רש"י על קידושין ד׳

1 יציאה דכוותה קא ממעט - יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה קא ממעט מדין אמה ולמימר דיש כסף בה ומה יציאת אמה העבריה אין כסף לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא אף מיעוט דיש כסף דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף למי שיצאה הימנו קאמר והיינו אב:

2 והא לא דמיא - יציאת אירוסין ליציאת אמה והיכי קאמרת דיציאת אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס לחופה:

3 בהפרת נדרים מיהא נפקא ליה מרשותיה - שאינו יכול להפר לבדו:

4 ויצאה חנם - ולא פירש מתי תצא:

5 אלו ימי בגרות - שהיא משתנה מנערות להיות בוגרת:

6 אין כסף - אלא דבר אחר מוציאה אלו ימי נערות ולקמיה פריך מכי נפקא לה בנערות בגרות מאי עבידתיה:

7 אן כסף - בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי:

8 מנלן דדרשינן - יו"ד דאין כי האי גוונא באנפי נפשיה:

9 זרע אין לה אין לי - שיעכב על בת כהן מלאכול בתרומה אלא זרעה מישראל:

10 זרע זרעה מנין ת"ל אין לה עיין עליה - שאם מת בנה ויש לו בן אף הוא מעכבה:

11 זרע פסול - כגון ממזר:

12 בני בנים הרי הם כבנים - נפקא לן במסכת יבמות בפ' הבא על יבמתו יבמות דף סב::

13 ותנא גופיה מנא ליה - דמשמע ליה אן בלא יו"ד:

14 מאן בלעם - אין בדעתו לילך עמנו:

15 ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה - כדיליף לעיל מאת בתו לאמה:

16 דקא מתזנא מיניה - ודעתיה על מעשה ידיה דשכיחא:

17 דמעלמא קא אתי לה - ולא היתה דעתו עליהם לזונה בשבילם:

18 בא זה ולימד על זה - מתוך שלא פירש נערות במקרא אלא מאיליו הוא למד שאין לנו דבר אחר לתלות יציאתו בו הוצרך לכתוב שניהם. דאי כתב חד הוה אמינא בגרות הוא דאשמועינן קרא אבל נערות לא מפיק לה בא חבירו ולמד עליו על כרחך חד מינייהו לנערות אתא:

19 מידי דהוה אתושב ושכיר - דכתיב גבי תרומה למידרש הכי:

20 תושב - האמור אצל תרומה תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש:

21 זה קנוי קנין עולם - עבד עברי הנרצע ביד כהן ואעפ"כ אין גופו קנוי לו כשאר עבדים כנענים לאכול בתרומה:

22 קנין שנים - שלא הגיע לו עדיין שש שנים:

23 בא שכיר ולימד על תושב - דעל כרחך חד מינייהו לנרצע הוא דאתא ומאחר שנכתבו שניהם משמעותא דנרצע מתושב אתיא שהוא מיושב אצלו יותר מן הקנוי לשש שנים:

24 התם תרי גופי נינהו - נרצע ושאינו נרצע שני גופים הם ואפשר להיות שניהם בביתו של כהן:

25 דכי נמי כתב רחמנא כו' - כלומר ואפילו פירש הכתוב נרצע לא יאכל וחזר ופירש על שאינו נרצע ואע"פ שלא הוצרך לכותבו הייתי יכול לתרץ ולומר אע"ג דהוי שכיר מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא לפיכך כשכתבו התם י"ל בא זה ולימד על זה ואין לנו להקשות יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר:

26 אבל הכא - דאפקה קרא מרשותיה בנערותה לא משכחת לה אמה יוצאה בבגרות והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי לכתוב נערות בהדיא ותו לא:

27 אילונית - אין לה סימני נערות ואשמועינן קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה:

28 שאין מוציאין מרשות אב - כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה:

29 בגרות שמוציאה מרשות אב - דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות דכתיב דברים כב לאבי הנערה:

30 אינו דין כו' - ולקמן פריך הא אמרן מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא:

31 לא נצרכה - קרא דבגרות אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות:

32 הא אמרת כו' - ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית דתיפוק ביה:

33 ותנא מייתי ליה מהכא - קידושי כסף דיליף להו רב יהודה דלעיל מאין כסף נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון:

34 כי יקח איש אשה ובעלה - והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו כדכתב סיפא דקרא והיה אם לא תמצא וגו':

35 והלא דין הוא - שתהא נקנית בכסף מק"ו ולמה לי קרא:

36 שאינה נקנית בביאה - אם מסרה ליה לביאה לשם שפחה אינה שפחתו בכך:

37 נקנית בכסף - כדכתיב מכסף מקנתו ויקרא כה:

38 זו שנקנית בביאה - כדיליף לקמן מובעלה:

39 יבמה אינה נקנית בכסף - ליבם להיות כאשתו להוציאה בגט בלא חליצה כדיליף לקמן קידושין דף יד. יבמה יבא עליה ויבמה ביאה גומרת בה ואין כסף גומר בה:

40 מעיקרא דדינא - ממקום שאתה בא ללמוד דהיינו אמה העבריה יש להשיב ולהכי קאמר מעיקרא דדינא פירכא שהתשובה שהשיב בתחילה יבמה תוכיח לאו מעיקרא דדינא אתיא אלא ממקום אחר:

41 שכן יוצאה בכסף - שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה כדכתיב שמות כא והפדה והואיל וכסף חשוב בה לפדותה חשוב נמי לקנותה:

42 שאינה יוצאה בכסף - כדנפקא לן מספר כורתה ואין דבר אחר כורתה:

43 ואיצטריך למיכתב ויצאה חנם - למילף מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון אחר:

44 היכא דיהבה איהי לדידיה - כסף וקדשתו דאמרה ליה התקדש לי:

45 ליהוו קידושין - דכיון דאשמועי' דכסף עביד אישות מה לי כסף דידיה מה לי כסף דידה להכי הדר תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא כי יקח איש ולא כי תקח אשה לאיש:

46 שכן אין קנינה לשום אישות - הלכך לא שייכא בה ביאה:

47 שכן זקוקה ועומדת - לזה מחמת קידושי המת ואין ביאה באה אלא לגמור אבל קנין דמעיקרא לא: