רש"י על עירובין פ״א

1 גמ' לאפוקי מדר' יהושע דאמר פת אין מידי אחרינא לא קא משמע לן מתני' בכל - אפילו יין ופירות ואי מההיא הוה אמינא התם הוא דבעירובי תחומין עסקינן והתם מודה רבי יהושע דליכא למיחש משום איבה כי הכא בעירובי חצירות דטעמא משום איבה כדלקמן אבל בעירובי חצירות אימא לא להכי הדר תנייה גבי חצירות לישנא אחרינא גרסינן לאפוקי מדר' מאיר דאמר בפת אין במידי אחרינא לא בפרק הדר לעיל עירובין דף עא: קמ"ל בכל והיא היא:

2 איתיביה אביי בכל מערבין עירובי חצירות גרסינן ובכל משתתפין שיתופי מבוי - בין בפת ובין ביין בין בשאר פירות:

3 ולא אמרו לערב בפת כו' - ובכל מערבין דרישא הכי קאמר בכל מיני פת מערבין עירובי חצירות:

4 מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא רבי יהושע - וללישנא אחרינא ר' מאיר:

5 וקתני בכל - אפת ומתניתין נמי ממאי דבכל דתני אכל מילי קאמר ולאפוקי מהא דר' יהושע אתא דילמא בכל דקתני אפת קאי כברייתא והכי קאמר בכל מיני פת מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי בכל מילי חוץ ממים ומלח:

6 אלא אמר רבה בר בר חנה - אי איכא למימר דאפקא מתני' מדרבי יהושע אסיפא דמלתא פליגא דאמר פרוסה לא קא משמע לן בכל:

7 משום איבה - שבאין לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה:

8 לקלקולו - זה פרוס וזה שלם:

9 חלתה - אינו חסרון שזהו תיקונו:

10 כדי דימועה - אם נדמעת שנפלה תרומה בחולין ועשו ממנה ככר זו ונטלו ממנה דימועה אחד ממאה לתקנה:

11 חלת נחתום - קטנה היא ואין זה חסרון:

12 תפרה בקיסם - ככר שנפרסה ותפר הפרוסות בקיסם ונראית שלימה:

13 ידיע תיפרה - ניכר מקום תפירתה והויא כפרוסה:

14 דשאר מיני הוה - מינין הרבה היו מעורבין בה דההיא ודאי לאו פת היא דכתיב גבי יחזקאל ואתה קח לך חטין וגו' וכתיב שם כד לחם אנשים לא תאכל אלמא לאו לחם הוא:

15 ועוגת שעורים תאכלנה אמר רב חסדא - האי שעורים לאו דווקא דהא שאר מינין טובא הוו בה אלא לשיעורין תאכלנה במשקל דרך רעבון ולא לשובע:

16 עריבתה כעריבת שעורין - מגונה ולא יפה כתיקון עריבת חטים שמייפה תיקון העוגה עגולה ונאה:

17 מתני' נותן אדם מעה לחנוני - שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי:

18 או לנחתום - מוכר ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו בעירוב עם חבריו אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף יהא לי חלק בו:

19 לא זכו לו מעותיו - שאין מעות קונות עד שימשוך ואפי' עירב החנוני הזה לכל האחרים וזיכה גם לזה אינו עירוב שהרי לא נתכוון לזכות לו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות המעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינן קונות לא סמכה דעתיה דהאי ולא הוי דעתיה לאקנויי ונמצא מערב לו במעותיו שלא מדעתו:

20 ומודין בשאר כל אדם - מפרש בגמרא בעל הבית שאמר לו חברו הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך וזיכה לו שקנה עירוב דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב לי וגבי חנוני גופיה אי א"ל ערב לי אמרינן בגמרא דקני:

21 שאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו - הלכך גבי חנוני כי אמר ליה זכי לי לא נתכוון אלא לקנות הימנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אינן קונות ולא סמכה דעתיה נמצא מערב לו שלא לדעתו אבל אם משך ככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו:

22 עירובי תחומין - חוב הוא לו שמפסיד לצד האחר ושמא אינו נוח לו:

23 גמ' בד' פרקים - דמתרץ ר' יוחנן לקמן דהעמידו בהן חכמים דבריהם על דין תורה דמעות קונות אף כאן מפני תיקון שבת העמידו דבריהם על דין תורה:

24 בד' פרקים אלו - בפ' אותו ואת בנו בחולין דף פג. עיו"ט הראשון של פסח ועיו"ט של עצרת וערב ר"ה ועי"ט האחרון של חג וערב יוה"כ בגליל:

25 ואין ללוקח - באותו השור אלא דינר שנתן לו דינר מבעוד יום בשוה דינר בשר:

26 אם מת - השור אבד הלוקח מה שנתן:

27 אינו כן - אין משחיטין אותו על כרחו ואם רצה טבח מחזיר לו את הדינר:

28 בשזיכה לו - טבח ללוקח בשור זה שוה דינר ע"י אחר שמסר השור לאחר ואמר לו זכה לו בו בשם פלוני והוא לא עשאו שליח לאותו אחר הזוכה בשבילו:

29 זכות הוא לו - להוציא מעות ולקנות בשר שהכל דרכן בכך:

30 חוב הוא לו - שמוציא הוצאות:

31 דבר תורה מעות קונות - דכתיב בפודה מן ההקדש ויקרא ס ונתן הכסף וקם לו קל וחומר בלוקח מן ההדיוט:

32 נשרפו חיטיך - שנתת לי מעות עליהן הלכך מוקמינן להו ברשות מוכר כי היכי דלימסר נפשיה עלייהו וניטרח לאצולינהו:

33 בעל הבית - פרישית טעמא לעיל:

34 אבל כלי - קנין סודר:

35 אלא דאמר זכה לי - דלא שוויה שליח אלא כשאר מוכרין דעלמא אבל אם אמר ערב לי שליחא שוויה וסמכא דעתיה דקיימא לן חזקה שליח עושה שליחותו בפרק בכל מערבין לעיל עירובין ד' לב. הלכך מערב לדעתיה הוא:

36 אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו - בשבת דמיקל בה ר' יהודה בפ' כל גגות ואמר: מותרין לאותו שבת:

37 בעירובין - כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב: