רש"י על עירובין צ״ז

1 אחד חדשות - שאין אדם טורח:

2 והשתא דתני אבוה דשמואל - דהאי חדשות כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות וכן הוא קבוע תמיד אלמא טעמא משום קשר הוא דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא:

3 דכ"ע לא טרח - דטעמא דחדשות לאו משום ספק קמיעא הוא:

4 ר' יהודה לטעמיה - בפרק אלו קשרים שבת דף קיג. חבל דלי שנפסק כורך עליו פונדא או פסיקיא ובלבד שלא יענבנו אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה:

5 הא לאו הכי עניב - בתמיה:

6 הלכה למשה מסיני - היאך הוא עשוי שדומה לדל"ת ובתפירתן עשוי כמין שי"ן ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד הרי שדי:

7 ונוייהן - אותו היכר האותיות:

8 לבר - לחוץ שאינם כלפי התפילין בין הבתים אלא כנגד מראית העין לפי שנאמר בהן וראו וגו' ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין של ראש:

9 הלוקח תפילין - הרבה יחד ולחזור למוכרן ולוקחן ממי שאינו מומחה:

10 בודק שתים של יד ואחת של ראש - וכיון דהוחזק בשלש הוה מומחה ולוקח השאר בלא בדיקה:

11 מה נפשך - מה דעתך אי קים לך דגברא דמזבן תפילין טובא מחד גברא זבין הוא והאי מוכר נמי מחד גברא קננהו:

12 לבדוק שלש בשל יד או שלש בשל ראש - ותסגי ליה בהכי להתחזק בכולהו:

13 כל חד וחד נמי - כל תפילין ותפילין דשמא מי שמכר לו את אלו לא מכר את אלו:

14 רבי היא - במסכת יבמות דף סד: הוא דאמר בתרי זימני הויא חזקה נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא:

15 וכן בצבת השני - אם יהיו לו צבתים הרבה ובכל צבת תפילין הרבה קא סלקא דעתיה דהכי קאמר בדק בצבת הראשון שני תפילין הוחזק כל אותו צבת וכן בשני הוחזק גם הוא וכן בשלישי וכיון דהוחזק בשלשה צבתים כשרין הוחזקו כל הצבתים ואין צריך עוד לבדוק כלום:

16 מודה רבי בצבתים - דאין אחד מוחזק בשל חבירו שדרך ליקח צבת אחד מאיש זה וצבת אחד מאיש אחר לשון צבת כמו שול תשולו לה מן הצבתים רות ב׳:ט״ז:

17 לאפוקי מחזקיה - לאשמועינן דאע"ג דבעלמא תרי הוו חזקה בצבתים לית ליה לרבי חזקה מדתני שלישי וגלי ביה והוא הדין לכולם:

18 זווי זווי - של ראש ושל יד קשורין יחד וכן הרבה קשרי זוג בצבת אחת:

19 דכריכן טובא - כי הדדי ואין ב' ב' קשורים:

20 ואי לאו - שאינם כלות קודם שקיעת החמה דהואיל והוא צריך לטרוח ולחזור משתחשך מחשיך עכשיו עליהם ויטלם יחד:

21 מוליכן כולם פחות פחות מד' אמות - קודם שיגיע לארבע אמות יעמוד לפוש וחוזר והולך פחות פחות מארבע אמות וכן תמיד דהשתא כל זמנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ארבע אמות יחד:

22 בסכנת עובדי גלולים - דמבזו להו לתפילין מוליכן:

23 בסכנת ליסטים - ישראל דקטלי ליה משום ממונו ולתפילין לא מבזו להו מכסן:

24 הכי גרסינן במאי אוקימתא למתני' בסכנת ליסטים אימא סיפא וכו' - כיון דליסטים לא מבזו להו אמאי קא מזלזל ר"ש באיסורא דשבתא כולי האי כל שכן דהא דר"ש גריעא כולי האי מתנא קמא ואיכא זילזול שבת טפי דאוושא מילתא דהנך גברי דמקילינן כולי האי בשבת וכסוי דת"ק עדיף. לשון אחר ועיקר ולא לשבש הספרים מתני' בסכנת עו"ג שגזרו גזירה שלא יניחו תפילין והאי ובסכנה מכסן והולך לו אכולה מתניתין קאי והכי קאמר ובסכנה שאם ימצאו בידו או ישמע למלכות יהרג בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כ"כ בבזיון ומניחם שם והולך ולא יזיזן משם שמא ירגישו בו ויתחייב למלכות וברייתא בליסטים עו"ג ואסיפא קאי דקתני מחשיך עליהן ומביאן ובסכנת ליסטים שהוא ירא להחשיך שם מוליכן פחות פחות מד' אמות וכו' ולא יניחם שם שלא יזלזלו הליסטים בהם וינהגו בהם מנהג בזיון ובמאי אוקימנא למתניתין בסכנת עו"ג שלא יתחייב למלכות אימא סיפא וכו' וכ"ש דאוושא מלתא וישמע למלכות יותר משאם מכניסן זוג זוג או מחשיך עליהם לכולם וזה עיקר מדלא גרסינן ברישא כל שכן דאוושא מילתא דשבת כדגרסינן בסיפא מכלל דהאי אוושא דמילתא לאו אזלזולא דשבת קפיד אלא אסכנת נפשות קפיד:

25 אע"ג דקשיא ליה - שמטלטלין אותו מיד ליד:

26 הא עדיפא - בשבתא ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מד' אמות:

27 כרגלי הבעלים - שהשואל או לוקח בהמה או כלים מחבירו ביום טוב אינו יכול להוליכם אלא למקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם ואם עירבו לצפון לא יוליכנו זה לדרום:

28 מחבית לחבית - והשניה שלו וכן עושה תמיד ולקמיה מפרש מאי לא תהלך זו:

29 אין בהם ממש - לקנות שביתה אצל בעליהם הראשונים וכל אדם מותר להוליכן כרגליו:

30 פוטר במים - פלוגתייהו בפרק בתרא דביצה האשה ששאלה מחבירתה תבלין לקדירה ומים ומלח לעיסתה הרי הן כרגלי שתיהן אין העיסה הולכת אלא למקום ששתיהן מותרות לילך שם ואם עירבה זו לצפון וזו לדרום אין עיסה זזה ממקומה לפי שאין לזו של צפון אפילו אמה אחת בדרום וה"מ כשנתנו עירובן לסוף אלפים ר' יהודה פוטר במים שאין בעלת המים אוסרת על בעלת הקמח כלום:

31 ומאי לא תהלך זו - הא רבי יהודה נמי בחבית לא קאמר דיכולה חבית להלך יותר מרגלי הבעלים דהא אוקמינן מתני' במערן מחבית לחבית:

32 מפני רוטבה - שניכר ואם השאילה מים לקדירתה הרי היא כרגלי שתיהן:

33 מים שלא קנו שביתה - שנתמלאו היום ממעין הנובע או מן הנהר דתניא לעיל עירובין דף עו. נהרות המושכין ומעינות הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם:

34 דבטלה חבית לגבייהו - מפני שהיא טפילה להן ורבנן פליגי למימר דלא תהלך זו דלא בטלה לגבייהו:

35 פטור אף על המטה - הואיל ופטור על החי דקיימא לן חי נושא את עצמו:

36 בשיירא - שחנתה בבקעה שאנוסין הן שאין להם מים שרי להו רבנן דתיבטיל:

37 כרבי יוחנן בן נורי - בפרק מי שהוציאוהו:

38 מתני' היה קורא בספר - כל ספרים העשויים בימי הראשונים עשוין בגליון כספר תורה שלנו:

39 גוללו אצלו - הואיל וראשו אחד בידו ובגמרא מפרש לה:

40 לעשרה טפחים - לעשרה התחתונים שברשות הרבים וכולן מפרש בגמרא:

41 הופכו על הכתב - האותיות כלפי הכותל שלא יהא מוטל כל כך בבזיון ומניחו עד שתחשך:

42 משום שבות - כגון זו שלא נפל מידו שהרי אחז בראשו אחד ואין כאן אלא משום גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי כל איסור דרבנן הוי שבות:

43 גמ' אי נימא איסקופה רשות היחיד - גבוהה עשרה ורחבה ארבעה:

44 וקמה רשות הרבים - ולפניה רשות הרבים וקאמר מתני' אע"ג דמונח ראשו ברשות הרבים גוללו ברשות היחיד:

45 ולא גזרינן דלמא נפל - כוליה מידיה דאיכא חיוב חטאת ואתי לאיתויי: