רש"י על קידושין ל״ח

1 לא הוו צריכי - שנסתפקו מן המן שבכליהם:

2 אל ארץ נושבת - מעבר הירדן ואילך שהיא חשובה מארץ סיחון ועוג כדאשכחן במשה שהיה מתאוה ליכנס לה וקרי לה טובה:

3 קצה ארץ כנען - בערבות מואב ששם מת משה שהיא ארץ האמורי ועל שפת הירדן שהוא קצה כניסת ארץ כנען:

4 חסר שלשים - שנסתפקו מעוגות שהוציאו ממצרים דכתיב שמות ט״ז:א׳ ויסעו מאילים ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילים ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני וכתיב בתריה בשבתנו על סיר הבשר וגו' וכתיב שם הנני ממטיר לכם לחם אלמא בששה עשר באייר המן התחיל לירד:

5 ויבכו בני ישראל - שלשים יום עמדו בערבות מואב לבכי ומשנצטוה יהושע להסיען הכינו להם צדה לדרך ג' ימים ובשלישי עברו את הירדן דכתיב בעוד שלשת ימים וכתיב בעשור לחדש הראשון:

6 צא שלשים ושלשה למפרע - והן עשרה דניסן ועשרים וג' דאדר למפרע והוא שבעה באדר ו' ימים עברו ממנו ועשרים ושלשה הרי כ"ט שאדר חסר הוא:

7 שלש מצות - חדש וערלה וכלאים:

8 בכניסתן לארץ - שהרי במדבר לא זרעו ולא קצרו ולא נטעו:

9 והוא הדין שינהגו - החדש מפורש בו מושב וקסבר כל מקום שאתם יושבים משמע וערלה וכלאים מק"ו:

10 שאין איסורו איסור עולם - אלא כל ששה עשר בניסן דכתיב עד עצם:

11 ואין איסורו איסור הנאה - דתנן מנחות דף עא. קוצר לשחת ומאכיל לבהמה:

12 ויש היתר לאיסורו - וביום ששה עשר עצמו איסורו מותר אם יש עומר קרב:

13 כלאים שאיסורן איסור עולם - זרע חטה וחרצן אסורים הגפנים לעולם:

14 ואסורין בהנאה - דכתיב דברים כב תקדש לשון הקדש:

15 והוא הדין לערלה בשתים - אף הערלה באה בק"ו זה בשני הוכחות אע"פ שהשלישי אין בה שאין איסורו איסור עולם מיהו איסור הנאה הוא ואין לו היתר בתוך ימי איסורו:

16 רבי אלעזר בר"ש - פליג אדאבוה וסבר דחדש אינו נוהג בח"ל וערלה וכלאים אינו אלא הלכה או דברי סופרים כדלקמן:

17 כל מצוה שנצטוו ישראל - להנהיגה קודם שיכנסו לארץ דהיינו חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

18 חוץ מהשמטת כספים - ולקמיה פריך הא נמי נצטוו עליה קודם לכן דהא חובת הגוף היא ומאי חוץ:

19 לא נצרכא אלא לכדתניא - דלא נצטוו עליה קודם לכן:

20 בזמן שאין אתה משמט קרקע - כגון במדבר ולאחר שגלו:

21 ואימא במקום כו' - ולמעוטי חוצה לארץ אף בזמן הארץ:

22 אסור מן התורה בכ"מ - קסבר מושב כל מקום שאתם יושבים משמע:

23 הלכתא מדינה - הנהיגוהו הם עליהם בחוצה לארץ:

24 היינו דשני לן - חמור ספק ערלה מספק כלאים ספק ערלה ספק עברו עליה שלש שנים אי נמי פרדס שיש בו נטיעות ערלה ושאר נטיעות ולקט עובד כוכבים מן הפירות ואין ידוע מהיכן:

25 בסוריא - היא ארם צובה שכבש דוד וסנפה עם ארץ ישראל וקסבר כיבוש יחיד לא שמיה כיבוש הלכך ספיקו מותר ולקמן קידושין דף לט. פרכינן ואי הלכה למשה מסיני היא בחוצה לארץ היאך מיקל בספיקה ומשנינן אימא כך נאמרה הלכה ספיקה מותר בחוצה לארץ ודאה אסור:

26 ובחוצה לארץ - דרחיק טפי ולא מיחליף:

27 יורד - ישראל ולוקח מן העובד כוכבים הלוקט מפרדס שיש בו נטיעות ילדות וזקנות וישראל יודע שהוא נכנס שם ולוקט לכתחלה:

28 ובלבד שלא יראנו - ישראל כשהוא לוקט מן הערלה והא דתניא לעיל בסוריא מותר כשנלקט כבר אבל לכתחלה אינו אומר לו לך רד ולקוט:

29 כרם הנטוע ירק - שזרע ירק בין הגפנים דה"ל כלאי הכרם:

30 וירק נמכר חוצה לו - ויש לחוש שמא מירק שגדל בכרם הוא וה"ל ספק כלאים:

31 יורד - עובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר:

32 ובלבד שלא ילקוט - החבר עצמו ביד ואם איתא דערלה בחוצה לארץ דברי סופרים ולא הלכה למשה מאי שנא דאחמיר בספק ערלה מספק כלאים: