רש"י על עירובין ע׳

1 ליגזר - דאי מבטלי אינהו ליחיד אתו למימר נמי יחיד מבטל לשנים:

2 ואין נוטלין רשות למה לי - הא תנא ליה היו שנים אוסרין זה על זה:

3 לא צריכא - משנה יתירה לאשמועינן דאפי' אמרו ליה קמאי קני על מנת להקנות והדר איהו ובטיל לחבריה לא משתרי האי בתרא דמהו דתימא שליחא שווינהו קא משמע לן כיון דלא קנה איהו לאשתרויי לא מצי לאקנויי:

4 אחד שלא עירב כו' - כגון ג' דיורין בחצר השנים עירבו והשלישי לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ומותר דהאי בהדי חבריה עירב אלמא אין צריך לבטל אלא לאחד דכולהו הוו כחד:

5 ושנים שלא עירבם נותנין רשותן לשנים - הדרים עמהן ועירבו או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן:

6 אבל אין אחד שעירב - עם אחד נותן רשותו ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב דכי בטיל ליה איהו רשותיה אכתי איכא חבריה דאסר עליה:

7 לשנים שלא עירבו - כדאמרינן לעיל שנים אין נוטלין רשות:

8 דהוה ומית - ועל כרחך דרבה בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה דכי מת אין ליורשיו שם כלום דאי בחצר ממש הא איכא יורשין וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר אינהו נמי אסרי:

9 תדע - מרישא דהוה ומית עסקינן דאי איתיה צריך להאי לבטוליה ליה:

10 סיפא דרישה - מרישא דמתניתא עד אבל כו' חדא בבא היא הלכך סיפא דההיא קרי ליה סיפא דרישא:

11 לאחד לא - דצריך לבטל לכל אחד ואחד:

12 אי הכי ליתני לאחד שעירב - כדתנא ברישא ואנא ידענא דתרי נינהו דאין עירוב בלא שנים:

13 או לאחד שלא עירב - סיפא דההיא היא דהכי תנא: לשנים שעירבו או לא' שלא עירב:

14 אחד שלא עירב כו' - השתא מפרש לה לכולה אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו:

15 ולא גזרינן כו' - כלומר אי קשיא כיון דמית פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש דהא קתני לה סיפא דאפי' שנים מבטלין ליחיד:

16 ושנים שעירבו כו' - פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו דאי מבטל להו שפיר דמי דהא עירבו וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי מה לי חד מה לי תרי:

17 כיון דלא עירב ליקנסיה - דמרישא לא נפקא לן דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו:

18 תנא הך סיפא לגלויי רישא - דבדהוה ומית עסקינן רישא דקתני לאחד שעירב דאילו איתיה לאידך בעי לבטולי ליה כדקתני בהך סיפא:

19 ולאביי - דמתרץ הך סיפא מאי לשנים לאחד משנים למה לי דתנייה הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין:

20 הני מילי כו' - דכל הני בטולין דלעיל איכא מקצתייהו דעירבו:

21 תורת עירוב - תורת עירוב מן התינוקות הבאים אחרי כן:

22 לאביי תנא הך סיפא - דלא איצטריך דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה אלא להכי תנייה לאשמועינן דכולה מתניתא בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן ואפילו הכי קתני רישא דרישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד ואיהו לא אסר אחבריה:

23 איידי דתנא רישא - אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב תנא הך סיפא דאיפכא לא ולעולם רישא בדהוה ומית וסיפא בדאיתנהו:

24 הא תו למה לי - פשיטא דאסרי אהדדי:

25 הכי גרסינן כיון דבעידנא דבטיל להו הנך כו' - ולעיל פרישנא לה:

26 קני על מנת להקנות - ממשנה יתירה נפקא לן דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה ולעיל פרישנא לה:

27 יורש - ששכח אביו ולא עירב ומת בשבת ולא ביטל רשותו מהו שיבטל היורש:

28 היכא דאי בעי לעירובי כו' - כלומר אביו שהיה אתמול ראוי לערב היה יכול לבטל:

29 אבל האי דלא מצי לערובי אתמול - דלא היה לו חלק בה לא:

30 כל שהותר למקצת שבת כו' - מפרש לה ואזיל:

31 ה"ג כגון עירב דרך הפתח כו' זה הכלל לאתויי מבוי שניטלה קורתו או לחייו:

32 עירב דרך הפתח - שתי חצירות ופתח אחד ביניהם ועירבו ע"י אותו פתח ובשבת נפלה כנגדו מפולת ונסתם מותרים להשתמש מזו לזו ע"י זריקה ודרך חורין קטנים דאע"ג דאין עירוב בין ב' חצירות בלא פתח כדתנן לקמן עו א בחלון שבין ב' חצירות הכא שבת הואיל והותרה הותרה:

33 זה הכלל לאתויי מבוי שניטלה קורתו או לחייו - בשבת אע"ג דאשתקול מחיצות דידיה שרי הואיל ואישתרי בין השמשות ומרישא לא שמעינן לה דהתם איתנהו למחיצות אבל הכא לא והכי אמרינן לה בשילהי פירקא קמא דף יז::

34 והקיפום נכרים מחיצה - דאסורין לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד מהן דהואיל ואי הוו בעו ערובי מאתמול לא מצו מערבי אבל אי לא הוה התם אלא חד בית שרי דמחיצה הנעשית בשבת מחיצה היא:

35 זה הכלל - דרישא נמי קאי אסיפא לאתויי מת נכרי בשבת דכיון דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי השתא נמי לא מבטלי ומרישא דסיפא לא שמעינן לה אי לא אתי' בזה הכלל דהתם לא מצו לערובי מאתמול כלל אבל הכא מצו לערובי ע"י שכירות:

36 חוץ מן המבטל רשות - ששכח ולא עירב אע"פ שנאסר למקצת שבת יש לו תקנה בשבת ומדלא קתני חוץ משביטל רשות ויורש שמע מינה יורש לא:

37 אימא חוץ מתורת ביטול רשות - ויורש בכלל דכרעיה דאבוה הוא ותורת ביטול נוהגת בו:

38 מבעוד יום - שעדיין לא קנה עירובו של ראשון הרי זה מן השוק אוסר ואע"פ שאינו דר כאן כדתניא לקמן בהאי פירקא מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו אוסר עליו:

39 משחשיכה אינו אוסר עליו - שהרי הותר למקצת שבת:

40 ואחד מן השוק - שהיה לו בית דירה בחצר זו:

41 מבעוד יום אינו אוסר - שהרי יערב זה עם שכניו:

42 משחשיכה - דאינו יכול לערב אוסר ואי יורש מבטל רשות אמאי אוסר:

43 ישראל וגר גרסינן - גר שמת ואין לו יורשין המחזיק בנכסיו זכה בהן:

44 מגורה - גורן הוא וחלוק בחדרים והיה לכל אחד פתחו בחצר ואוסרין זה על זה: