רש"י על עירובין ל״א

1 מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר - וכ"ש בחולין דאי נמי מיטמו חזו ליה אלא אפי' בתרומה דאי מטמאה לא חזיא ליה אפשר למיעבד תקנתא כדמפרש ואזיל ודוקא נקט טהור בטהורה אבל בטמאה לא דלא חזיא ליה לא לכהן טמא ולא לכהן טהור וכהן טמא בטהורה נמי לא דלא חזיא ליה:

2 היכי אזיל בשידה תיבה ומגדל והא כיון דאחתא מיטמיא ליה - כלומר נהי דלר' יהודה אפילו בבית הקברות איכא תקנתא למיזל בשידה תיבה ומגדל וכ"ש קבר יחידי שיכול לעמוד אצלו אלא מיהא תרומה מכי אנחה התם מטמא באהילו של קבר:

3 במי פירות - שאין מכשירין:

4 והיכי מייתי לה - לאוכלה דהא רבי יהודה ראוי לאוכלו בעי מדנקט טהור בטהורה ולא אכשר טמא בטהורה משום דחזיא לאחריני ועוד מדתני במתניתין לחוץ ולאכול:

5 בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה - אבל במידי דמקבל טומאה לא דה"ל כלי טמא מת שהוא אב הטומאה דמיטמא מחמת אהל ומטמא ליה לאדם וטמא אסור בתרומה טהורה וקאי עליה במיתה ואע"ג דלית בה פותח טפח דמייתי ליה אחוריה כדמפרש לקמן קי"ל שבת דף יז. בי"ח דבר שכל המטלטלין מביאין את הטומאה על עצמן כשהאהילו על מת בכל שהן ומטמא ליה אדם האוחזו ותו לא חזיא ליה תרומה:

6 והא קא מאהיל - קס"ד כשיש בכלי פותח טפח או בהקיפו טפח וגזרו על האדם הנושאו בעובי המרדע ביציאות השבת שם:

7 דמייתי ליה אחוריה - דכלי שאין בחודו טפח לאו אוהל הוא:

8 אי הכי מ"ט דרבנן - בקבר יחידי נהי דאיפלגו במתניתין בבית הקברות ולא סבירא להו דתיהוי חציצה באוהל זרוק אבל הכא יכול לעמוד על שפתו ויביאנו אצלו:

9 אסור לקנות בית באיסורי הנאה - בקבר והא הנאה היא דמישתרי ביה למיפק חוץ לתחום וכל תשמישי המת אסורין בהנאה דנפקא לן בסנהדרין ד' מז: מותמת שם מרים וגמר שם שם מעגלה ערופה ואפילו בישראל נמי אסרי רבנן והא דתני כהן להודיעך כחו דרבי יהודה:

10 מצות לאו ליהנות נתנו - ואין מערבין אלא לדבר מצוה ללכת לבית האבל או לבית המשתה כדלקמן:

11 הא דרבה - במסכת ר"ה דף כח. תוקעין בשופר של עולה:

12 רבנן סברי מערבין אפילו לדבר הרשות - והלכך הנאה היא:

13 הא דרב יוסף - בכיצד משתתפין דף פב.:

14 כיון דקנה ליה עירוב - בין השמשות תו לא איכפת ליה בנטירותא ועד קניית עירוב אי נמי ניחא ליה לאו הנאה היא דמשום מצוה הוא:

15 מתני' בדמאי - בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה דמאי:

16 ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו - ואע"ג דמצי פריק להו השתא מיהא לא מפרק:

17 אכסניא - חיילות מלכי ישראל שמטילין אותן על בני העיר לזונן והוו להו כעניים שהרי אינן בבתיהן:

18 שהקדימו בשבלין - לתרומה גדולה דמן התורה התרומה קודמת למעשר דראשית קראה רחמנא ומן המותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי ועכשיו הערים הלוי וקדמו כדי שלא יחסרנו כהן אחד מנ' במעשר:

19 מכל מעשרותיכם - בלוים כתיב:

20 תרימו את כל תרומת ה' - אפילו תרומה גדולה:

21 ומה ראית - דמוקמת קרא דחיוב בהקדימו בכרי וקרא דפטור בהקדימו בשיבלים:

22 האי - הקדימו בכרי אידגן וכיון דנקרא דגן נעשה טבל לתרומה כדכתיב דברים יח ראשית דגנך:

23 והאי לא אידגן - וכי שקליה לוי עדיין לא היה טבול לתרומה:

24 ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו - קס"ד בתרומת מעשר קאמר וקא פריך פשיטא:

25 לא נצרכה שהקדימו בכרי - והא תרומה דקאמר היינו תרומה גדולה דחזי לאפרושי מיניה מקמי דליפרשי מעשר מיניה קאמר:

26 כדאמר ליה רב פפא לאביי - לעיל בשמעתין:

27 אסימון - מעה בלא צורה פנטו"ן בלע"ז:

28 ונתן הכסף - במקדיש שדהו כתיב ויסף חמישית כסף ערכך ויקרא כ״ז:ט״ו:

29 מתני' שאינו מודה בעירוב - כותי:

30 גמ' גובה את העירוב - מבני חצר ומערב עליהם:

31 עירובי חצירות - דערובי רשותייהו בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב ואע"ג דאין מעשה הקטן כלום לא איכפת לן כדתנן לקמן עירובין דף עא. בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו א"צ לערב אבל עירובי תחומין אקנויי שביתה הוא וקטן לא אלים למיקני:

32 לקבל הימנו - קודם שיגיע שם והמקבלו עירב עליו:

33 דילמא לא ממטי ליה - קטן עד לידו של מקבל:

34 בעומד ורואהו - עד שמוליכו:

35 ודלמא ההוא לא שקיל מיניה - ולא מערב ליה אע"פ שהבטיחו:

36 קוף ופיל - פעמים שהן מלומדים:

37 בשל תורה אין חזקה כו' - כלומר לא סמכינן אחזקה עד דחזינן דעבד: