רש"י על עירובין צ״ט

1 מדסיפא ר"מ - הא דלא יפתח דאיירי ר"מ בהו:

2 הא הוציא - החפץ מד' אמות חייב אע"ג דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מי' והעבירו לא אמרי' העברת מקום פטור הוא אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע:

3 פטור אבל אסור - מדרבנן דילמא אתי לעבורי דרך למטה מעשרה:

4 מחשבתו - שהוא צריך לכך משווא לה הוצאה חשובה:

5 זרק - מתחילת ד' לסוף ד':

6 בפי הכבשן - שקלטה שלהבת ונשרפה:

7 בתר עקירה - מן הגוף אזלינן והן נעקרין מן החלל של הגוף וחייב דמוציא מן הגוף שהוא רה"י לרה"ר:

8 או בתר יציאה - שיוצא מן הגוף ממנו והרי פי אמה ברה"ר ואין כאן עקירה מרה"י:

9 ואע"ג דלא היפך - בתמיה דמשום תליש' לחודיה אמר ר' יהודה דאסור דלמיפק קאי ואפי' דלא היפך בה בתוך פיו:

10 היה אוכל דבילה - של תרומה:

11 בידים מסואבות - סתם ידים שלא נטלו הוו שניות ופוסלות את התרומה:

12 ר"מ מטמא - שהרי הוכשרה התרומה ברוק שבפיו:

13 ר' יוסי מטהר - דקסבר כל זמן שהרוק בתוך פיו לאו משקה הוא והרי הוא כגופו של אדם ואינו מכשיר:

14 היפך - ברוק להוציאו לחוץ טמא דלמשדייה קאי ומכשיר:

15 מוחלפת השיטה - החליף ר' יהודה שיטתו ויצא הימנה:

16 לא תחליף - לא תימא מוחלפת היא דמתניתין דקאמר אע"ג דלא היפך קאי למשדיי' בכיחו עסקינן ליחה שנתלשה מן הגוף ע"י חולי שקורין טו"ש:

17 כיחו ונתלש - לא יהלך ד' אמות עד שירוק:

18 מאי לאו - תרתי קתני כיחו וכן רוקו:

19 כדשנינן מעיקרא - מוחלפת השיטה:

20 חייב מיתה - בידי שמים:

21 כל משנאי אהבו מות - תורה אמרה להאי קרא בפרשת ה' קנני:

22 אלא למשניאי - למשניאים דעתו באנינות:

23 והא מינס אניס - שעל כרחו הוא ע"י חולי או הצינה:

24 כיח ורק קאמרינן - שרקק אותו בפני רבו והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו:

25 מתני' וישתה ברה"ר - ויושיט צוארו לרה"ר וישתה גזירה שמא יכניס הכלי אצלו:

26 וכן בגת - מפרש בגמ' לענין מעשר:

27 גמ' רישא רבנן - לעיל אוקימנא להא דקתני עומד אדם ברה"י ומטלטל ברה"ר כרבנן דפליגי עליה דר"מ במתני' גבי מפתח ולא גזרינן שמא יכניס והכא גזר שמא יכניס כר"מ והא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה כמשתין ורוק דלא דמי דהתם קא עקר מרשות זו וקא עבד הנחה לרשות זו אבל שותה עביד עקירה והנחה בחדא רשותא דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד:

28 בחפיצין הצריכין לו - אפי' רבנן מודו דגזר בהו דמתוך שהוא צריך להם יכניסם אצלו הלכך משקין הללו צריכין לו וגזרינן:

29 כרמלית מאי - מהו שיעמוד בכרמלית וישתה ברה"י או ברה"ר:

30 היא היא - כי היכי דלא יעמוד ברה"ר וישתה ברה"י כך לא יעמוד בכרמלית וישתה ברה"י:

31 היא גופה גזירה - אי דעייל לגביה כלי ליכא איסורא דאורייתא אלא גזירה דרבנן דלא ליתי לאפוקי מרה"י לרה"ר ואנן ניקום ונגזר שתיה אטו הכנסת כלי:

32 וכן בגת - והאי גת מאי היא אי רה"י וקאמר דלא יעמוד ברה"ר ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה הא תנא ליה רישא אלא לאו בגת כרמלית כגון שאינה גבוהה י':

33 שותין על הגת - עומד על הגת ושותה דכל זמן שלא הוציאו לחוץ לאו שתיית קבע היא ופטור מן המעשר בין שמזגו בחמין בין שמזגו בצונן:

34 מחייב - במזיגה שמוזגו במים משויא ליה קבע:

35 על החמין חייב - דאין ראוי לחזור המותר שמקלקל היין הלכך כי מזג ליה בחמין אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה ומשוייא ליה מזיגת קבע אבל מזיגת צונן לא משויי' ליה קבע דילמא שתי פורתא ומהדר הלכך כל כמה דשתי הוי עראי ומתני' דקתני וכן בגת ר"מ היא וקתני לא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אא"כ הכניס ראשו ורובו לגת:

36 מתני' קולט אדם מן המזחילה - למטה מי' טפחים גגין שלהן חלקים היו וטחים בטיט ומרזבין קטנים הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין למטה מהם דף כנגד אורך הכותל בשיפוע וכל המרזבין שופכין עליו והוא מביא כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם ברה"ר וקולט בכלי למטה מי' טפחים מן המים היורדין מן המזחילה וקולט דוקא כדמפרש בגמ' אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות משלשה סמוך לגג ואף על פי שהוא למטה מי' מ"ט דהואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך ג' לגג דמיא לגג והוי כמוציא מן הגג שהוא רה"י לרה"ר:

37 ומן הצינור מ"מ - כלומר בין קולט בין מצרף משום דצינור לעולם ארוך ויוצא לרה"ר וליכא למימר לבוד וכיון דלמטה מעשרה הוא ליכא איסורא ובגמרא מוקים לה כשאין בפיו ארבעה ולא גזרינן אטו היכא דאית ביה ארבעה דאי נמי אית ביה ד' כרמלית הוא דלא גבוה עשרה ומש"ה נקט מתני' גבי מזחילה למטה מי' משום דבעי' למתני ומן הצינור מ"מ ואי למעלה מי' לא משתרי צירוף הצינור גזירה אטו צינור שבפיו ארבע' דקא מפיק מרה"י לרה"ר אבל קליטה אפי' למעלה מי' נמי משתרי דאוירא הוא מקום פטור:

38 גמ' מצרף - פיו או חבית למזחילה והוי כשואב ממנה:

39 תניא נמי הכי - דפחות מג' סמוך לגג כגג דמי והמצרף משם כמצרף בגג:

40 עומד אדם ברה"י - כגון בגג:

41 וקולט - מן האויר מים שיורדים מגגו של חבירו אבל לא יצרף. ובמתניתין נמי שמעתי דהכי גרסינן מן הצינור ומ"מ ולא גרסינן מכל מקום בלא וי"ו למשרי צירוף אלא ומ"מ כלומר מ"מ המקלח קולט ומצאתי בתוספתא דצירוף מותר בצינור למטה מי' ועוד הא דקאמר תנא אם יש בצינור ארבעה אסור אהיכא קאי אקליטה מאי מרשות לרשות איכא ואי אצירוף מתני' נמי אסר אפי' כשאין בו ארבעה ואני שמעתי דאתירוצא דמתני' נמי קאי דאוקימנא בפחות מג' לגג הא לאו הכי מצרפין ואין דרך לשון הש"ס כן לומר תנא אתירוץ אמוראים שלא הוזכר במשנה אלא ה"ג ומן הצינור מ"מ וכו' מתני' היא ואלמטה מעשרה קאי ולא סיפא דברייתא היא:

42 תנא אם יש בצינור ארבעה - ברוחב:

43 אסור - לצרף ואע"ג דלמטה מי' הואי ולבוד נמי ליכא אפ"ה כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לרשות הרבים:

44 גמ' אי נימא בסמוכה - שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים:

45 למה לי חוליא עשרה - בור גופיה רה"י ועומקה עשרה והרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים:

46 וטעמא דאיכא חוליא עשרה - דלא מטי דלי לרה"ר:

47 הא קמ"ל כו' - ומתניתין לאו כדס"ד דתיהוי חוליא עשרה לבד מבור אלא ה"ק בור ברה"ר וחולייתו סביביו וסך הכל גבוה י' מקרקעית הבור רה"י וממלאין ממנה לחלון:

48 שופכין לתוכה - דאשפה רה"י היא:

49 ולא חיישינן שמא תנטל אשפה - ותעמוד על פחות מי' ואתי למשרי ביה נמי כמעיקרא:

50 במבוי - ראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום ושני צדדיו אחד ים וגידודיו גבוהים י' ואחד אשפה ובתים וחצירות פתוחין לו בדופן אמצעי:

51 שירטון - לימו"ן בלע"ז שמעלה טיט לשפתיו ומתיבש ונעשה קרקע עולם:

52 דרבים - מתני' באשפה דרבים:

53 מתני' המיסך - שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב:

54 מטלטלין תחתיו - דאמרי' לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה:

55 שרשיו גבוהים - שאין הענפים נמוכין אלא בראשן הולכין ומגביהין לצד חיבורן:

56 לא ישב עליהן - דכיון דגבוהין שלשה כאילן חשיבי ואין משתמשין באילן:

57 גמ' אלא בבית סאתים - אם היה היקיפו יותר על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע ואפילו נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה: