רש"י על עירובין מ״א

1 וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת - אע"פ שאם חל להיות בחול לא יאכל שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין עכשיו שהוא שבת אוכל כל צרכו:

2 בשעתו - שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו דמלך והדיוט הוה:

3 מגולגלת - צלויה רכה:

4 להראות הלכה - שאין משלימין תענית ערב שבת:

5 שהוא מפסיק - סעודה:

6 מבעוד יום - שצריך לאכול מבעוד יום ומקבל תענית עליו משגמר לאכול ואע"פ שהוא שבת:

7 אבל - באמת:

8 ומה לי ליכנס כשהוא מעונה - כגון שהשלים בערב שבת תעניתו:

9 ומה לי לצאת ממנה כשהוא מתענה - שמתחיל תעניתו מבעוד יום:

10 ואם התחילו - שהתחילו להתענות כ' או ל' יום ונכנסו בהן ימי חנוכה או ראש חדש:

11 שאין משלימין - תענית בחנוכה וראש חדש להתענות כל היום:

12 וכן בתשעה באב שחל בע"ש - נמי אין משלימין:

13 לבטל את דבריו - ולומר משלימין:

14 חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל - רואה אני בדין ובדת שצריכין אנו להלך אחר דברי הראשונים:

15 ולא היה אדם כו' - אלמא אין משלימין:

16 בדורו של רבי יוסי - דהוה בתר הכי שבקוה לדר"ג וקבעו הלכה כרבי יוסי דמותר:

17 מבני סנאב בן בנימין - משפחה היא משבט בנימין שנפל להן גורל לקרבן עצים בי' באב בימי עזרא ויו"ט היה להם לעולם כדתנן בפרק בתרא דתענית:

18 לאחר השבת - שהוא עשרה באב והוי יו"ט שלנו:

19 טעמא דיו"ט - הא בשאר ט' באב היו משלימין אע"פ שכל ט' באב הוי ערב יו"ט שלהם ורבי אלעזר בר צדוק בדורו של רבן גמליאל הוה כדתניא בביצה דף כב: א"ר אלעזר בר' צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית ר"ג:

20 שאני יום טוב דרבנן - כגון האי קרבן עצים הואיל וקל הוא שמתענין בו לשעות כדקתני והתענינו בו לפיכך משלימין בו ערביות כלומר מותר להשלים ערב אותו יום טוב וליכנס לתוכו כשהוא מעונה דהא אפילו בעיקרו מותר להתענות בו קצת היום אבל שבת שאסור להתענות בו קצת לשום תענית אסור נמי להשלים בו ערביות שהמשלים ע"ש מתענה במקצת שבת:

21 לא שמיע לי הא שמעתא - דקבע עולא לעיל הלכה כרבי יוסי:

22 את אמרת ניהלן - רב יוסף חלה ושכח תלמודו והיה אביי תלמידו מזכירו:

23 זו דברי ר' מאיר - דאמר לעיל משום ר"ג מודה היה שאין משלימין וכן ט' באב שחל להיות ערב שבת אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים:

24 מאי לאו - חכמים אכולהו קיימי בין אחנוכה ופורים בין אערב שבת ומדאגמר' רב לר' יוסי בלשון חכמים ש"מ הלכה כרבי יוסי:

25 דאי סלקא דעתך אכולהו - אמרה רב יהודה:

26 הא בעי מיניה רבה מרב יהודה - כדאמרינן לעיל אתא לקמיה דרב יהודה ולא הוה בידיה:

27 מתענה ומשלים - בערב שבת:

28 הא בעי רבה מרב הונא - לעיל ולא פשט ליה:

29 לבתר דשמעה - רב הונא מרב להאי אבל חכמים אומרים הדר אגמריה למר זוטרא ומקמיה דלישמעיה בעא רבה מיניה ולא פשט ליה:

30 הכא נמי - דרב יהודה לא תיקשי:

31 הא מקמי דשמעה - מרב:

32 הא לבתר דשמעה - רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו:

33 מתני' מי שהוציאוהו נכרים - חוץ לתחום:

34 או רוח רעה - שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום:

35 החזירוהו - לתוך התחום:

36 כאילו לא יצא - והרי כל העיר לו כד' אמות כבתחילה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח:

37 הוליכוהו לעיר אחרת - והרי היא. מוקפת מחיצות:

38 או שנתנוהו בדיר או בסהר - שהן מוקפין והיקיפן גדול:

39 מהלך את כולה - דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כד' אמות:

40 מפלנדרסין - שם מקום:

41 והפליגה - כשהיא מתרחק' משפת הים ונכנסת לאמצעי קרי ליה הפלגה ולשון לע"ז הוא שקורין לשלולית הים פיל"ג:

42 הלכו את כולה - היו מהלכין בכל הספינה דאע"פ שהספינה הולכת בשבת ויצאו חוץ לתחום הוו כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר שהספינה מחיצות לה:

43 שרצו להחמיר - בגמרא מפרש:

44 לנמל - פורט"ו בלע"ז ששם הספינות יוצאות מן הים לשפתו:

45 מה אנו לירד - מן הספינה לתוך העיר כלומר באנו מחוץ לתחום משחשיכה:

46 גמ' והרשות - מי שיש לו נושין:

47 לקבלינהו מאהבה - דמכפרי עליה:

48 כשהן מספרים - אפי' יש בהן חיות הרבה שמדברים אעפ"כ מתין פתאום:

49 הדרוקן - חולי הפה מושג"א:

50 זוודתא - לזמן תכריכין:

51 חזר לדעת - מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת לתוך התחום לא הוי כהחזירוהו דתנן במתני' כאילו לא יצא:

52 מהו דתימא - מתני' לצדדין קתני והחזירוהו דסיפא מילתא באפי נפשה היא ולאו אהוציאוהו נכרים קאי והכי קאמר מי שהוציאוהו נכרים בין כשהוא עומד בחוץ בין שחזר לדעת אין לו אלא ד' אמות ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו נכרים בין שהיתה יציאתו ראשונה לדעת בין שלא לדעת אלא באונס הוי כאילו לא יצא:

53 קמ"ל - ר"נ דסיפא דמתני' ארישא מהדר:

54 הוצרך לנקביו - זה שהוציאוהו נכרים מהו לצאת מד' אמותיו:

55 את לא תעשה שבתורה - לאו דלא תסור דברים יז ותחומין נמי דרבנן:

56 אי פיקח הוא - האי דנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע אמותיו:

57 עייל לתחומא וכיון דעל על - ומותר כאילו לא יצא דהא ברשות על ולא גרע מהחזירוהו:

58 פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו - ביום טוב לא הפסידו מקומן וכל העיר להן כד' אמות ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יו"ט הוא ואי שבת מותרין לאכילה במקום שחזרו:

59 אנוסים היו - על ידי המוציאן:

60 אסורין - לזוז אותן מארבע אמותיהן ולא לאוכלן אפי' חזרו אלא אם כן חזרו שוגגין אבל מזיד לא:

61 הכי גרסינן תנאי היא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו - ולא גרסינן הכא וחזרו:

62 בשוגג יאכלו - במקום שהן שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או שהיו בני עיר אחרת סמוכים להן: