רש"י על עירובין ד׳

1 שלא יהו מכוונות - כדמפרש ואזיל שיהו אמות כלאים שוחקות ושל מבוי וסוכה עצבות:

2 אלא לאביי קשיא - הא דקתני כל אמות באמה בת ששה:

3 אימא אמת כלאים באמה בת ששה - והכי קאמר כל אמות שאמרו בכלאים באמה בת ששה ובלבד שלא יהו מכוונות מצומצמות אלא גדולות בטפחים שוחקות:

4 לאביי ודאי תנאי היא - דלא מצי לאוקמי לרבנן כוותיה דהא כל אמות קאמרי:

5 לרבא מי לימא תנאי היא - מי אמרינן רבן שמעון בן גמליאל פליג עליה למימר אמת כלאים באמה בת ששה אבל שאר אמות כגון סוכה ומבוי באמה בת חמשה או דילמא פרושי קא מפרש רבן שמעון בן גמליאל למילתייהו דרבנן דאמרי ובלבד שלא יהו מכוונות דיש מהן שוחקות ויש מהן עצבות ולא פירשו איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות ואתא איהו לפרושי דהנך דכלאים ליהוו שוחקות כדקתני ובלבד שלא יהו מצומצמות ולהכי אדכר כלאים ולא למעוטי שאר אמות להיות בנות חמשה אלא למעוטינהו דלא ליהוו שוחקות:

6 הא אתא לאשמועינן אמת כלאים לא יצמצם - ולפרושי מילתיה דתנא קמא הוא דאתא ולא למעוטי שאר אמות מבת ששה:

7 לא למעוטי אמה יסוד ואמה סובב - דלאו בנות ששה הן:

8 באמות אמה אמה וטופח - באמות קטנות בת חמשה שיש באמה בת ו' בינונית אמה וטפח מאלו:

9 חיק האמה - נמדד באמות קטנות וכן אמה רוחב וכן גבולו על שפתו זרת האחד וזה גב המזבח כולן באמות קטנות הללו:

10 חיק האמה זה יסוד - חיק על שם שהוא חיקויו ותיקונו של מזבח מלמטה:

11 אלו הקרנות - שהן אמה על אמה והאי דכתיב זרת האחד מאמצעית רחבו של קרן מודד זרת שהוא חצי אמה לכל רוח דהוי אמה על אמה:

12 וזה גב המזבח - כלומר באמה קטנה זו נמדד האמה של מזבח הזהב דכתיב ביה אמה ארכו ואמה רחבו שמות ל ובמסכת מנחות בפרק שתי הלחם מנחות ד' צז: מפרש ליה להאי קרא דאמה יסוד דקאמרי בקטנה לאו ברוחב כניסת היסוד אלא בגובה עלייתו דאמר מר עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד אבל רוחב הכניסה באמת בת ששה ואמה סובב כניסה דילה באמה קטנה ולא חמש אמות של עליית גובהה באמה קטנה כדתנן עלה חמש וכנס אמה זה הסובב וקרנות לא שנא גובהן ולא שנא רוחבן באמה קטנה: הג"ה - כאשר מפורש בקונטרס שמע רבינו מר' יעקב בר יקר ועתה חזר בו דקשיא ליה מה שתרגם יונתן אמה אמה וטפח אמתא דהיא אמתא ופשך ונמצא דבאמה גדולה מיירי ועוד אם כדברי הזקן לא הי לו לכתוב וחיק כי אם חיק האמה ופירש לנו רבינו הכי למעלה הזכיר מדות המזבח והאריאל שתים עשרה אמה ושאר מדותיו ועתה כך אמר הכתוב אלא מדות המזבח שאמרתי לך הכל נמדדו באמה שהיא אמה וטפח וחיק שהיא יסוד אינו נמדד אלא באמה שהיא אמה קטנה ולא באמה שהיא אמה וטפח ועתה דברי יונתן בן עוזיאל קיימין כך שמעתי ועיקר. ע"כ הג"ה:

13 שיעורין - שנתנו חכמים לכל דבר כגון כזית דם חלב פיגול ונותר וכזית מן המת שמטמא באהל ושאר שיעורין דמפרש לקמן:

14 חציצין - חציצה הפוסלת בטבילה:

15 ומחיצין - הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה וכן שאר הילכותיה הלכה למשה מסיני:

16 לשיעורין נאמר - וכל אלו משערין בהן דברים אחרים:

17 כליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו - שאינן מלובשין בו דרך מלבוש דומיא דכליו על כתפיו:

18 הוא והן טמאין מיד - שאף הן באין אל הבית וכתיב והבא אל הבית ויקרא י״ד:מ״ו:

19 היה לבוש כליו - וכן כולם דרך לבישתן קרויין בגדיו ובטלין אצלו וכתיב שם והאוכל בבית יכבס את בגדיו ודרשינן בתורת כהנים מקרא דהאי אוכל לאו אכילה ממש הוא אלא שישהא כדי שיעור אכילה ובביאה בלא שהייה אינו מטמא בגדים:

20 פרס - ד' ביצים הן מזון סעודה בינונית פרס לשון פרוסה ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב דבעינן מזון ב' סעודות ותנן התם חציה לבית המנוגע בפרק כיצד לקמן עירובין ד' פב::

21 פת חיטין - אין שוהה בה כפת שעורין:

22 מיסב - שהייה זו בהסיבה שיערוהו ולא בנאכלת בעמידה והולך ובא שהוא שוהה באכילתו יותר:

23 ואוכלה בליפתן - שנאכלת מהר:

24 ואינו מטמא באהל - שום עצם בלא בשר עד שיהא שם שדרה שלימה או גולגולת או רוב בנינו שתי שוקיים וירך אחת או רוב מניינו קכ"ה אברים:

25 רביעית יין לנזיר - לחייבו מלקות:

26 גרוגרת - היא תאנה יבישה ובה שיערו כל אוכל אדם לענין הוצאת שבת דתנן שבת ד' עו: המוציא אוכלין כגרוגרת: בעל הבית חס על כליו ואם ניקב כמוציא זית מצניעו לאגוזים כאגוז מצניעו לרמונים לפיכך אם ניטמא וניקב עדיין טמא עד שינקב כמוציא רמון והיינו שיעורן כרמונים אבל כלי אומן העומד לימכר טהור בנקב קטן:

27 רוב שיעוריה כזיתים - אכילת חלב ודם ונותר ופיגול וטמא ונבילה ובהמה טמאה ובשר המת להאהיל ומגע נבילות: כל דבש האמור בתורה דבש תמרים וכדאמר התם בכורים פ"א מ"ג אין מביאין בכורים כי אם מז' המינין ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים אלמא פשיטא ליה לתנא דתמרים מז' המינין דהיינו דבש:

28 במים במי מקוה - המכונסין משמע ואע"ג דלאו חיים מדלא כתיב חיים:

29 כל בשרו - משמע כל בשרו כאחד:

30 לשערו - שתפסל בו חציצה:

31 וכדרבה - דאמר רבה חציצה פוסלת בשיער:

32 נימא אחת קשורה חוצצת - דמצי להדוקה שפיר ואין המים נכנסין בקשר:

33 שלש אינן חוצצות - דלא מיהדקי שפיר ועיילי בהו מים:

34 דבר תורה - הלכה למשה מסיני בתורה שבעל פה:

35 רובו - רוב שערו שאם יש בו דבר החוצץ כגון דם יבש ודיו וטיט יבש וזפת יבש או שקשור רובו אחת אחת:

36 ומקפיד עליו - שמצטער על ליכלוך זה שבראשו:

37 ושאינו מקפיד עליו - הוי כגופו ואע"ג דהוי ברובו לא חייץ:

38 וגזרו על רובו שאינו מקפיד - הואיל והוי רוב ודמי במקצת לחציצה דאורייתא:

39 ועל מיעוטו המקפיד - הואיל ודמי ליה בהקפדה וגזרו לאו הלכה למשה מסיני הוא אלא גזירה מדרבנן ורובו המקפיד לחודיה הוא דהוה הלכה למשה מסיני:

40 וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד עליו משום מיעוטו המקפיד - דדמו להדדי דהאי מיעוט והאי מיעוט:

41 אי נמי - ניגזור בו משום רובו שאינו מקפיד דדמי להדדי דהאי אינו מקפיד והאי אינו מקפיד:

42 היא גופה גזירה - משום רובו המקפיד כדאמר:

43 ארון תשעה וכפורת טפח - ארון גובהו תשעה טפחים דכתיב שמות כ״ה:כ״ב ואמה וחצי קומתו וכפורת טפח הרי עשרה וכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא בפ"ק דסוכה ד' ה. רבי יוסי אומר לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ולמטה מעשרה טפחים חשיב ארץ דכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת אלמא עשרה הוי מחיצה דלמעלה מעשרה לא חשיב ליה רשות תחתית אלא רשותא אחריתי:

44 טפח - כנגד רחבה של קורה ותחתיה:

45 אמות בנין - כגון אמות הקרשים והיריעות:

46 אמת כלים - כגון אמות הארון והמזבחות והשלחן:

47 באמה בת חמשה - דהשתא לא נפקא ליה מארון מידי דלר' יהודה לא הוי לארון בהדי כפורת אלא שמנה טפחים ומחצה:

48 בבינונית - באמה בת ו' בינונית לכל אדם ויש גדולה ממנה כדאמר בכיצד צולין פסחים פו. שתי אמות היו בשושן הבירה אחת יתירה על של משה חצי אצבע ואחת יתירה עליה חצי אצבע נמצאת. יתירה על של משה אצבע:

49 לגוד - דאמרינן בכמה דוכתי גוד אחית גוד אסיק ופחות משלש כלבוד ולשון לבוד כמו סניף דבר קצר שהוסיפו עליו והאריכוהו:

50 ובא למעטו - לעשות בנין אצטבא או עפר תחת הקורה בארץ למעט גובה החלל:

51 כמה ממעט - משמע: כמה יגביה הקרקע:

52 כמה דצריך ליה - עד שלא יהא החלל יותר על עשרים:

53 רחבו - של מיעוט להרחיבו לתוך אורך המבוי כמה:

54 טפח - כנגד רחבה של קורה ותחתיה:

55 מאן דאמר טפח קסבר מותר להשתמש תחת הקורה - דאמר חודו החיצון יורד וסותם כדמשמע לקמן עירובין ד' ח: והלכך כיון דשיעור עשרים אמה משום היכר הוא הרי יש היכר לעומד על אותו טפח שנגבה תחת הקורה: