רש"י על עירובין כ״ז

1 לחוץ - לעשות מחיצה בינו ובין הקבר שלא יאהיל עליו וכגון בשידה תיבה ומגדל יכנס שם מבעוד יום בעגלות אם ירצה אלמא חזי ליה:

2 גמ' אין למידין מן הכללות - כל היכא דתנן כלל לא אמרינן דוקא הוא דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כלל כי הנך דאמרינן לקמן:

3 ואפילו במקום שנאמר בו חוץ - מדבר פלוני דאיכא למימר מדאפקיה להאי וודאי דק בכלליה אפילו הכי לא ילפינן מיניה דדלמא שייר ולא אפיק כל מאי דבעי:

4 מדקאמר - רבי יוחנן אפי' מכלל דכי אמרה למילתיה לאו הכא אמרה דהכא נאמר בו חוץ וממילתיה משמע דאכלל שלא נאמר בו חוץ אמרה ומש"ה אמר אפי' כלומר לא מיבעיא היכא דלא נאמר בו חוץ אלא אפי' במקום שנאמר בו חוץ:

5 ונשים פטורות - בפרק קמא דקידושין דף לד. יליף טעמא:

6 מצה - לילה הראשונה חובת עשה היא בערב תאכלו מצות שמות י״ב:י״ח ושאר כל הימים אם רצה להסתפק בבשר בלא לחם אין חובה עליו לאכול:

7 שמחה - ושמחת אתה וביתך דברים י״ד:כ״ו הרי נשים במשמע ומצה נמי חובה לנשים במס' פסחים דף מג. מהיקישא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים ישנן בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה נשים מוזהרות כאנשים בפ"ק דקידושין דף כט.:

8 הקהל - במועד שנת השמטה בחג הסוכות המלך עומד על בימה וקורא לפניהן מצות משנה תורה כדאיתא בסוטה דף מא. וכתיב האנשים והנשים והטף:

9 תלמוד תורה - נשים פטורות דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם:

10 פריה ורביה - דכתיב פרו ורבו ומלאו וכבשוה איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש יבמות דף סה::

11 פדיון - בנו הבכור חובה על האב ולא על האם בקידושין דף כט. שמעינן לה מדכתיב תפדה קרי ביה תפדה כל שחייב ליפדות חייב לפדות את בנו ואשה אינה בכלל פדיון עצמה דכתיב שמות י״ג:ט״ו בכור בניך תפדה ולא בנותיך אינה נמי במצות פדיון בנה הבכור:

12 כל שנישא על גבי הזב - עליונו של זב דכתיב ויקרא ט״ו:י׳ בכל אשר יהיה תחתיו ואמר בפרק בנות כותים נדה דף לג. מאי תחתיו אי נימא תחתיו דזב היינו משכב אלא בכל אשר יהיה הזב תחתיו והיינו עליונו של זב:

13 חוץ מן הראוי למשכב ומושב - אבל שאינו ראוי טהור כדאמר בחומר בקודש חגיגה דף כג: יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאינו מיוחד לישיבה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתנו:

14 והאדם - דכתיב והנושא אותם אף הזב במשמע אותם:

15 תפוס - דאוכף ארצו"ן בלעז שכשרוכב תופס באותו עץ שנקרא ארצו"ן ולהכי מטמא משום מרכב:

16 חד מתני אעירוב וחד מתני אמעשר - האי לא שנו דקאמרינן לקמן:

17 מים ומלח - המעורבין מזון הן לטבל בהן פתו:

18 פירא בעינן - כדלקמן עמוד ב' מכלל ופרט:

19 כי אתא ר' יצחק מתני - להאי לא שנו אמעשר:

20 דשומנא דפירא - אפילו כשאין קרבי דגים מעורבים בו יש שם קצת משמנן עם המים ומלח:

21 אבל מים ומלח - דעלמא דלאו ציר הוא לא אמר:

22 לא נצרכה - הא דמתני ר' יצחק מים ומלח המעורבין ניקחין אלא כשנתן לתוכן שמן:

23 בהבלעה - בשביל המים והמלח קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהן וכי האי גוונא שרי רבי יצחק:

24 והתניא - בניחותא:

25 בבקר - הואיל וכתיב בכל אשר תאוה נפשך למה לי למיכתב בבקר ובצאן וביין ובשכר אלא לדרשות בבקר ללמדך שלוקחים בקר אגב עורו ויצא העור לחולין ואין צריך למוכרו ולחזור ולאכלו בירושלים:

26 אגב גיזותיה - אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקי לחולין:

27 אגב קנקן - חבית של חרס שהיין שמור בתוכו ויצא הקנקן לחולין:

28 תמד - שנותנים מים בחרצנים ולכשהחמיץ שנגמרה תסיסתו הוי כיין אלמא מדקתני בבקר אגב עורו אלמא בהבלעה שרי ואע"ג דעור באנפי נפשיה לא חזי דמידי דמאכל בעינן כדכתיב ואכלת:

29 מאן דמתרגם בקר - דליצטריך למיכתביה אליבא דבן בג בג כו':

30 עורו - המחובר לבשר ואינו יכול להפשיטו מחיים:

31 אבל גיזה - יכול לגוזזה מחיים והוה אמינא דליתסר דלא גופא דפירא הוא:

32 קיוהא - כמו תקהינה שיניו ירמיהו ל״א:ל׳ כלומר: לאו פירא ממש הוא אלא מים בעלמא שנכנס בהן קיוהא של חרצנים איגרו"ס בלע"ז:

33 ואי כתב שכר הוה אמינא - הבלעה לעולם אסירא והאי שכר לאו תמד הוא דנילף מיניה דיהיב דמים של מים בהבלעה אלא האי שכר דבילה קעילית היא מאותו מקום דמשכרא כדאמרינן בכריתות דף יג: אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב:

34 דאם כן - דצאן לאו למישרי גיזות הוא דאתא אלא עור לא הוה כתיב קרא צאן אלא בקר דלית ליה גיזות:

35 במאי קא מיפלגי רבי יהודה ורבי אליעזר - דאמרי תרוייהו דגים ניקחין ובציר הוא דפליגי:

36 והני תנאי דלקמן - דדרשי פרי מפרי וגידולי קרקע וולד ולדות הארץ ותרוייהו ממעטי דגים וכ"ש ציר:

37 ה"ג לר"א מיעט ציר ולרבי יהודה מיעט מים ומלח - דלאו ציר:

38 ה"ג דתניא ונתתה הכסף וגו':

39 פרי מפרי - עגל נולד מאמו וכן שה וענבים מחרצנים שזורעין החרצנים:

40 וגידולי קרקע - שכולן ניזונין וגדילין מן הקרקע:

41 ולד ולדות הארץ - שנבראו מן הארץ במעשה בראשית:

42 דגים - גידולי קרקע נינהו קסבר שהדגים ניזונין מן הקרקע: