רש"י על עירובין ס״ה

1 יכולני לפטור - לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם:

2 מדין תפלה - אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן:

3 המפיק מגן - המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:

4 בשעת גאוה - בשעת שיכרות אינו מתפלל:

5 סוגרין וחותמין צרות בעדו - שלא יבאו עליו:

6 שאינו מפיק איתמר - דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות כלומר שאינו מתפלל:

7 אפיקי מים - גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות:

8 מסר שינתיה לשמעיה - אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני ר' חנינא דאמר אעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו:

9 בצר אל יורה - בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא:

10 יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו וחזקה:

11 צלותא - דעת צלולה:

12 כיומא דאיסתנא - כשמנשבת רוח צפונית יום אורה הוא ונוח לכל כדאמר ביבמות בפרק הערל יבמות דף עב. מפני מה לא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית אבל ביומא דשותא אמר התם לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה:

13 קריב כותחא - אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי:

14 לא תנאי - לא הייתי שונה כמו ששניתי:

15 יומי דאריכי - ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות:

16 ונינום טובא - ונישן הרבה:

17 יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה:

18 אל יתפלל ג' ימים - שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך:

19 ונחנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה מכלל דעד השתא לא הויא בינה:

20 דאית ביה שיכרא - ריח השכר משכרתו:

21 דאית ביה הרסנא - משום ריחא:

22 המתפתה ביין - שמפייסין אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין:

23 ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי:

24 המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו:

25 ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא:

26 יצא סוד - וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע':

27 לשלם בו שכר לרשעים - ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם:

28 לאובד - רשע:

29 אינו בכלל הברכה - לא הגיע לסוף ברכה גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים:

30 שניקח בכסף מעשר - שמותר ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח בפרק בכל מערבין לעיל עירובין דף כו::

31 אם נשפך בביתו כמים - הוי בכלל ברכה ואי לא. לא:

32 אדם ניכר - אם הגון הוא:

33 בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו:

34 בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם אם באמונה הוא עושה:

35 בכעסו - שאינו קפדן יותר מדאי:

36 ישראל ונכרי בפנימית - שתי חצירות זו לפנים מזו והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה:

37 ואסר - בחיצונה עד שישכיר:

38 בשילהי פירקיה - לאחר שסיים הדרשה:

39 כר"מ - דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה:

40 כרכיש רבה רישיה - הודה לדבריו:

41 למה לי ישראל בחיצונה - דבעינן שני ישראלים:

42 פנימי במקומו - בחצר הפנימית:

43 מהו - להוציא מביתו לחצר:

44 אמר להם מותר - אלמא לא אסר אלא בחיצונה שרשות שני ישראלים שולטת בה:

45 אוסרים זה על זה - והני לאו אוסרים זה על זה נינהו דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל ואף על פי שלא עירבה עמה:

46 ואלא - רב כר"ע ס"ל והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה הלכך אסר נכרי עלייהו למה לי משום נכרי ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון:

47 לעולם כר"א - משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור משום דריסת הרגל דפנימי כר"ע וכיון דאסר עליה הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו ואי ליכא נכרי כי עירבו שרי:

48 דמירתת נכרי - להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית דסבר אתי ישראל דחיצונה ותבע ליה מיניה ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי דאמר לי אי הוה נפיק אנא חזא ליה:

49 תן לחכם ויחכם עוד - כי היכי דהתם אסור הכא נמי אסור:

50 איקלעו לההוא פונדק - דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר אלא נכרי המשכיר והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת:

51 פונדק - יש בו חדרים פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת:

52 היכא דלא מצי מסליק ליה - משכיר לשוכר עד זמנו:

53 לא תיבעי לך - דודאי לאו ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה:

54 נשכור - דספק דבריהם להקל:

55 דאתא נכרי בשבת - דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו מצי מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא:

56 מה מבטל רשות אפילו בשבת - כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו':