רש"י על קידושין י״א

1 סימפון בעבדים ליכא - לבטל את המקח:

2 הא קא חזי להו - וסבר וקיבל:

3 נמצא גנב כו' - אינו בטל בכך דהא קי"ל המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וברייתא היא בב"ב בהמוכר פירות ב"ב דף צב::

4 קוביוסטוס - גונב נפשות:

5 הגיעו - הרי הוא שלו דסתם עבד גנב הוא:

6 לסטים מזויין - דהא לא שכיח ולא קבלו עליו:

7 או מוכתב למלכות - שנתחייב מיתה למלך:

8 קלא אית להו - וסבר וקבל:

9 קיבל מסר והלך - סימן הוא:

10 קיבל - עליו את המומים משום סימפון ליכא משום דעולא איכא:

11 מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ועודה בדרך משום סימפון איכא משום שמא תשקה ליכא דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה:

12 תרקבא - שלשה קבין:

13 דדינרי - זהובים:

14 דשוייה שליח - לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דרבי ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי:

15 כל כסף האמור בתורה כסף צורי - אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחותה שבצורי:

16 ושל דבריהם כסף מדינה - לקמן מפרש לה כסף מדינה שמינית שבכסף צורי אם סלע הוא שמינית שבסלע צורי ואם דינר הוא שמינית שבדינר צורי הלכך פרוטה לא מצית למימר לפי שהיא של נחושת ובצורי מטבע של נחושת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתי' מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר כדלקמן:

17 וכללא הוא - שכסף שכתוב בתורה דוקא כסף כתיב או שוייו ונ"מ דהוי כסף צורי ולא פרוטות:

18 והרי טענה - שאדם טוען את חבירו ומשביעין אותו אם הודה במקצת דכתיב כי יתן איש וגו' ועליו כתיב אשר יאמר כי הוא זה דילפינן מינה ב"ק דף קז. שהמודה מקצת ישבע דונקרב בעל הבית התם כתיב ודרשי' ליה לשבועה:

19 ותנן שבועת הדיינין - אינה בפחות מטענת שתי מעות כסף ופליגי בה רב ושמואל רב אמר כפירה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף ואפילו לא כפר בה אלא פרוטה או הודה בפרוטה חייב מ"מ מדקתני שתי כסף ש"מ קרא לאו דוקא כסף קאמר אלא אממונא בעלמא קפיד וכיון שלא פירש כמה לא מסרו הכתוב אלא לחכמים ולא קים להו לרבנן לאשבועיה בבציר מהכי דאי קרא דוקא כסף כתיב נהי דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי מיהו שתים מנא להו:

20 הכי גרסי' ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב - שיהו שוים שתי כסף ולאפוקי ממ"ד התם טענו שני מחטין חייב בהודאת אחת מהן לכך יצאו כלים למה שהן כלומ' שיתחייב בכלים בכל שהו. ורבותינו מפרשים שהדינר הוא מטבע הפחותה שבצורי ופירכא מדקתני שתי כסף שהן מעות ותירוצא מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב ומעה דבר חשוב הוא ולדידי קשיא ביה טובא חדא דא"כ דכל כסף האמור בתורה דינר הוא היכי אתיא הך היקישא ומפקא ליה הא כי אתא היקישא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים הוא דאתא ועוד מה כלים דבר חשוב וכי מחט דבר חשוב הוא והא אמרינן התם לכך יצאו כלים למשהו אלמא לא חשיבי מחטים ועוד בהדיא אמרינן התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב וכסף כי אתא להך דרשא אתא:

21 הפורט סלע ממעות מעשר שני - מסקנא ב"ש אומר בכל הסלע מעות כו' ומיהו שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת ועתה בא לפרוט בהן סלע:

22 ונתן הכסף וקם לו - דכתיב ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו:

23 שחללו על הפרוטה מחולל - דאין אונאה להקדש דכתיב ויקרא כ״ה:י״ד איש את אחיו ואשמועינן שמואל דכי היכי דאימעיט מאונאה אימעיט נמי מביטול מקח:

24 כסף כסף - גמר פדיון הקדש מפדיון מעשר אבל שאר כסף שבתורה לא יליף מיניה דלא דמו ועוד דהכא כספים יתירא כתיבא:

25 כסף קצוב הוי כסף צורי - וכסף קדושין אינו קצוב ולא איירי ביה רב אסי כלל:

26 קצוב - שנאמר בו כמה כגון חמשים של קנס ושלשים של עבד ומאה של מוציא שם רע שנאמר בהן שקלים ונאמר חשבונו:

27 בשקל הקודש במנה צורי - שקל הקדש שיש בכ"ה שקלים מנה צורי:

28 ושל דבריהם איצטריכא ליה דלא תנן - כמה הוי ואשמועינן דהוא כסף מדינה:

29 כדתנן התוקע כו' - כלומר היכא מצינו כסף דבריהם כדתנן כו':

30 התוקע לחבירו - באזנו לשון רבינו הלוי ורבינו הזקן למדנו שהכהו אצל האוזן:

31 נותן לו סלע - כך שיערו דמי בושתו לאדם בינוני ואשמועינן רב אסי דלא תימא האי סלע ד' זוזי סלע צורי אלא פלגא דזוזא שמיני שבסלע צורי:

32 איסתירא - סלע פלגא דזוזא והוא סלע מדינה:

33 כדחזקיה - לקמן בפירקין קידושין דף יד: דקתני גבי עבד עברי קונה את עצמו בגירעון כסף שמחשב עם אדוניו כשבא לפדות את עצמו בכך וכך לקחתני ולא היה לך לשעבדני אלא שש שנים נמצאת קונה עבודתי לשנה בכך וכך חשוב כמה שנים עבדתיך וצא מכסף מקנתי דמי עבודת שנים הללו וטול השאר ואמרינן מנא ה"מ ואמר חזקיה והפדה ולא כתיב ונפדית משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה וזהו שמגרעת פדיונה ויוצאת אלמא אין אמה העבריה נקנית בפחות מדינר:

34 אי אמרת בשלמא וכו' מפרוטה מאי מגרעה - שתתן לו שוב כלום ולקמיה מסיק מילתיה ואמר וקידושי אשה לב"ש מאמה העבריה נפקא ליה וכו' אלא דפרכי' גמרא ולא שבקי' לאסוקי למילתי':