רש"י על קידושין ט׳ ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ד׳ »

3 אִיתְּמַר: כְּתָבוֹ לִשְׁמָהּ, וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ – רָבָא וְרָבִינָא אָמְרִי: מְקוּדֶּשֶׁת. רַב פָּפָּא וְרַב שֵׁרֵבְיָא אָמְרִי: אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אָמַר רַב פָּפָּא: אֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ וְאֵימָא טַעְמָא דִידִי. אֵימָא טַעְמָא דִידְהוּ – דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה״ ״וְהָיְתָה״ – מַקִּישׁ הֲוָיָיה לִיצִיאָה, מָה יְצִיאָה לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ, אַף הֲוָיָיה נָמֵי לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא מִדַּעְתָּהּ.

פירוש רש"י על קידושין ט׳ ב:ג׳

3 שלא מדעתה - קודם הכתיבה לא נמלך בה ואח"כ הודיעה וקבלתה ובגדולה קאי והוא הדין בקטנה ונערה לשמה ושלא מדעת אביה:

4 מה יציאה שלא מדעתה - שהרי על כרחה היא מתגרשת:

« רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ב׳ רש"י על קידושין ט׳ ע״ב:ד׳ »