רש"י על קידושין ע״ח

1 זונה משוי לה - ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה:

2 חללה לא משוי לה - ואין כהן שני הבא עליה לוקה משום חללה:

3 חזר ובא עליה - הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה:

4 כ"ג באלמנה כו' - וה"ה לכהן הדיוט בגרושה וחללה דהא מיגמר גמירי מהדדי מה כאן זרעו חולין אף להלן זרעו חולין הלכך בכהן הדיוט נמי איכא לא יחלל:

5 לא יקח - משום קידושין ובביאה שלאחר קידושין הוא דקאמר לוקה שתים:

6 משום לא יחלל - שחילל אותה:

7 ולילקי נמי - משום חילול זרעו:

8 בשלא גמר ביאתו - דליכא חילול זרע אבל היא נתחללה בהעראה כדתנן ביבמות דף נג: אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה:

9 אלמנה וגרושה - בא על אלמנה שהיא גרושה:

10 משום שני שמות - משום אלמנה ומשום גרושה:

11 שני שמות על זה כו' - ודאי שני שמות דקתני גרושה ואלמנה קאמר ומיהו על כל אחת לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל:

12 אלא על אחת - על שם גרושה הוא חייב על כל חיובים התלוים בה אבל על חלוצה לא דחלוצה לאו דאורייתא אלא דרבנן:

13 קידש - כ"ג או כהן הדיוט אחת מן הפסולות האמורות בענין:

14 לא יקח - קידושין משמע שהן הקונים אותה:

15 בעל לוקה - בעל אחר קידושין לוקה שתים לא בעל אינו לוקה אפי אחת:

16 ומודה אביי - אע"ג דמחייב מלקות אקידושין באיסור כהונה הכא הוא דכל חד וחד לאו באנפי נפשיה ולא תלה הכתוב את זה בזה בפירוש אבל ישראל המחזיר גרושתו משנשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אע"ג דכתיב לא יוכל לשוב לקחתה דהיינו אזהרה שלא יקדשנה מודה הוא דאינו לוקה עד שיבעל דבהדיא תלה רחמנא קידושין בביאה:

17 לקחתה להיות לו לאשה - דכיון דקיחה הוא קידושין להיות לו לאשה אישות של ביאה קאמר:

18 ומודה רבא - אע"ג דבעי באיסור כהונה תרתי דוקא ביאה אחר קידושין הוא דבעי דאקידושין לחודייהו לא לקי:

19 אבל בעל ולא קידש - מודה הוא שהבעילה אינה תלויה בקידושין דלא יחלל אמר רחמנא והרי חילל:

20 ושניהם מודים במחזיר גרושתו - אע"פ שלדברי שניהם כהן בפסולה לו לוקה על ביאה בלא קידושין מודים הם בישראל המחזיר גרושתו משנישאת שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה:

21 ה"ג דרך ליקוחין אסרה תורה - על הביאה לא פרט לאו אלא על ידי ליקוחין דלא יוכל לשוב לקחתה כתיב:

22 בתו פסולה - כדאמרן לעיל קידושין דף עז. מקיש זרעו לו מה הוא מחלל זרעו אף בנו מחלל זרעו:

23 יצירתו בעבירה - שנתעברה אמו באיסור אבל עובד כוכבים בעובדת כוכבים אין עיבורו באיסור:

24 שכן ביאתו בעבירה - באלמנה זו לפיכך בת הנולדה מהן פסולה לכהונה שהרי יצירתה בעבירה תאמר בגר שנשא ישראלית שביאתו בהיתר:

25 חלל יוכיח - שנשא ישראלית שאין ביאתו בעבירה:

26 שאינן ברוב הקהל - שחלוקין משאר קהל שזה יצירתו בעבירה וזה ביאתו בעבירה:

27 אף אני אביא גר שאינו ברוב קהל - שבא מטפה פסולה:

28 מצרי ראשון - שנשא מצרית ראשונה שאין יצירתו בעבירה ולא ביאתו בעבירה ובתו פסולה דהא שניה היא ורחמנא אמר דור שלישי:

29 שאינן ברוב קהל - שזה יצירתו בעבירה וזה אינו ראוי לבא בקהל וגר אינו ברוב קהל שבא מטפה פסולה:

30 פוסלין בביאתן - את אשה מן הכהונה כדתניא לעיל בפירקין קידושין דף עד: בן ט' שנים ויום א' גר עמוני ומואבי כו' תאמר בגר שאינו פוסל בביאתו:

31 מהאי דינא - מה חלל שבא מטפה כשרה פוסל גר שבא מטפה פסולה לכ"ש כו':

32 רש"א כו' - הרי ארבע מחלוקת בדבר לר"י בת גר זכר פסולה ואפי' נשא ישראלית לר' אליעזר אי איכא צד אחד ישראל מכשיר ומיהו גר וגיורת בתו פסולה ולר' יוסי אפי' גר שנשא גיורת בתו כשרה ומיהו הורתה ולידתה בקדושה בעי ור' שמעון אפי' גיורת עצמה מכשיר ובלבד שלא תהא ראויה לביאה בגיותה דתיפוק לה מכלל זונה:

33 והרי פינחס היה ביניהם - בין היוצאים למלחמת מדין שנאמר להם המקרא הזה:

34 כל זרע - כלומר כל עיקר הקרוי זרע היינו מן האב לאפוקי בת גר זכר:

35 מקצת זרע - אפי' זרע כחוש כגון מן האם גר שנשא ישראלית:

36 מי שנזרעו בישראל - שתהא הורתה בקדושה:

37 מי שנזרעו בתוליה בישראל - שצמחו וגמרו בתוליה משבאה לכלל ישראל דהיינו כשנעשית בת שלש גמרו בתוליה לביאה שאם תבעל מכאן ואילך אינן חוזרין אבל קודם שלש כל שעה הם חוזרין וצומחים ובאין והכי דריש לקרא בתולות מזרע בית ישראל בתולי' שלה יהו מזרע גידולי יהודי:

38 האי קרא רישא בכ"ג - דכתיב אלמנה וגרושה לא יקחו כי אם בתולות והא ליתיה אלא בכ"ג:

39 וסיפא בכהן הדיוט - דקאמר בתולות מזרע בית ישראל והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו וקס"ד דה"ק שהיא אלמנה ממיוחס הראוי להשיא לכהונה כדדריש ליה רבי יהודה לקמן מן המשיאים לכהונה ואלמנה שתהא מותרת לכהן לא משכחת לה אלא כהן הדיוט והיכי מיפסק קרא ממילא:

40 מן המשיאין לכהונה - אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:

41 וכתב קרא הכי - בתמיה דלא פריש ביה בהדיא דבגברא אחרינא בעי לאישתעויי:

42 ושמואל שוכב בהיכל ה' - חדא מילתא משמע ועל כרחך מפסקינן ליה ושמואל שוכב במקומו בבית משמר הלויים שהיו שומרים את הבית וכן תרגם יונתן בעזרת ליואי והיכל אנר קאי שהמנורה היתה בהיכל משכן שילה:

43 מכהן אין - אם היתה אלמנת כהן תינשא לכהן אלמנת ישראל לא בתמיה הרי לא הוזהר כהן הדיוט על אלמנה:

44 משאר כהנים יקחו - לפרושי אתא דבכהן הדיוט קאי והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם:

45 רבי יהודה אומר נאמן - ארישא נמי פליג בגמרא יליף טעמא:

46 מן המשיאין לכהונה - אלמנת אדם שראוי להשיא בתו לכהונה יקחו למעוטי אלמנת גר ורבי יהודה לטעמיה דאמר לעיל דאיירי יחזקאל אסמכתא בבת גר זכר דכתיב מזרע בית ישראל כל זרע בהאי קרא אורי לן אסמכתא דפוסל אשה בביאתו:

47 וכל שאי אתה נושא בתו - כגון גר שפירשתי לך כבר אי אתה נושא אלמנתו:

48 סילסול - מעלה:

49 נשא - בת גר וגיורת אין מוציאין מידו:

50 מתני' ממזר הוא - שנולד לו מחייבי כריתות:

51 אינו נאמן - דקרוב הוא אצלו ואינו כשר להעיד עליו:

52 ואפילו שניהם - האב והאם אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אינן נאמנין ובגמרא פריך מאי אפי' מאי רבותא דסיפא מדרישא:

53 רבי יהודה אומר נאמן - ארישא נמי פליג בגמרא יליף טעמא:

54 גמ' לא מבעיא איהו - האב דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר:

55 גמ' לא מבעיא איהו - האב דלא קים ליה אם ממנו נתעברה או מאחר:

56 לא מהימנא - דלא מיפסל אלא בעדות גמורה:

57 ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות - כגון רישא שכבר יצא לאויר העולם ועד הנה הוחזק בחזקת כשר:

58 אינו נאמן - אפסולא קיימי אבל לענין בכור לא פליגי:

59 בצריך הכירא - קרא לבכור הוא דאתא וכגון שבא ממדינת הים ולא הוחזק לנו בבכור אלא על פי אביו ופרכינן למאי הלכתא אשמעינן קרא דאביו נאמן עליו ליטול פי שנים פשיטא דנאמן ל"ל קרא:

60 מגו דאי בעי למיתב ליה - כולהו נכסי יהיב ליה מהימן נמי למיתבינהו ניהליה בדיבורו בתורת בכורה:

61 לאחר מיכן - לאחר שאמר לפנינו בכור הוא נפלו לו והוא רוצה לילך לדרך רחוקה ומעיד עליו שאם יפלו נכסים של אב או אחד ממורישים לפניו בחייו יטול זה בהן חלק בכורה דלהכי אי לאו דאשמעינן קרא ליכא מיגו דאי בעי למיתבינהו דהשתא לא מצי יהיב דאין אדם מקנה דשלב"ל והשתא שקיל להו בתורת ירושה:

62 כשהוא גוסס - לאחר שהעיד כך אהני ליה שאם יפלו לו נכסים כשהוא גוסס שיטול זה בהן חלק בכורה ואי לאו דהימניה קרא לאב להכירו משום מגו לא זכה בהן דמודה רבי מאיר באומר נכסים שיבואו לי כשאהיה גוסס נתונים לך שלא אמר כלום הואיל ובשעה שבאים לעולם לאו בר מתנה הוא ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא נקט לאחר מיתה דהנהו אפי' בתורת בכורה לא מהני ליה דבוריה דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק והיינו ראוי שכשמת עדיין לא היה מוחזק בהן אבל ראויין לבא לו ורחמנא אמר דברים כא בכל אשר ימצא לו:

63 מתני' אם שלו קדמו קידושיו קידושין - דבטליה לשליחותיה דשליח:

64 מתני' אם שלו קדמו קידושיו קידושין - דבטליה לשליחותיה דשליח:

65 ואם אינו ידוע - אין ידוע איזה קדם: