רש"י על קידושין ז׳ א:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:י״ד רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ב׳ »

1 קידושין פתח ↗

וְאֶקַּדֵּשׁ לָךְ״ – מְקוּדֶּשֶׁת, מִדִּין עָרֵב. עָרֵב, לָאו אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ – קָא מְשַׁעְבֵּיד נַפְשֵׁיהּ, הַאי אִיתְּתָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידַהּ – קָא מְשַׁעְבְּדָא וּמַקְנְיָא נַפְשַׁהּ.

2 רשימות שיעורים על בבא מציעא פתח ↗

גמ'. אמר לך רב לא תימא נעשה כאמר ליה אלא אימא באמר ליה הכישה במקל והיא תבא. יש לעיין בביאור השקו"ט שבגמ'. ונראה דלכאורה זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור הדין דשלחה לי ביד בנו וביד עבדו. דהנה הר"ן ביאר דמועיל הקנין מדין ערב, ולכאורה לפי"ד יש לבאר השקו"ט שבגמ' עפ"י דברי הריטב"א המובא בשיטמ"ק וז"ל שכל שאומר לחבירו שיוציא ממונו על פיו למקום שאינו משתמר או שיזרקנה לים וכיוצא בה ויתחייב בו מיד שעשה כן על פיו נשתעבד לו בההיא הנאה כאלו קבלו ממש ממנו ואב לכולן ערב וכדפירש רש"י פ"ק דקידושין. וכל שאמר כן בפירוש הכישה במקל והיא תבא ואתחייב אני לך דלכו"ע חייב דהו"ל כאומר זרוק מנה לים ואתחייב אני לך וכו' אבל הכא אע"פ שלא אמר ואתחייב אני לך אמר רב שהוא חייב דכיון דלהנאתו הוא אומר לו לשלחם מסתמא כאילו פירש ואתחייב אני לך דמי, משא"כ בזרוק מנה לים וכו' כיון שאין הזריקה לתועלתו של זה, והשתא אתי שפיר מאי דאמרינן שהאומר שלח לי ביד עבד כנעני כיון דרוב עבדים רשעים ואין להם ממון לשלם הרי זה כאומר להכישה לרה"ר או למקום איבוד. ומאן דמותיב לה בסמוך סבר דכיון דעבד בן דעת ואימת רבו עליו מקום המשתמר הוא חשוב וכיון שלא אמר ואתחייב אני לך פטור, ואמרינן לא תימא נעשה כאומר כלומר דהתם ודאי פטור דמקום המשתמר הוא אלא באומר לו בפירוש אמור לעבדך שיכישנה ויבא עכ"ל. ומבואר דהריטב"א סובר דרש"י פירש כהר"ן דסוגיין מיירי מדין ערב דחל בזרוק מנה לים ובאם עבד כנעני כמקום אבוד דמי או לא.

1 ואקדש אני לך - וכשנתנו לו א"ל התקדשי לי מקודשת ואע"ג דלא מטי הנאה לידה:

2 מדין ערב - ממה שמצינו בתורה שהערב משתעבד למלוה אנו יכולין ללמוד:

« רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:י״ד רש"י על קידושין ז׳ ע״א:ב׳ »