רש"י על עירובין ס״ד

1 דמערבי - ביניהן אף על גב דלא מהני:

2 דמכרזינן - הוו יודעין שאין עירובנו מועיל כלום ואין אנו מוציאין מחצרותינו למבוי ומה שאנו מטלטלין בתוכו בשביל שרה"י היא:

3 אכרזתא לדרדקי - וכי הכרזה זו מועיל לדורות הבאין שיראו אותן מטלטלין כאן ולא שמעו בהכרזה:

4 ליקריב לגביה - ישתדל עם הנכרי עד שיהא אוהבו וישאיל לו הנכרי מקום בחצירו לאתנוחי ביה מידי דכיון דהשתא דייר ישראל בחצר הנכרי הוה ליה האי ישראל כשכירו ולקיטו של נכרי:

5 ואמר רב יהודה אפילו שכירו ולקיטו - של נכרי אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני מבוי ודיו. שכיר לעבודת כל השנה ולקיטו לימות הקציר והאסיף:

6 היו שם - בבית הנכרי:

7 חמשה שכירים ולקיטין - דרין בחדרים ובעליות שאילו היתה רשות שלהן היו צריכין לתת כולן בעירוב כדתנן במתניתין ומודין בזמן שמקצתן שרויין בחדרים כו' והשתא דרשותא דנכרי מהו לתת כולן בעירוב אם שכח האחד ולא נתן אוסר על בני מבוי מי אמרינן כי היכי דשוינהו ליה לשכיר וללקיט כבעלים להקל ולהתיר עירובו במבוי זה הוו נמי בעלים להחמיר או דלמא לקולא שווינהו רבנן כבעלים אבל לחומרא לא דכל בעירובין להקל והני דירה ודאי לאו דידהו היא:

8 מאי טעמא אמר מר הכי - זו נאה וזו אינה נאה:

9 הונה - כבודה של תורה וסופה להשתכח ממנו:

10 רועה זונות - נוטריקון זו נאה וארענה ואעסוק בה כדי שתתקיים בידי:

11 הדרי בי - לא אוסיף עוד:

12 המחזיק בנכסי הגר - מידי דתמיהה היא ותווהי בה אינשי לפי שבאו לו בלא יגיעה לפיכך אין מתקיימין אם לא על ידי מצוה:

13 יקח בהן ס"ת - במקצתם ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו:

14 בעל בנכסי אשתו - בעי למיעבד בהו מצוה דמילתא דתווהו בה אינשי נמי היא ושלטא בהו עינא בישא:

15 אפילו כותב בהו תפילין - נמי מיקיימו בידיה:

16 מאי קראה - דעל ידי דעבד בהו מצוה מיקיימי בידיה דכתיב וידר ישראל וגו' והחרמתי לשון הקדש ועל ידי כך נשמעת תפלתם ונפלו בידם:

17 ושינה כל שהוא - או זו או זו:

18 ניטפל לו רבי אלעאי - נתקרב אצל הנכרי:

19 מבגאי שמני - כך שמי:

20 אין מעבירין על האוכלין - המוצא אוכלין בדרך אינו רשאי לעבור עליהן ולהניחן שם:

21 שהולכין אחרי רוב עוברי דרכים - מדלא שרא ליה לר' אלעאי למיכלינהו דאחזקינהו בחזקת פיתן של נכרים שרוב עוברי דרכים נכרים הן:

22 שחמצו של נכרי - שאחר הפסח היה:

23 מותר בהנאה - כגון הכא דאיכא טובת הנאה לנכרי:

24 לזה שעמו - לר' אלעאי:

25 לסולמא של צור - מעלות הר גבוה:

26 אבל יותר מרביעית כו' - וכיון דיין האיטלקי הוה ומשכר טפי הוה ליה כיותר מרביעית:

27 רכוב שאני - דאין לו טורח הדרך:

28 לרמי בר אבא נמי - דאמר דרך מיל והכא תני שלש מילין לא תיקשי דרכוב שאני דאין לו טורח ולפיכך אין מפיגו כל כך:

29 תנאי היא - במסכת נדרים:

30 פותחין בחרטה - צריך לחכם למצוא פתח לשואל שיהא לו פתחון פה לומר לדעת כן לא נדרתי ואילו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי נודר ונמצא נדר נעקר מאליו:

31 אין פותחין - אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאינו מוצא לו טעם עקירה רבן גמליאל סבר כמאן דאמר פותחין לפיכך הוצרך ישוב הדעת לחשב איזה פתח ימצא לו:

32 כל הבוטה - הנודר נדר:

33 ראוי לדוקרו - דלמא לא מקיים ליה והיינו פתח דקאמר ליה אילו היית יודע שאסור לנדור וחייב מיתה אתה עליו כלום היית נודר ואמר ליה האיך לא:

34 אלא לשון חכמים מרפא - שמתירין לו נדרו:

35 פתיתין אין מעבירין עליהן - אלא נוטלין אותן דליכא למיחש לכשפים:

36 ואפתיתין לא עבדן - כשפים:

37 דשקלן באגרייהו - פתיתי לחם לעשות כשפים מדברים אחרים והכי קאמר נביא בשביל פיתותי לחם שנותנים לכן בשכרכן חיללתן את שמי בתוך עמי שהייתן עושות בהן כשפים לנביאי הבעל להטעות את עמי: