רש"י על עירובין ס״ב

1 גמ' לא שנא חד - ישראל יחידי דר עמו:

2 שמה דירה - ויש לו רשות בחצר ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו מוציא מרשות לרשות ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא עירוב דלמא אתי לאפוקי מרה"י לרה"ר:

3 הרי הוא כדיר של בהמה - ואין לו כח לאסור ור"מ קאמר לה לקמן בברייתא בשמעתין ורמינן מתני' עלה ומוקמינן בדליתיה וישראל אפי' כי ליתיה אוסר אלמא דירת עכו"ם לאו שמה דירה:

4 אלא דכ"ע לאו שמה דירה - אלא משום גזרה שמא ילמוד ישראל מעשיו של עכו"ם הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת ויצא משם ובההיא גזרה פליגי ר"מ ור"א בן יעקב אי גזרינן ליה על ישראל יחיד הדר עם העכו"ם או לא:

5 ר"א סבר כיון דעכו"ם חשוד על שפיכות דמים - לא שכיח יחידי דדייר בהדיה ומילתא דלא שכיחא לא גזור בה רבנן ור"מ סבר יחידי נמי זימנין דדייר ומש"ה אמור רבנן אין עירוב מועיל כו':

6 ועכו"ם לא מוגר - לא יהא רוצה לשכור ויצא ישראל זה משם:

7 מאי טעמא - לא מוגר עכו"ם:

8 בריאה - חזקה שיתנה ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים אם ירצה:

9 בן נח נהרג על הגזל - דהיא מז' מצות כדאמר בד' מיתות בסנהדרין דף נו. ואמר אזהרה שלהן זו היא מיתתן ואשמועינן ר' יוחנן דעכו"ם לא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו:

10 לא ניתן להישבון - דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אבל בנכרי לא כתיב השבה הלכך כיון שעבר נהרג ואינו משלם:

11 במוהרקי ואבורגני - למלאות החצר בספסלין וקתידראות אם ירצה:

12 חצירו של עכו"ם - אע"ג שסתם חצירות פתוחין לתוכן בתים הרבה אין רשות נכרי חלוקה להיחשב רשות לכל אחד ואחד לבדו דדירת עכו"ם לא שמה דירה וישראל שאינו דר עמהן שנכנס לאחד מן הבתים בשבת מותר להוציא מן הבתים לחצר ולא הוי מוציא מרשות המיוחדת לעכו"ם זה לרשות שהיא לכולן:

13 ואם יש שם ישראל אחד - דר עמהן אוסר על כל ישראל להוציא מן הבתים לחצר מפני שהיא כחצירו:

14 ר"א בן יעקב אומר עד שיהו שני ישראלים - דרין בשני בתים ואוסרין זה על זה רשות העכו"ם חלוקה מהן ואוסר העכו"ם על בתיהם והן אוסרין על בתי העכו"ם מלהוציא לחצר דשויוה רבנן לדירת עכו"ם דירה כדאמר לעיל אבל בישראל יחידי לא שויוה רבנן לדירת עכו"ם דירה ולא הוה אוסר על ביתו של ישראל ולא ישראל אוסר על ביתו שאין חילוק רשות בעכו"ם:

15 אמר מר הרי הוא כדיר של בהמה - דנכרי לא אסר מידי וכי דייר ישראל גביה קאמר ר' מאיר דישראל אוסר על ביתו של עכו"ם אבל עכו"ם אינו אוסר על ביתו של ישראל והתנן כו':

16 הא דליתיה - לעכו"ם לא אסר ואם יש שם ישראל אחר אוסר על ביתו של עכו"ם ואפי' ליתא לישראל:

17 ה"ג לעולם קסבר דירה בלא בעלים לאו שמה דירה:

18 וישראל דכי איתיה אסר - משום דירה דדירת ישראל שמה דירה:

19 כי ליתיה גזרו רבנן - משום כי איתיה אבל עכו"ם דאפילו כי איתיה לאו שמה דירה אלא משום שמא ילמד כו':

20 דאתי ביומיה - שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו: ל"א הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר שדר ישראל עם ישראל אחר בבית אחד הרי זה העכו"ם אוסר עליו דהכי שכיח דדייר ורישא דקתני הרי הוא כדיר של בהמה בישראל הדר יחידי עמו דלא שכיח דדייר ואתא ר' אליעזר למימר עד שיהו דרין בשני בתים ומשום הכי מותבינן לר"מ וביחידי לא אסר והתנן כו' ואי אפשר לומר כן דהא משנינן הא דאיתיה הא דליתיה וכיון דבליתיה מוקמינן לה כי יש שם ישראל אחר דר עם חבירו בבית מאי טעמא אסר עכו"ם ועוד דבתוספת' פ"ה הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי זה אוסר מפני שהוא כחצירו ואי האי אוסר בעכו"ם קאמר מאי מפני שהוא כחצירו ועוד הא טעמא משום שמא ילמד הוא:

21 הלכה - דדרשינן לה בפירקא ברבים:

22 מנהג - בפירקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן לה בבא לישאל ומאן דאמר נהגו אורוי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו:

23 קיימא לן - ביבמות פ' החולץ בסופיה דף מט: משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר במקומות מועטין מוזכר במשנה אבל נקי הוא. דהלכה כמותו בכל מקום והכא אמר שמואל דהלכה כמותו ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא:

24 מהו לאורויי תלמיד במקום רבו - כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשיטא היא שרי או דילמא חוצפא הוא:

25 ביעתא - ביצה לאוכלה:

26 בכותח - שיש בו ניסיובי דחלבא דמלתא פשיטא הוא:

27 בעו מיניה מרב חסדא - אם מותר אם אסור ולנסותו היה מתכוין אם יורה במקום רבו:

28 ולא אורי - בשני דרב הונא רביה:

29 כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא - אלו ימים אסורין להתענות להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי לה מגלה:

30 בכפרי - שם מקום ולא היה מקומו של רב הונא ומקומו בפומבדיתא ושתיהן בבבל: