1ס"פ כיסוי הדם אמר רבא בזכות שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב' מצות לחוט של תכלת ורצועה של תפילין, בשלמא רצועה של תפלי' דכתי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש פי' רש"י רצועה של תפילי' איכא הנאה בהמצוה אלא ציצית מאי היא פירש"י מאי הנאה איכא ומשני דתני' ר"מ אומר תכלת דומה לים וים וכו' ע"ש ויל"ד למה דווקא נתנו הנהו ב' מצות אמאי דאמר אם מחוט ועד שרוך נעל ועוד מאי האי דמקשה בשלמא תפילי' וכו' אלא ציצית מאי היא, וכי צריך להנאה והלא די שזכינו להמצוה בעצמה, ניישב תחלה לשון הקרא הרימותי ידי לה' אל עליון קונה שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם יל"ד חדא מאי הרימותי ידי אל ה' ועיי' ברמב"ן, ב' מאי קונה שמי' וארץ דקאמר הכת', ג' מאי מחוט ועד שרוך נעל וכו' הו"ל למימר מדבר קטן עד גדול אבל חוט ושרוך נעל שניהם אינם שוים הרבה, ד' חזר ואמר ואם אקח מכל אשר לך, הנה אחז"ל ב"נ נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ופירש"י בעירובי' ובע"ז וביבמות דלגבי ב"נ לא נאמר מצות והשיב את הגזילה ולא מהני מה שאשיב הגזילה ומתנה בעלמא יהיב לי' עיי' בעירובי' ס"ב רש"י ד"ה לא ניתן להשבון וכו' ועיי' בב"מ כ"ו ע"ב אמר רבא ראה סלע שנפלה וכו', והנה אברהם אבינו ע"ה נהג בעצמו חומרת ב"נ וחומרת ישראל כמבואר בפרשת דרכים כמה פעמי' ע"כ הי' מחשב לגזל אפי' מה שהי' פחות משוה פרוטה כבן נח ועיי' שם בחולי' באותו עמוד קרי להאי גזל קשה גזל הנאכל שאפי' צדיקי' גמורי' אינן יכולין להחזירו שנא' בלעדי רק אשר אכלו הנערי' ע"כ ורצה לקיים נמי מצות השבה כישראל, והנה בב"מ ל"ז ע"ב וב"ק ק"ג ע"ב מבואר בלקח א' מחמשה לאינו יודע מאיזה מהם לקח מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק ופירש"י בב"מ ל"ז ע"ב ד"ה אמר ר' ספרא ויניחום שמניחו ביד עד שיתברר של מי הוא או עד לעולם, ומ"מ מסקינו בבא לצאת ידי שמים משלם דמי מקח לכל א' זהו דעת תוספות שם ד"ה התם דקתבעי לי' וכו' עיי' מה שהקשו וא"ת בפ' הגוזל קמא וכו', והנה עוד נקדי' דז' מצוות שנצטוו ב"נ נקראו מדינית שהקב"ה ציוה לנימוס מנהג ארץ בעלמא למען לא יהי' איש את רעהו חיים בלעו אבל התורה שנתנה לישראל עם קרובו היא שמיימי עבודה צורך גבוה לתקן בשמים ממעל, והנה השלל ששלל אברהם הי' בהתיר' אתא לידו כלקח מקח, ובלי ספק שלא הי' אפשר לברר כל דבר ודבר של מי הוא מכל אנשי סדום וכל אחד צווח שלי הוא ואברהם החמיר לצאת ידי שמי' לשלם לכל א' ולא מבעי' במאי דשוה הרבה אל, אפי' דברי' קטנים הפחותים משו"פ החמיר על עצמו כב"נ לחשבם גזל וכחומרי' דישראל להשיבם ועוד לצאת י"ש לשלם לכל א' והיינו הרימותי ידי לה' פי' רוצה אני לצאת ידי שמים ולא עוד אלא קונה שמים וארץ כתורת ישראל שנקראת תורת שמים וכב"נ תורת הארץ שע"כ נקרא קונה שמים וארץ ולכן אם מחוט ועד שרוך נעל ששניהם אינם שו"פ אם אקח מכל אשר לך שיהי' מונח בידי עד שיתברר אלא הכל אשלם מכיסי, והנה הא דנהג בחומרי ב"נ וישראל היינו משום שנסתפק אי יצא מכלל ב"נ או לא לכן לעומת זה עשה הקב"ה אותות וסימני' בבניו כל כל רואיהם יכירו כי הם בני אל חי, ישראל יקראו, ונתן להם תפלין וציצית וקאמר בשלמא תפלין הוה שפיר סי' טפי משארי מצות שכבר העיד הכתוב וראו כל בשר כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אלא ציצית מאי היא ומסיי' תכלת דומה לים וים לרקיע מרמז למצות השמיימי כנ"ל ודו"ק:
