קיום שתהיה מגורשת ולא אינה מקודשת ולא דמי להך דגיטין דף ע"ד דמהני לאחר מיתה דשם אם בלא תנאי הוה זקוקה ליבם ועיין בתו"י יומא דף י"ג ובירוש' כאן גבי קדושין כה"ג ולכך מהני משא"כ גבי סמפון ואף דנ"מ ליפסל לכהן זה הוה רק דין ולא פעולה ע"י האישות וכמ"ש הר"ן ז"ל נדרים דף י"ב גבי קדשים לאחר זריקה דזה הוה ממילא ואין עליו שם נדרו ע"ש משא"כ גבי פסהמ"ק דאסור בגיזה זה ע"י נדרו ועיין בקדושין דף י"ג ע"ב מידי דהוה אפסהמ"ק וכבר כתבתי בזה לעיל ועיין בהך דבכורות דף ט"ז ע"א גבי תמורת פהמ"ק ע"ש בזה:

1 צפנת פענח על התורה פתח ↗

ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף.מכילתא שם: ואם שלש אלה לא יעשה לה, ייעד לך או לבנך או פדה … ויצאה חנם … חנם מהכסף ולא חנם מהגט.באמת גבי יעוד לשיטת הירושלמי בקדושין, דס״ל ליעדה בדברים, ועיין רש״י קדושין דף י״ב ע״א דאומר לה הרי את מיועדת, וכ״כ הרשב״ם ב״ב דף ק״ח ע״ב, וזה לא מצינו כלל בגמרא, עיין דף י״ט ע״ב, ובירושלמי בזה, ועיין במכילתא לחד שיטה דכיון דהתורה זכתה לאדון שיכול ליעדה אף שעדיין לא יעדה מ״מ יש לה שאר כסות ועונה גם קודם יעוד, ואם לא יעדה צריכה שטר בגדר שיחרור ומועיל גם לזכות שלו בה, וכתובה אין לה, וזה ר״ל אין כסף. וזה ר״ל הרמב״ם ז״ל בהל׳ מלכים, גבי פילגש דהדיוט דליכא גבי׳ רק גדר אמה העבריה ביעוד ע״ש. ור״ל כמ״ש דאל״כ תמוה, הא היעוד הוה לכל הפחות ארוסה גמורה כמבואר בקדושין דף י״ח ע״ב, וברמב״ם בהל׳ עבדים. וה״ה בפילגש כן, אשת איש אינה, אך מ״מ צריכה גט להקנין שיש לו בה מחמת העשה ודבק, ועיין ברש״י קדושין דף ט׳ ע״ב, גבי דעת מקנה, דיש בהגט שני גדרים פוטרה ממנו ומתירה לאחרים וע״ש בזה, אבל חשש ממזרות ליכא בה … אף דלשיטת המכילתא יש בה שאר כסות.

2 קידושין פתח ↗

וְאֵימָא טַעְמָא דִידִי: ״וְיָצְאָה״ ״וְהָיְתָה״ – מַקִּישׁ הֲוָיָיה לִיצִיאָה, מָה יְצִיאָה בָּעֵינַן דַּעַת מַקְנֶה, אַף הֲוָיָיה בָּעֵינַן דַּעַת מַקְנֶה.

1 דעת מקנה - היינו בעל שהקנה אותה בגט זה לעצמה ופוטרה ממנו ובעינן שיכתוב מדעתו דכתיב וכתב לה:

2 אף כאן דעת מקנה - דהיינו האשה שנקנית לבעל:

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות פתח ↗

עפר חו"ל שבא כו'. הנה רבינו כאן לא חלק בין נקוב לשאינו נקוב וגם לפה"נ ר"ל שזרע כאן והיכא דעפר היה של א"י אף דאינה גוששת אזלינן בתר עפר אך באמת לפה"נ ס"ל לרבינו דלכך בעי גוששת דאז בטלה להקרקע ושוב א"צ נקיבה והוי כמו הך דמעש' פ"ה ה"ב גבי בצלים היכא דנפלה עליהן מפולת וע' בירוש' ערלה פ"א סה"ב דמשמע שם דהפטור דנטע בבית לא הוי כמו עציץ שאינו נקוב רק משום שאינו שדה וע' לק' בהל' מעשר פ"א ה"י דרבינו פוסק שם דחייב מדרבנן ע"ש בהשגות ובתוס' שבת דף צ"ה מוכח שם דהפטור דעציץ שאינו נקוב הוא משום דצריך שדה וע' בתוס' שביעית פ"ח דמבואר שם דר"ש ס"ל דגם עציץ שאינו נקוב כותבין עליו פרוזבול וק' מהך דשבת דף צ"ה דלמסקנא שם דלר"ש נקוב כשאינו נקוב משמע ליה ומבואר שם ברש"י דגם לענין פרוזבול כן אך זה תליא אי גבי פרוזבול התקנה הוי משום שדה או משום קרקע דשם קרקע שפיר י"ל דיש עליו אבל לא שם שדה וגבי שבת י"ל כע' דאמרינן שם דף ק"ח דלאו היינו רביתיה וע' תוספתא ס' עוקצין וירוש' ס' שביעית דמחלק גבי כורת אי מונח ע"ג יתידות לכ"ע לא הוי כקרקע רק במונח ע"ג קרקע ודלא כמש"כ התוס' ב"ב דף ס"ה ע"ב ד"ה ה"ה דלמסקנא מיירי דמונח ע"ג סיכי ומה דקאמר מחובר קאי אדבש. ובאמת י"ל דאף לפי המסקנא קאי אכורת ואף דגבי עציץ נקוב מוכח בגיטין דף כ"ב דעציץ עצמו אין עליו שם קרקע רק מטלטלין ולא בטל שם כלי ממנו וע' מש"כ רבינו בפ"ב מהל' טומ"א ה"ט מבואר שם דגם העציץ עצמו נחשב כמו קרקע דאל"כ אמאי אין מים שבתוכה מכשירין אף תלושין כמש"כ הר"ש ז"ל וצ"ל דנהי דהוא עצמו כתלוש הוא מ"מ בטל שם כלי ממנו ואז אין המים שבתוכו מכשירין וכמו גבי טבלא שאין לה לבזבז. ולענין טומאה י"ל דהוי ככלי העשוי לשמש את הקרקע כמבואר במס' כלים בכ"מ ופ"ו דמקואות גבי אביק ולכך מבואר שם דמקבלת האמבטי רביעית הוי כמו מקוה משום דאז כבר יש עליה גדר מקוה לגבי מחטין וצנורות והוו כמו מחובר כמבואר פסחים דף ט"ז וי"ז והוי אביק ככלי המשמש את הקרקע ור"ש ס"ל בכ"מ בתוס' דכלים דאין עליה שם כלי ואזיל לשיטת' כאן גבי אביק אך י"ל דלכך אמרינן דאין המים שבתוכה מכשירין משום דלא גרע מהא דמבואר בהל' טומ"א פ"ב ה"ח שאם שאב המים בכלי ואח"כ נתן בקרקע אינם מכשירין והטעם דהוי כמו המשכה ושוב הוי כמחוברין ולכך לא מכשיר וע' תוס' ב"ב דף ס"ו ע"ב ומש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' טומ"א פט"ו ה"א דלא נקרא מחובר רק בזמן שיש בהם רביעית דזה תליא בזה דמקוה בעי דוקא מחובר ולכך מבואר בחולין דף ל"א דאין מטבילין באויר משום דצריך שיהא שיעור המקוה שיעור עצמיי ולא שיעור מצטרף ולכך שאובים פסולים משום דקי"ל דאין חבורי אדם חבור כמבואר תוס' נזיר דף נ' ע"ב ונדה דף כ"ז גבי רקב ובאהלות פ"ב וע' תוס' זבחים דף ק"ה ע"ב גבי עיסה שנלושה במי פירות ובירוש' פ"ב דחלה דאין מי פירות מחברין ולהכשיר אמר שם דלכ"ע אינו חיבור וט"ס שם והטעם משום דאתיא כמ"ד בחולין דף קי"ח ע"ב דאין יד להכשר ובירוש' פ"ב דתרומות מבואר ג"כ דחיבור מי פירות אינו חיבור והטעם משום דחבור ע"י מי פירות הוי רק חיבור מצטרף ולא חיבור עצמיי וע' תוס' טהרות פ"ח ואהלות פ"ד ולכך בקרב לא מהני גיבול כמש"כ רבינו בפה"מ פ"ב דאהלות משום דאין גבול באפר כמבואר בשבת דף י"ח ור"ל דהוי רק כמו סמוכים זל"ז ולא עצם אחד וע' מעילה דף י"ז ע"א גבי רביעית דם שהגיס בה דמחלק שם דהיכא שבא ממת אחד אז הוי כמו עצם אחד ואז אף אם האהיל על מקצתו טמא ומש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' טו"מ פ"ד הי"ג דאין נפש אלא מחובר ולכך ס"ל לרבינו בפ"ו מהל' מקואות ה"ד גבי לוקח כלי גדול דבעי דוקא שקבעו בארץ תחילה דבל"ז הוי כמו טבילת אויר דאינה טבילה ובזה יתבארו דברי המרדכי מס' שבת דלכך לא מהני טבילה בשלג משום דזה הוי כמו טבילה באויר ור"ל משום דמבואר בנדה דף י"ז ע"א דשלג לא הוי חיבור עצמיי ולכך ס"ל דלא מצטרף אלא א"כ ריסקו וכמו גבי אויר דהוי הכל כמו נפרדים וכיון דחזינן דהתורה עשתה שיעור רביעית למקוה ע"כ דחל עליו שם מחובר עצמיי ומחובר לקרקע וע' שבת דף ל"ה גבי מעין המיטלטל טהור ע"ש ברש"י ובירוש' ספ"ז דכלאים גבי נטע ה' גפנים בה' עציצים שאינם נקובים משום דמבואר בירוש' פ"א דערלה דלגבי אילן א"צ עציץ נקוב ואמר שם ויש כרם מיטלטל. עכ"פ י"ל דלכך המים שבתוך העציץ אינם מכשירין משום דהוי כמו נמשכו ע"ג קרקע ואף דעציץ עצמו אין עליו שם מחובר כמש"כ מהך דגיטין וע' מש"כ רבינו בהל' מקואות פ"א ה"ג דגבי כלי חרס לא מהני אם חיברו בקרקע ובמקואות פ"ב ה"ד בר"ש בשם התוספתא לגבי גיסטרא דכל המים נפסלים ובאמת י"ל דכל היכא דהדין של קרקע מחמת עצם אז גם העציץ יש עליו דין קרקע:והנה גבי גט דפסול במחובר בירוש' ממעט מדכתיב בספר וכן בתוספתא פ"ב דגיטין ואח"כ אמר שם עוד טעם מדכתיב וכתב ונתן איתקש כתיבה לנתינה מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש וא"כ לפ"ז גט במחובר הוי פסול בעצם אך גמ' דילן לא ס"ל כן רק משום מחוסר קציצה ולכך מכשירין מה"ת אם כתבו על עלה של עציץ נקוב ובאמת הטעם דלא שייך ונתן גבי גט במחובר הא יכול ליתן הקרקע ולהקנותה לה ע"י שטר או חזקה וכדאמרינן שם בדף כ"א ע"א גבי גט שהניח בחצירה וכתב לה שטר מתנה עליו וע"ש דף כ' דהך ונתן קאי אנתינת גט ר"ל לא על הנייר והדין רק על הסגולה שיש בזה הנייר וזה לא נעשה רק ע"י הבעל ולכך מקרי ונתן וכ"כ בזה בח"א בהל' גירושין. אך כך דהנה בירוש' פ"א דגיטין בעי שם היתה ידה ארוכה והיא עומדת בא"י וקיבלה הגט בחו"ל וכן בחצר כה"ג אי צריך לאמר בפ"נ ר"ל אי אזלינן בתר קבלת הגט או בתר הגירושין וע"ש בירוש' דיליף מונתן דצריך שיתן כל הגט בידה וכן שם בפ"ב יליף ג"כ מהך קרא ושם בפ"ח ה"א יליף ג"כ דצריך שיבוא מידו לידה או לחצירה הגט ממש לא בגדר כח ר"ל כעין כח כחוש כמו הך דסנהדרין דף ע"ח ודף צ"ט ע"ב דשבת וע' בגמ' דילן בגיטין דף ע"ח ע"ב ברש"י דילפינן דצריך שיהא בידה כל הגט מהך דונתן והוא כך דבכל דבר הקבלה שצריך לקבל הלוקח או המקבל הוא רק מצדו ולא מצד הנותן וע' כריתות דף כ"ד וב"ב דף קל"ח דהוי מחלוקת היכא דאין המקבל מקבל אי נפקא מיד הנותן אך שם משום דאמרינן דאדעתי' דהכי לא יהבי ובזה א"ש משה"ק התוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה הודאת בע"ד דאמאי לא אמרינן כן גבי נותן אך באמת כיון דאין המקבל מקבל שוב נתבטלה המתנה. אבל מ"מ הנתינה מצד הנותן י"ל דנגמרה ע' גיטין דף י"ד ע"ב דמבואר שם דגבי מתנת שכ"מ אף דלא קנה רק לאחר מיתה ומת המקבל קודם הנותן מ"מ זכו בו יורשי המקבל וכן נ"מ אם מת הנותן בין הנתינה לקבלה וע' זבחים דף ט"ו ע"א גבי נקטעא ידו של מזה וכן אם נשתטה הנותן קודם הקבלה וע' בירוש' ר' פ"ז דגיטין גבי תרומה ומכירה. ובאמת זהו ג"כ כוונת רש"י בנדרים דף מ"ג ע"ב ד"ה ראשון דפי' שם דגם במתנה לא אמרינן עד דאתי לרשות מקבל והוא תמוה אך ר"ל כך דר' יוסי הוה ס"ל דגם מצד הנותן לא נגמרה עד שיקבל המקבל וא"כ לפ"ז גם גבי הפקר אף דלא הוי הזכייה של המקבל מצד הנותן מ"מ לא נסתלק הדבר מן המפקיר עד דזכו ביה ואח"כ דחה שם דגם גבי נתינה כן וכמש"כ. וע' רש"י גיטין דף ט' ע"א גבי אינו חוזר בעבד משמע ג"כ כן דהיכא דלא בעי זכיה גם בשכ"מ תיכף נעשית הפעולה ומ"ש דף ס"ו ע"א דאמר דמתנה ישנה לאחר מיתה והוא תמוה לכא' דהא הטעם דמתנת שכ"מ קני הוא דהוא כמו יורש כמבואר בב"ב דף קמ"ח כו' והיכא דאינו רוצה רק שיהיה בגדר מתנה לאחר מיתה לא מהני כמו גבי כתבו כמבואר דף ט' ע"ב בגיטין וכ"מ וע' ב"ב דף קי"ג ע"ב בתוס' ד"ה או רעה דכ' שם דלריב"ב זה ג"כ בגדר ירושה ושם דף קמ"א ע"ב לריב"ב גם מתנה כן וע' בהל' זכיה ומתנה פי"ב ה"ד וה"ו דפליגי בזה רבינו והר"א ז"ל אי יכול ליתן לשם מתנה ולא ירושה אי מהני. אך באמת כוונת הגמ' גיטין שם היא כך דהיכא דמצד הנותן נגמרה רק המקבל לא זכה בה עד אחר מיתה מהני משא"כ גבי גט דשם הקבלה לא מצד האשה המקבלת רק מצד הבעל המגרש ע' במלחמות גיטין על הך דדף ע"ח ע"א בשם הספרי גבי עד שיאמר לה הא גיטך ולכך ס"ל לרש"י בגיטין דף ט' ע"ב גבי שחרור דאף דאינו יכול לחזור בו גבי תן שטר שחרור זה מ"מ אי מת לא מצי יהיב ליה וכן פסק רבינו והרי"ף ז"ל דגבי תן רק דאינו חוזר בו אבל עדיין לא נשתחרר וע' בזה במלחמות שם ובהך דקדושין דף כ"ג ובירוש' פ"ד דפאה וספ"ה דמעש"ש דרק הראוי ליטול זכה ומוקי להך משנה דכאן דר"ל בעבד של אדון אחר דגם הוא בגדר קבלת שטר שחרור:והנה רבינו בספ"ב מהל' מת"ע פסק דרק מעני לעני וא"כ איך פוסק בהל' עבדים דמזכה לעבד שטר שחרור ומשמע אף ע"י ישראל. אך כך דהנה כ"כ בזה בהל' ערכין דלדידן דס"ל דראשי איברים וכן המפקיר עבדו צריך גט שחרור מה"ת חזינן דהשטר שחרור הוא גדר גירוש בדין ולא קנין ובפרט לשיטת הראשונים דס"ל דלא בעי טבילת שחרור מד"ת ודלא כתוס' יבמות דף מ"ה ע"ב. חזינן דזה הוי דין ומ"מ א"א לאמר דהשחרור והחירות והשטר הוא דבר אחד דהרי אנן פסקינן כמ"ד דכסף גומר וא"כ נמצא דהשטר הוא רק פרטי השחרור ולכך ס"ל לרבי בגיטין דף מ"א ע"ב דהמשחרר חצי עבדו קנה משום דאזיל לשיטתיה שם דף ל"ט ע"ב דכסף ג"כ גומר וא"כ נמצא דזה לא הוי עצם ולכך מהני שיור משא"כ באשה דגירושין וגט זהו חדא מילתא לכך לא מהני שיור ויהיה נ"מ למ"ד חציה שפחה וחציה בת חורין מתקדשת אי יש בה תורת גירושין וע' ירוש' קדושין פ"א סה"א אך שם קאי אחצי עבד וחצי ב"ח:ובאמת עיקר הגדר אי חציה שפחה וחציה ב"ח יש בה קדושין תליא אי הקדושין חלין על הגוף או בעלמא דאם חלין על הגוף הא מ"מ גוף זה יש בו צד עבדות ואי נימא דהוא דין רק דחצי אשה לא מהני זה לא הוי חצי אשה דהא קידש כל האשה וכמש"כ התוס' חולין דף קל"ב גבי מתנות וע' סנהדרין דף פ"ה גבי גנב חצי עבד וחצי ב"ח ואם נימא דצריך שיה' בו גדר קנין ע"ש בתוס' השמטה-ד' שם מביא דתליא בזה וא"כ נמצא דגבי עבד דאין בו הדין דגניבה שוב לא שייך בו הקנין וא"כ הוי כמו שיור וע' במה דס"ל לרבינו בהל' עדות פכ"א ה"ט ע"ש בכ"מ דאינו חייב רק אם מכרו לישראל משום דעכו"ם אינו קונה ישראל קנין גמור ע' גיטין דף ל"ח. וזהו כוונת הגמ' דלא שייר בקנינו ובאמת זה ג"כ המחלוקת דקדושין דף נ"א אי קדושין שאינם מסורים לביאה הוי קדושין אף דזה רק מחמת ספק וע' תוס' בכורות דף כ"ג גבי טומאת משא דמספק לא מקרי אינו ראוי ושם דף ל"ד וביבמות דף ל"ה ע"ב ודף ס"ז ודף צ"ט וכ"כ בזה בח"א ודוחק לאמר דהך ספק א"א שיבורר ולכך באמת אף לרבא דס"ל דלא הוי קדושין מ"מ דין דקנה את וחמור לא שייך כאן כמבואר שם דף נ"א ע"ב וכ"כ בזה בח"א ובח"ג בהל' מת"ע אך באמת לפמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' זכיה פי"א ה"ו מבואר שם דהיכא דאמר לראובן ולשמעון ולבני לוי הוי כמו שחלקן וע"ש ובתוס' שבת דף ע"א ע"א גבי בחריש ובקציר ובתוס' יומא דף נ"ז ע"ב גבי מדם הפר ומדם השעיר ומנחות דף כ"ב ע"ב וכ"מ בזה ובב"מ דף פ' ע"א גבי מומין ה"נ י"ל דכיון דאמר כלכם ואחת הוי כמי שחלקן:אך באמת כך דע"ש מה שהקשו בתוס' מחייבי לאוין אך ר"ל כך דכיון דקי"ל דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואף דחיוב כרת לא בא רק בשעת ביאה וכן אם יקדשנה שחוף אף דלא יהיה בו כלל גדר חיוב כרת וע"כ צ"ל דהיכא דיש על הביאה שלו חיוב כרת א"א לקדושין לחול וס"ל לרבא דקדושין צריכין לחול על גוף זה וכיון דזה הגוף יש בו גדר כרת א"א לקדושין לחול עליו ואביי ס"ל דקדושין לא הוי רק דין וחלין היכא דאיתא וכמו דמבואר בירוש' שם גבי ב' חטאות דהמזבח בורר לו את היפה והך דמעילה דף ז' ובתוס' זבחים דף ע"א ע"ב גבי הך דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים מ"מ בנתערב בטריפה אף דע"כ צריך להאכילן לכלבים מ"מ לא איכפת לן וע' פסחים דף פ"ח ע"ב גבי הך דקמי שמיא גליא ובעירובין דף ל"ו בעינן סעודה הראויה מבעוד יום. ויהי' ג"כ נ"מ למ"ד בב"ק דף פ"ו ע"ב דאין לעבדים בושת אם בייש חצי עבד וחצי ב"ח איך הדין אי הוה כמו גבי גניבה בנפש וכן אי בייש אותו לפי משנה ראשונה ביום של רבו דבושת לא שייך בעבד ומ"מ אי נימא דחייב על חצי ב"ח אז אי שייך לרבו ול"ד למצא מציאה ביום של רבו ע' בירוש' דשייך לאדון דכאן בשביל צד עבדות לא היה צריך ליתן לו כלל וע' תוס' ב"ב דף נ"ו ע"ב גבי כופר דחצי ב"ח. עכ"פ אי הטעם דאין גט לחצי אשה משום שיור הא בחצי' שפחה לא שייך זה ואי נימא דהגט הוא עצם הגירושין וכל שהוא עצם א"א לו להתחלק וע' שבת דף פ"ג גבי נדה אינה לאברים וחולין דף קכ"ט גבי מעשה עץ שימש וא"כ לא מהני גם כאן:והנה באמת כ"כ במק"א דגדר זכות לא חל כלל בעבד כיון דהוא משתנה עי"ז לדבר אחר כמבואר בקדושין דף ס"ב ע"ב ונזיר דף ס"ב ע"ב שאין נפשו קנויה לו ר"ל שאינו כלל במציאות ומה שייך בו גדר זכות וחיוב אך הא דאמרינן בכ"מ זכות הוא לעבד לא ר"ל על זה הפרט רק על המציאות והנה זה ודאי לפ"מ שאבאר לק' דיש נ"מ בין גט לקדושין דגבי גט כיון דהוא בע"כ המציאות של גירושין קודמת לקנין הגט משא"כ בקדושין דמדעתה ומרצונה קנין המעות קודם להקדושין והקדושין לא מחמת קנין רק מחמת דין וזהו כוונת הגמ' בקדושין דף ג' ע"א אשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ור"ל כך דהקיחה שלה רק בדין כסף שיש בו שו"פ וא"ד לע"ע דצריך קרא למעט שם דף ח' דזהו בגדר קנין ושם הוא בגדר דין וע' בתוספתא פ"ג דקדושין דצריכה דוקא לקנות הדבר מתחילה ולק' אבאר זה וגבי עבד כיון דקי"ל דגיטו וידו באין כאחד א"כ ודאי הקנין בשטר בא אחר השחרור ובזה א"ש קושית הירוש' דאיך זכין לעבד כיון דקי"ל דמעשר לעני לא והשליח אינו בגדר זה אך כיון דאין זה זכות לזה כמש"כ לעיל רק דהוא דרך כלל דגדר שחרור הוא זכות ויכולים אחרים לקבלו ונעשה השחרור בגדר דין וגרות ולשחרור דעבד א"צ דעת כמבואר יבמות דף מ"ח וממילא נשתחרר. אבל באומר תנו אף דא"י לחזור בו זה רק מנתינת הדבר ובזה אין שייך לאמר מעני לעני דהנתינה והזכיה לא הוי בגדר שחרור ולכך אם מת א"א ליתן לו:ובאמת הטעם מהא דמבואר בכ"מ דאין גט לאחר מיתה ע' רש"י גיטין דף ס"ו ע"א משום דכבר זכה בה יבם וגם י"ל דגט לא הוי רק לא"א וזו כבר אינה א"א וגם משום דפקע כח הנותן ע' רש"י גיטין דף ט' ע"ב ויהי' נ"מ גבי גט שחרור לרבי דס"ל דמהני לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך אי חל הקנין לאחר מיתת האדון אי הוי משוחרר אם הטעם משום דאין שחרור חל לאחר מיתת האדון לא מהני ואי משום דאינו שלו לא שייך זה ובאמת הא צריך ליתן השטר שחרור לו או לאחר ומדברי התוס' קדושין דף ס"ג משמע דכבר מסר לו השטר שחרור וע"ש דף כ"ג במה דס"ל לרשב"א דצריך שיבוא גט שחרור לרשות שאינו שלו ור"ל דס"ל דמתחילה צריך שיקנה הגט ואח"כ נשתחרר וזה א"א ע"י עצמו אבל אי נימא דמתחלה נשתחרר ואח"כ קונה הגט כמו גט אשה אין נ"מ לנו וע' בר"ן פ"ב דקדושין גבי אפוטרופוס ובגיטין דף י"ב ע"ב אי בעי זריק ליה גיטיה ע"ש ברש"י ובתוס' קדושין דף כ"ג ע"ב דזהו בגדר יד ובאמת איך שייך כלל גדר ד' אמות גבי עבד דקודם שנשתחרר מה שייך בו קנין וע' ירוש' גיטין פ"ח דר' יוחנן ס"ל דקרוב לו בקנין ד' אמות לא שייך לא במתנה ולא במציאה ואף דהא מבואר בב"מ דף י' דגם קטנה יש לה ד' אמות גם במציאה ובדברי ה"ה ז"ל בהל' גזילה פי"ז מש"כ שם דמתנה גרע לענין ד' אמות וע' בדברי רבינו בפ"ד מהל' זכיה דגם במתנה שייך קנין ד' אמות:אך באמת כך דקנין ד' אמות יש בו ב' גדרים א' מה שהוא קונה הד' אמות וממילא כל שיש שם ה"ה שלו והב' שכל דבר שיש בתוך ד' אמותיו ה"ה שלו והנה נ"מ דהיכא דהדבר היה מונח שם קודם שבא לתוך ד' אמות ובזה פליגי ר"י ור"ל בירוש' דזה ודאי אם הוא עומד וזרקו לו מציאה או מתנה בתוך ד' אמות דקנה לכ"ע דכיון דהד' אמות כבר קנה ממילא קונה מה שבא לשם אח"כ אך ר"ל ס"ל דאף אם המציאה היתה מונחת שם ואח"כ בא הוא לתוך ד' אמות קנה ג"כ וע"ז פליג ר' יוחנן:ובזה א"ש מה דהקשו בב"מ דף י' רק לר"ל משום דשם איירי דקדמו המציאה והפאה לביאתו לד' אמות וע' תוס' ב"מ דף צ"ט ע"א ד"ה כיון ותוס' קדושין דף כ"ה ע"ב גבי סימטא וכן גבי גירושין דקרוב לה דהא באמת בגמ' שם דף ע"ז ע"ב אמר דגבי חצירה רק משום דגיטה וחצירה באים כאחד ואף דחצירה משום ידה אך נ"מ חדא דפירות של חצר זה הוי כמו עצם וכע' שכ' הרשב"ם בב"ב דף נ' ע"א גבי כקה"ג וב"מ דף ק"ד ע"ב גבי כחשא וע' בחולין דף קל"ח גבי גיזה וכ"כ בזה בהל' מת"ע וגם כיון דמ"מ הקנין הוא ע"י חצירה לא עדיף מפירות וע' בירוש' כתובות פ"ד גבי מציאה ע"י חצירה אי הוי כמו פירות או מציאה ובזה י"ל מה דס"ל לרש"י סנהדרין דף ע"א דמתנה שנתן אחר לאשה שייך להבעל הכל והוא תמוה מהך דכתובות דף צ"ה ע"ב וע' תוס' קדושין דף כ"ד ע"א וצ"ל דנ"מ בין היכא דבא לידה או ע"י חצירה וגם ביד גופא יש נ"מ בשנתן לתוך ידה או שקבלה היא וזה אי הוי בגדר קנין או בגדר גוף ע' תוס' כתובות דף ל' ע"ב וב"ק דף כ"ט ע"ב מחלוקת רש"י ותוס' בזה וכע' הך דזבחים דף ט"ו דעביד מעשה אצטבא ובגטין דף ע"ח דערנק לה חרצי ותוס' שבת דף ד' ודף ו' גבי מושיט וע' תוס' כתובות דף ל' ע"ב דהיכא דהוא מניח לעשות לו איזה דבר מה נקרא אי הוא עושה או כמו ששניהם עושים וגבי גט בעי רק שהבעל יעשה גם בקבלה שלה ואח"כ תטלנה כמבואר בגיטין דף ע"ח ע"ב ולק' אבאר זה. עכ"פ אי מת קניא להחצר שיהא שלה בשעת הגט וכן לד' אמות וא"כ נמצא דלא קדמתה היא להגט בהמקום וע"ז קאמר ר' יוחנן בירוש' שם. דבמתנה ומציאה בכה"ג לא מהני ומשום דבעי דיהא החצר והד"א שלה ואח"כ תבוא לשם המתנה ויהא נ"מ להך דגיטין דף ט' ובירוש' שם גבי עצמך ונכסי קנוין לך דאם נתן השטר לתוך ד"א שלו דלא קנה הנכסים אך מ"מ זה י"ל רק גבי אשה דיש לה יד בפ"ע ושייך בה גדר קנין אבל גבי עבד מה שייך בו קניית הרשות קודם ואם קנה הוא לצורך רבו וע' בירוש' פ"א דקדושין דמבעי ליה שם אם עבד הגביה מציאה ע"מ שלא יקנה רבו אי לא קנו תרווייהו או קנו ואי נימא דהד' אמות קנה העבד לצורך רבו א"כ הוי כמו שקדם הבעל בגיטין דף ע"ח וע' בזה בהל' גירושין פ"ה הט"ו וב"מ דף צ"ט ע"א גבי ע"י עבדו ודף צ"ו גבי צא והשאל עם פרתו וע"כ צ"ל דבעבד לצורך רבו לא תקנו קנין ד' אמו' וע' בערובין דף ל"ח ע"ב גבי הך דר' יוחנן ב"נ אי קני גבי ישן ושם דף נ"א ע"ב גבי אמר לעבדיו וע' גיטין דף כ"ג גבי עבד אי יכול שיהיה שליח ולא הביא מהך דתרומות פ"ג דיכול לאמר לעבדו שיתרום תרומה וע"כ משום דהא מבואר בתוס' פ"א דתרומות הובא בהל' תרומות פ"ד הי"ב דעבד תורם ע"מ שהוא אוכל בלא דעת האדון וע' ירוש' פסחים פ"ח דהוי שם בעיא אי עבד יכול להקדיש פסח שלא מדעת רבו אך באמת גבי הך דתרומה מה ר"ל אי מחמת עצמו לכך יכול לתרום או דמסתמא ניחא להאדון ובפרט למה דקי"ל דיכול הרב לאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך וע' עירובין דף פ' אי נשים מערבין שלא מדעת בעליהן ותוס' שם דף ע"ט ע"ב ד"ה וע"י שכ' שם דמסתמא תיקנו להו רבנן זכיה לעירוב וה"נ י"ל לענין ד' אמות וע' תרומות פ"ז ה"ג גבי המאכיל את עבדיו תרומה דמבואר שם בירוש' דאם הי' לו נכסים צריך לשלם העבד הקרן והחומש וכן אם נשתחרר והנה אם כבר שילם האדון הקרן דהוי בגדר גזל ואח"כ נשתחרר והעב' צריך לשלם עבור כפרה קרן וחומש איך יהי' הדין כיון דכבר שילם הבעה"ב הקרן בתורת גזל ולר"ל דס"ל בירוש' שם פ"ו גבי גזל תרומה מאבי אמו כהן ומת דא"צ לשלם לשבט או אף לר' יוחנן דס"ל דאם נפלה לו תרומה מאבי אמו כהן ואכלה דצריך ליתן קרן וחומש לכהן והכהן צריך ליתן לו דמי תרומה הכא מאי למי שייך הקרן שכבר שילם בעה"ב דהא להעבד א"צ ליתן כמו גבי פועלים המבואר שם פ"ו דשם מחויב ליתן להם מזונות אבל כאן יכול לאמר לו עשה עמי ואיני זנך וע' גיטין דף נ"ח ע"ב גבי הך דגידל בר רעילאי דמבואר שם ברש"י דאם לא היו תובעין אותם עוד הפעם מס דהיו צריכים לשלם לו וע' תוס' ב"ק דף נ"ח וכ"מ:ובאמת בעיקר הדין דפורע חובו של חבירו אי באמת ע"י הפירעון של זה פקע השעבוד או רק דמן הסתם לא יתבע אותו המלוה עוד הפעם אבל השעבוד לא פקע וע' בע"ז דף ס"ג גבי הך דאומר אדם לפועליו צאו ושתו כו' ואני פורע ובירוש' ספ"ו דדמאי ופ"ב דקדושין משמע דמפרש דהך ואני פורע ר"ל שהוא יפרע להפועל והיינו שהפועל משלם כעת משלו ואח"כ הוא משלם להפועל וע"ש דהוי פלוגתא אי החנוני הוי שליח או דהפועל מזכה לבעה"ב ואף דכעת משלם הפועל מ"מ לא פקע השעבוד מהבעה"ב דאל"ה הוא משלם להם רק דמים שהוא חייב להם מה שהם שילמו בעבורן וע' בירוש' כתובות פי"ג ה"ב ופ"ד דנדרים דמפ' הך דמקריב עליו קיני זבים דר"ל דישראל אחר יכול להביא הקרבנות בשבילו והטעם דא"צ לזכות לו דמחוסרי כפרה א"צ דעת:וזה ר"ל ג"כ הירוש' פסחים פ"ח גבי אתנן דלכך אין על הפסח שם אתנן אף אם נימא דיוצא לחולין וחוזר וקדוש שלא נכנס לתוך ידה כלום וזה תליא אי יוכל למנות אחר שלא מדעתו על פסחו ואף דקי"ל בנדרים דף ל"ו דלא עשה ולא כלום זה רק שהוא בעצמו אינו נמנה אבל היכא דגם הוא בעצמו נמנה שפיר מהני וע"ש בירוש' רפ"ח ובאמת יהי' נ"מ להך דין דהממנה זוכה על פסחו אם ר"ל דלא זכתה כלל בהפסח וא"כ צריכה לעשות פסח אחר או ר"ל דזכתה ומ"מ לא הוי אתנן וע' בלשון רבינו בהל' אסו"מ פ"ד הט"ו דכ' שם מחמת דכבר זכה בהם גבוה משעת הקדש ול"ד להך דהי"ב שם משום דכ"כ במק"א דכיון דהא דיכולה להמנות הוי חידוש שחידשה התורה כמבואר בפסחים דף צ' שיהי' יכול להמנות על פסח משא"כ כאן דאם נימא דהוי מינוי שוב יפסול מפסח לא מהני וגם הא התוס' בע"ז דף ס"ג כ' דאתנן לא אסור רק המבורר בשעת ביאה וכאן כיון דקי"ל דיכולין למשוך ממנו עד שעת שחיטה א"כ לא הוי מבורר בשעת ביאה וגם אם תמשוך ואח"כ תמנה עוד הפעם יהי' בגדר שינוי אתנן וחליפין וזה ר"ל בירוש' שלא נכנס לתוך ידה כלום פי' שאין לה בו חלק ברור וע' בסנהדרין דף ע' ע"ב גבי בן סו"מ דכ' שם רש"י ז"ל גבי אכל בחבורת מצוה כגון פסח והנה לפ"מ דקי"ל דצריך דוקא שיקנה בשר ואיך משכחת לה וע"כ דכיון דכ"ז שלא נשחט יכול למשוך נמצא דעיקר הקנין חל בשעת שחיטה והוי זה בגדר בשר וכ"כ בזה בח"א דהא בן סו"מ אינו חייב עד שיאכל נא וא"כ אינו שומע בקולו של מקום וצ"ל דכיון דבאמת א"ל קנין דהא המעות הם גנובים וכמו דאמרינן בפסחים דף מ"א דהיכא דאוכל קודם הזמן אינו עובר משום ב"ת נא ה"נ י"ל אם אוכל מפסח שאינו שלו שוב לא עבר על נא ובהל' ק"פ אבאר זה:גם י"ל דכאן קנה המעות בגדר קלבד"מ ע' ירוש' ב"ק פ"ג אי חייב כופל אפי' בגניבה ראשונה. וכן י"ל בהא דאמר ומקריב עליו קיני זבים כו' דכיון דקי"ל דאין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן וכאן לא שייך לקיחת הבעלים כיון דלקחן אחר וא"כ רק בעשיית כהן ולכך הוה כמו שלא נכנס תחת ידו כלום וגם חטאות ואשמות דמוקי בגמ' דילן במצורע ר"ל במצורע עני דמביא קן ובמק"א אבאר זה:וכן במה דמבואר בנדרים דף ל"ג ובירוש' פ"א דשקלים דיכול לשקול עבור חבירו מה ר"ל אי דמיירי דמזכה לו השקל או די במה ששוקל לשמו וכבר הארכתי בזה בהך דערכין דף כ"א במחלוקת דשמואל ועולא ובתמורה דף יוד במד"א שם שאחרי' הפרישו לו הקרבנות אם ר"ל שהקנו לו הבהמה או הקרבנות וכמו בהך דנזיר דף כ"ד ונ"מ ג"כ למ"ד אשם צריך דעת או ר"ל שיתרצה או צריך שידע וכן אמאי לא מוקי הך דתמורה דף י' הנ"ל דמיירי באשם נזיר טמא דמבואר בכריתות דף כ"ז ובירוש' פ"ד דנזיר דבא על הבטלה ובזה די שלא מדעת:וכה"ג י"ל לשי' הירוש' דהך אשם דנדרים דף ל"ה ע"ב קאי אאשם נזיר טמא. עכ"פ גבי מאכיל עבדיו כיון דהוא צריך לשלם דמי תרומה למה לא נימא דכשישתחררו דצריכין לשלם קרן וחומש והי' יכולין למכור כיון דכבר שילם האדון בעד התבואה וגם אם האדון יכול אח"כ ליטול מהם הדמים ששילם וע' בירוש' ב"ק פ"י גבי הנתפס על חבירו אי צריך חבירו לשלם לו ובכתובות שם ובאמת זה רק היכא דע"פ דין א"צ לשלם עבורו אז צריך חבירו לשלם לו דאל"כ ל"ל קבלת אחריות גבי המוכר קרקע לחבירו ונטלו בע"ח תיפוק ליה דהא נתפס על חבירו צריך לשלם וע"כ משום דכיון דע"פ דין צריך לשלם לכך צריך קבלת אחריות:וזהו ג"כ ר"ל הגמ' ב"ק דף קי"ג ע"ב בר מתא אבר מתא מיעבט ע"ש ברש"י וע' גיטין דף מ"ד וחולין דף קל"א גבי הרי שאנסו דאמר שם דאשתרושי הוא דקמשתרשי ליה ר"ל דהוי כאילו הטבל הוא אצלו. אך גבי עבד כיון דאינו מחויב ליתן לו לדידן דיכול הרב לאמר לעבד כו' לא שייך זה ואף די"ל דכ"כ דלא אמר לו זה מחויב ליתן לו וכ"כ בזה בח"ב על הך דערובין דף ס"ה דהיכא דמצי לסלק להשוכר אי יכול המשכיר להשכיר לאחר כ"ז שלא סילקו וע' כתובות דף נ"ח ע"ב ודף ע' ע"ב אי אמרינן מתוך שיכול לאמר כו' אך בגיטין דף י"ב ע"ב משמע דאף אם לא אמר מ"מ חל ההקדש על הידים וע' רש"י ב"מ דף ו' גבי הקדישה ע"ש דס"ל לרש"י דהיכא דמצי למתפיס חל ההקדש ובירוש' פ"ח דכתובות. אך באמת שם אין הפי' כן ואכמ"ל. עכ"פ תשלום שמשלם הרב בשביל לקיחת התרומה אי צריך אח"כ לשלם לו וע' ב"מ דף ל"ג ע"ב גבי הך דאמרינן דהכפל שייך להשומר היכא דשילם ובירוש' שם אמר הטעם למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך אך זה תליא אי מה שהגנב משלם אח"כ לשומר אי משום שהקרן שייך לו או משום שצריך לשלם מה ששילם עבורו וזה תליא בהך דב"ק דף ק"ח ע"ב גבי הוכר הגנב ע"ש מי הם בעלים דיליה:וכן נ"מ גבי עדות אי אזלינן בתר עדית דשומר או דגנב וע' תוס' ב"ב דף מ"ז גבי ערב ובאמת מה שהגנב משלם לשומר זה לא מקרי גנב כלל רק גדר חוב ובאמת כל התשלומין שהשומרין משלמין אם הם משלמין עבור עצמן או בעבור הדבר ובדברי רבינו בהל' נ"מ פ"ה ה"ח מבואר דשומרין גביתם שהזיק משלמין מנכסיהן ולא מגופו דישלמו אח"כ להבעלים וראיה לזה מה דמבואר בב"ק דף מ' ע"ב דהשומר הוי מודה בקנס אי הוי מודה ומה שייך זה למודה בקנס כיון דהוא רק חייב לשלם לבעלים הפסדם ע"י פשיעתו וע"כ דהוא בעצמו משלם להניזק והא דאמר שם מעריקנא ליה לאגמא זה ר"ל דרק כשהשור ישנו אז מוטל על השומר לשלם וגם נ"מ דלא משלם רק ח"נ וכפי שויו של השור וע' מש"כ רבינו בהל' נ"מ שם הי"ב דכשאין להם לשלם אז גובין מן השור אך י"ל דזה הוה גדר שעבודא דר"נ כמבואר בגמ' שם:וכן בהך דין דבעלים משלמים את הכופר אי ר"ל בשבילם או בשביל השור ע' רש"י נזיר דף ב' ע"א גבי מלאכת בהמתו בשבת וזה תליא ג"כ במה דפליגי ירוש' וגמ' דילן אי יש כופר בצרורות ע' ירוש' רפ"ב דב"ק דיש כופר ובגמ' דילן דף מ"ד ע"ב מבואר דאין כופר וזה דהא דאמרינן כחו כגופו ע"ש ב"ק דף ג' וכ"מ זה רק היכא דגוף האדם חייב גם כחו חייב או היכא דגוף הבהמה חייבת גם כחה חייב משא"כ גבי כופר כיון דהחיוב על האדם ואין כחו של בהמה נחשב לחייב עליו האדם והירוש' לא ס"ל כן דרק החיוב הוא בשביל הבהמה ולכך חייב בכחה ג"כ וע' בירוש' שם פ"ד דלר' יהודה אם המית ואח"כ הפקיר דהוי מחלוקת אי צריך לשלם הכופר וזה תליא ג"כ אי בא ע"י בהמה או ע"י עצמו:ובאמת הא דאמרינן בב"ק דף מ"א ע"ב הביאו לב"ד וישלם לך ע"ש בתוס' לכא' ג"כ תליא בזה אך באמת נ"ל דהגמ' לא מקשה שם רק דא"א שהתורה תחייב על תם כופר כיון דאין מציאות לגבות משא"כ למסקנא דמשכחת במתכוין כו' או בהודאה א"כ שפיר יש מקום שיכול לשלם כופר שוב חייב אף היכא שאין ממה להשתלם וראיה לזה דהא מבואר בב"ק דף כ"ו ע"א דאף שהשור בסקילה מ"מ צריך לשלם כופר והא אף לר' טרפון אינו משלם רק מגופו כמבואר שם דף י"ח ע"ב וע"כ דבאמת כופר הוא תשלום דהבעלים ולא מכח השור כלל וע"ש ט"ו ודף מ"ח ע"ב ובמק"א אבאר זה:עכ"פ כל התשלומין והחיובין הבאין ע"י אחר הוי פלוגתא אי החיוב הוא על עצמו או ע"י אחר אך גבי עבד כיון דקי"ל דיד עבד כיד רבו הוי כמו עצמו ע' ב"מ דף צ"ו ודף צ"ט ובמנחות דף ס"א ע"ב ודף צ"ג ע"ב וא"כ איך שייך ד' אמות גבי עבד לזכות בגט שחרור הוא ד"א שייכין לאדון ע"י העבד והוי כקדם הבעל ושוב לא יזכה העבד וצ"ל דכיון דד' אמות הוי בגדר חצר ועבד עצמו הוא גם כן בגדר חצר וכיון דקי"ל דחצר מהלכת לא קני רק בכפות וישן לכך לא קנה העבד הד"א לצורך האדון ולכך כשזרק לו הגט שחרור אז בא לו ד"א וע' בירוש' גיטין פ"ו ה"ב דמשמע שם דר"י באמת לא ס"ל דין דד' אמות רק פישוט ידים וע"ש פ"ח ה"ב ובתוספות שם והא דמבואר שם בירוש' דשליח א"ל חצר הוא ג"כ מחמת זה הטעם דלענין זה יש עליו שם חצר מהלכת דעיקר הדבר בא ע"י שליח והשליח הוא מהלך וכע' הך דקדושין דף מ"ד ע"ב ע"ש:והנה גבי גט זה ודאי דבשעת הגירושין צריכה ג"כ לקנות את הגט רק אם נתינת הגט הוא לגירושין או קבלת הגט זה תליא בהא דגיטין דף ע"ח ע"א אי צריך ליתן לה הגט דוקא בשעת הגירושין או לא וגבי קדושין רק משום שתיקה דלאחר מתן מעות ע' קידושין דף י"ב ע"ב אבל בל"ז הוי קידושין וע' מש"כ בזה בהל' אישות פ"ג ה"ח דהיכא דהוי קידושי טעות אי צריך ליטול ממנה הקדושין ולקדשה עוד הפעם. והנה קנין הגט אף דהוא תלוי בהגירושין מ"מ בהפעולה הגירושין קודמין וראיה מהן דהאשה כותבת את גיטה והטעם דאקנויי אקני ליה רבנן כמבואר בגיטין דף כ' וזה ודאי דכ"ז שלא נתן לה הגט לא קנהו הבעל ואח"כ קונה היא מן הבעל וא"כ נמצא דגדר פעולת הגירושין קודם להקנין וע' בנדרים דף מ"ח גבי קני ע"מ להקנות ובגיטין דף ל' ע"ב שהק' ברש"י הא מיחסר משיכה שברשות ישראל הוא ואף דעדיין לא זכה בו הלוי בתורת קנין ואינו יכול לזכות ע"י עצמו ע' ב"ב דף פ"ה ותוס' וירוש' פ"ד דפאה וב"ב דף ע"ט ע"ב וצ"ל משום דמבואר בבכורות דף י"ח ע"ב דאקנויי אקני ליה מקום בחצירו ע"ש בתוס' וה"נ כן גבי מעשר וע' בחולין דף קמ"ב ע"א גבי הך דלוי בר סימן ע"ש:והנה אנן קי"ל דגבי גירושין לא מהני תכ"ד כמב' בב"ב דף ק"ל והטעם דאף דעל הנתינה יכול לחזור בו אבל לפמש"כ דהגירושין קודמין להקנין בפעולה והגירושין הוא גדר כריתות ע' רש"י כתובות דף ג' ע"א אף דזה מכאן ולהבא מ"מ נפסקה האישות וע' רש"י קדושין דף ט' ע"ב דיש על המגרש ג"כ שם מקנה ושם דף ב' ע"ב וכן מיתה אי הוא גדר הפקעה או גדר הקנאה ע"ש דף ב' ודף י"ג ע"ב ע"ש בתוס' גבי מיתת הבעל ובתוס' יבמות דף נ"ד ע"ב דהק' שם ל"ל קרא לקרובים דאסורים לאחר מיתה ובאמת הפקעה דשארות כמבואר ביבמות דף נ"ה ע"ב הוי הפקעה ולא קנין לשארות באה מחמת נשואין כמבואר בסנהדרין דף כ"ח ע"ב ותוס' יבמות דף נ"ז ע"ב ולכך חיוב שריפה וגבי חמותה פקע לאחר מיתה לחד תנא ביבמות דף צ"ד ע"ב ודף צ"ח ע"ב וכ"מ ויהיה כרת נשארה דלא כרש"י סנהדרין דף ע"ו ע"ב:ובזה י"ל דגם מן האירוסין לא יהי שריפה רק כרת וע' תוס' יבמות דף ג' ודף צ"ז ע"א וברש"י סנהדרין דף נ"ג ע"א ד"ה בין באישות הוי ג"כ משעת אירוסין וע' קדושין דף ו' ע"א הרי את אשתי כו' ושם דף ע"ח ע"א דפליגי רש"י ותוס' אי אישות הוי דוקא נשואין או אפילו אירוסין ויהיה נ"מ להך דין דמלך לא יהי' לו יותר מי"ח נשים כמבואר בסנהדרין דף ב' כו' וע' בדברי רבינו פ"ג מהל' מלכים ה"ב דנקט שם ואם הוסף אחת ובעלה דמשמע רק לאחר ביאה אך י"ל דקאי גם אפלגש דהוי בלא קדושין ובלא כתובה כמש"כ שם בפ"ד ובאמת נ' דהך ובעלה קאי אף אם בעל אחת מאותן שהיו לו מתחילה דכיון שהוסיף אחת שוב הוי י"ט נשים וכולן אסורות וכה"ג כ"כ בח"א בהל' אסו"ב גבי הך דכה"ג אסור ליקח ב' נשים ולכך נקט בעל ובאמת תיכף כשקידש נאסר עליו לבעול את כולן ורבינו ז"ל מפרש הא דמבואר בסנהדרין דף כ"ב ע"א שהרי התירו ליחד לא ר"ל כרש"י משום יחוד דפנויה רק דכיון דס"ל דגם פלגש אסורה ביותר מי"ח וא"כ כשיבוא עליה תיכף הוי חייבי לאוין וזה ר"ל התירו ליחד עם חייבי לאוין ומה דהקשו על רבינו דכיון דס"ל דפלגשים הוי ג"כ מן המנין ופלגשים בלא קדושין הן למה לא גירש אחת מן הפלגשים ובפרט אותן שהיו אסורות לו ע' תוס' גיטין דף ו' ע"ב ובירוש' פ"ב דסנהדרין שם:אך באמת כך דכיון דהוא בלא קדושין מה שייך גירושין רק דשוב אינה מיוחדת לו וכע' דאמרינן בסנהדרין דף נ"ח ע"ב גבי ב"נ שייחד שפחה לעבדו ומאימתי התרתה משתפרע ראשה כו' וזה שייך רק היכא דמותרת אח"כ להדיוט אבל זו כיון דאסורה מחמת שרביטו שוב לא שייך התרה ונשארה מיוחדת לו ועולה בחשבון ובמק"א אבאר זה וע' נדרים דף ס"ז ע"ב גבי הויה וכתובות דף נ"ג ע"ב דהוי שם בעיא דלא איפשטא. נמצא כך דבקנין הנשואין המיתה עושה רק הפקעה וכן הגירושין ובקנין האירוסין עושה ג"כ גדר הקנאה ולכך נשאר בזה גם לאחר מיתה כיון דהוא גדר קנין ובפרט לפמש"כ בח"א דקנין הנשואין הוא דבר נמשך בכל יום ויום וכיון שמת או גירש פסק משא"כ בקנין האירוסין. וכע"ז ר"ל ג"כ התוס' גיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה מעוכב גט שחרור שכ' לחלק בין מעוכב ע"י הפקר דאוכל בתרומה לחצי עבד וחצי ב"ח והוא תמוה דזה ודאי אינו אוכל כמבואר בתו"כ פ' אמור ובירוש' ספי"א דתרומות אך כך דהיכא דהוי בגדר שחרור ע"י דין כמו ראשי איברים לדידן או פדיה בכסף לר"ש שם דף ל"ט ע"ב זה ודאי יש בו צד שחרור וזה תליא בהך דנדרים דף ס"ח ע"א ובזבחים דף ק"י ע"א אי מיקלש קליש או מיגז גייז ור"ל אם יש בו צד חירות לגמרי וצד עבדות לגמרי או רק דקליש וע' יבמות דף נ"א כה"ג גבי גט ומאמר ושם דף כ"ז ע"ב וכן ר"ל בהך דמנחות דף מ"ז ע"א ויבמות דף ק"ד ע"ב בהך מחלוקת דשני דברים המתירים אי כ"א עושה פעולה בפ"ע או לא וזה תליא בהך מחלוקת דאביי ורבא במנחות שם גבי קדיש ואינו קדיש ע"ש בתוס':

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ג׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ה׳ »