רש"י על קידושין מ״ב

1 בפסח אחד - אע"פ שאין בו כזית לכל אחד דקסבר אכילת פסחים לא מעכבא אלא זריקת דם לחודא:

2 מיניה - מן המקרא עצמו דמכל מקום אחד מהן שוחטו בשליחותם:

3 דאית ליה שותפות - דהא של כל הקהל הוא אבל שליח בעלמא לא:

4 ויקחו להם איש וגו' - אחד לוקח לכל המשפחה:

5 איש זוכה - ולעולם משום דאית ליה שותפות בגוייהו ודקאמרת אם אינו ענין ענין הוא לו דאיצטריך לו למעוטי קטן שאין לו כח ליקח בשביל אחרים להיותו זוכה להן במקחו:

6 ואכתי מיבעי ליה - איש לפי אכלו תכוסו דשוחטין את הפסח על היחיד ולא אייתר לן שליחות היכא דלא שייך:

7 אין שוחטין את הפסח על היחיד - רבי יהודה אמרה ויליף לה מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד ביחיד:

8 והא הוו נמי קטנים - בנוחלי הארץ וכי הזוכים להם בתורת שלוחין באו והלא אין שליחות לקטן דגבי ושלח ושלחה איש כתיב דברים כ״ד:א׳ כי יקח איש ומינה ילפינן ב"מ דף עא: דאין הקטן עושה שליח:

9 אלא - ההוא לאו לאתויי שליח אתא אלא לזכין לאדם שלא בפניו אתא דקטנים כשלא בפניו דמו וכיון דנחלת הארץ זכות היא להם היתה חלוקתם חלוקה:

10 אלא - ההוא לאו לאתויי שליח אתא אלא לזכין לאדם שלא בפניו אתא דקטנים כשלא בפניו דמו וכיון דנחלת הארץ זכות היא להם היתה חלוקתם חלוקה:

11 אלא כדרבא - כלומר לא זכות שלא בפניו גרידתא איכא למשמע מינה לגדולים אלא לאורויי נמי דלקטנים אפי' חובה הבאה מחמת זכות רשאין ב"ד לעשות להן כי הכא דלזכותם בנחלה באו ואע"פ שפעמים שחלוקה זו חובתם דאיכא דלא ניחא ליה בחלק שנפל לו אפ"ה לא הדרי בהו:

12 לחוב אמאי - אי פשיטא לן שיבא לחובתם מה לנו להעמיד אפוטרופוס לכך:

13 אלא לחוב ע"מ לזכות - אנו נעמידו לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו:

14 נשיא אחד - והכא זכות וחובה הוה כדאמרן דאיכא דניחא ליה בהו בהכי כו' כדאמרן:

15 ובוררין לו חלק יפה - לכל אחד יפה לזה ויפה לזה:

16 שום הדיינים - ששמו נכסי לוה למלוה שלא בפני לוה או שלא מדעתו משום דלא הוה ציית דינא:

17 הא דטעו - הא דפיחת שתות או הותיר:

18 ברוחות - מי שנפל לו חלק בדרום אומר נוח לי חלק בצפון שהיתה לו שם שדה סמוכה לה שנפלה לו מאמו:

19 הרי הן כלקוחות כו' - כך דינן של לקוחות קצוב בפרק הזהב ב"מ דף מט::

20 ה"ג והא דאמרן יתר על שתות בטל מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג בשומא דבי דינא. הא דאמר יתר על שתות בטלה חלוקה לגמרי לא אמרן אלא שלא התנו מתחילה להיות שומת הנכסים בשלשה שהן ב"ד אבל קבלו עליהם להיות חלוקתם כדין שום הדיינין אפי' יותר על שתות מכרן קיים דקי"ל כרשב"ג דאמר מכרן קיים במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונית כתובות ד' צט: ולא ס"ל לרבא הא דאמר רב נחמן לעיל הלכה כדברי חכמים:

21 והא דאמרן שתות צריך להחזיר אונאה לא אמרו אלא במטלטלי - דאונאה כתיבה בהן או קנה מיד עמיתך אל תונו דבר הנקנה מיד ליד:

22 בעילויא - שלא חלקום בחבל ליטול כל אחד ברעה וביפה אלא העלום בדמים ונטל זה ברעה כפי דמים וזה ביפה כפי דמים:

23 חוזר - שאין זה כשאר אונאות דקי"ל בהזהב ב"מ דף מט: פחות משתות מחיל אינש דהתם אין כל אדם יכול לצמצם הדמים אבל טועה במדה טעות הוא ואדעתא דהכי לא עביד:

24 נימא שלוחו של אדם כמותו - יתחייב שולחו ולא השליח:

25 אין שליח - חשוב שליח לדבר עבירה שיתחייב שולחו אלא הרי הוא כעושה מאיליו:

26 שליח שלא עשה שליחותו - גבי הקדש קאי שהיו אצלו מעות הקדש וטעה כסבור שהן של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא השולחו שבדבר זה אינו שלוחו:

27 אבל אם עשה שליחותו בעל הבית מעל - ומביא קרבן מעילה:

28 חטא חטא מתרומה - לרוב דברים היא למודה מתרומה במסכת מעילה דף יח: כתיב הכא וחטאה בשגגה מקדשי ה' וכתיב בתרומה באוכלה בשוגג ולא ישאו עליו חטא:

29 משוי שליח - להרמתה:

30 ונילף מינה - לכל דבר עבירה דיש שליח:

31 שליחות יד - בפקדון:

32 על כל דבר פשע - בתר אם לא שלח ידו כתיב:

33 לחייב על המחשבה - או על הדיבור שאם אמר או חשב לשלוח יד בפקדון הרי הוא ברשותו מאותה שעה ואילך להתחייב בכל אונסין שיעלו בו אפילו הוי שומר חנם שלא היה חייב עד עכשיו אלא בפשיעה:

34 אין לי - שנתחייב באונסין בשליחות יד אלא בזמן ששלח בה יד הוא עצמו: