רש"י על עירובין ק׳

1 משום דהוי דירה שתשמישה לאויר - אינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי אויר השדה:

2 מלמעלה מג' לתוך ג' - דלאחר שהגביהו שלשה חזרו וכפפו:

3 דדמו כי משוניתא - כשן סלע כהר זה שמשופע לצדדין כך יוצאין שרשיו קטנים מתוך הגדולין לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן הגדולים הולכין ומגביהין באלכסון יותר מג' כזה:

4 דסלקי לעילאי - הגדילים משהגביה למעלה מג':

5 אסורין - לדברי הכל:

6 דנחתי לתתאי - הגדילים לראשו של צד האילן כל שלא גבוה ג' וכן קטנים היוצאין מן הגדילים בשיפולו:

7 שרו - לדברי הכל דאכתי לאו לכלל איסור אתו:

8 לצדדין - השרשים הקטנים היוצאים מתוך גובה של גדולים ומטין לארץ לתוך ג' לרב ששת אסירי דמכח איסורא אתו לרבה שרו:

9 וכן אניגרא - אילן היוצא מתוך חריץ קצר העשוי להוליך המים לשדות ושני צידי האילן של צד גידודי החריץ נכנסין בגידודיו ואם בא למדוד מצדדין שבתוך הנגר הרי הוא גבוה ג' ויותר ואם בא למדוד מצדדיו השניים שהן מגידודי החריץ ולמעלה אין גבוה ג' לרבה דמודד הגידודים שרו דכל פחות מג' לארעא כארעא לרב ששת מעומקו מודד והרי גבוה ג' ומכח איסורא אתו:

10 וכן קרן זוית - אילן העולה במקצוע שני כותלים של חצר וג' צדדיו נכנסין בתוך המקצוע שבכותלים ואין נראה אלא צדו שמבחוץ והולך ועולה עד למעלה לכותל פחות מג' לרבה כל פחות מג' לאו אילן הוא דמעולם לא גבוה שלשה ולרב ששת מארעא משחינן ומכח איסורא אתו ודוקא קרן זוית אבל אצל כותל בעלמא מודה רבה דהואיל ושלשת צדדיו גבוהין והרביעי שוה לארץ או לכותל דאסור אפי' צדו דשוה לכותל:

11 דהוה סליק באיפומא - בתוך הבית היה עומד ועולה דרך פי ארובה למעלה מן הגג פחות מג':

12 ושרא ליה - דאינו נראה מן הגג ג' אפי' באחד מצדדיו:

13 כרבה שרא לך - דאמר לא אמרי' מכח איסורא אתי דהא הכא בתוך הבית הוא דאסור שגובהו נראה שם:

14 דמלי - כארעא סמיכתא היא דהא אמרן לעיל חלון שבין שני בתים למעלה מי' כמאן דמלי דמי:

15 דהדרי כיפי - ואשמעינן דלא ישב על הכפופין דאי על הגבוהין פשיטא אכתי לא אשמעינן אלו הן משום שבות לא עולין באילן במס' ביצה דף לז::

16 דצדו אחד שוה לארץ - שהקרקע גבוה בצדו האחד מודה רבה היכא דשלשת צדדיו גבוהין מן הארץ דאסורה צד השוה לארץ:

17 ואין ניתלין באילן - אשטנדליי"ר:

18 בור ושיח ומערה - בין שיש בהן מים בין שאין בהם מים:

19 מטפס - דנפיי"ר מטפס ויורד דטעמא. לאו משום דטרחא אלא שלא יתלוש מן המחובר במתכוין:

20 אם עלה - באילן אסור לירד דכל דרך ירידתו הוא משתמש במחובר:

21 עלה מבעוד יום - וקדש עליו היום לא קנסינן ליה ויורד:

22 הניתנין במתנה אחת וכו' - כגון דם הבכור שנתערב בדם בכור אחר:

23 ינתנו במתנה אחת - ועולה אותה מתנה לזה ולזה:

24 ינתנו במתן ארבע - דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב ויקרא ד׳:כ״ה ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור:

25 מתן ארבע במתן ארבע - דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו ינתנו ד' מתנות ועולה לזו ולזו:

26 ורבי יהושע אומר נותנו במתנה אחת - כיון דקיימא לן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילו לכתחילה ולא עברינן אבל תוסיף ואי משום בל תגרע דחטאת כדקאמר טעמא מוטב שיעקר בל תגרע מאליו שהוא יושב ואינו עוקר הלאו בידים מעבור על בל תוסיף שהוא עוקרו בידים:

27 ה"נ יורד - דהך ירידה מצוה היא דהא כל זמן שהוא יושב משתמש והרי זה תשמיש הלכך אע"ג דהשתא משתמש תשמיש אחר כשיורד יותר ויותר עדיף משישב שם:

28 דקא עביד מצוה - דמקיים עשה:

29 לא קא עביד מצוה - פורש מן העבירה הוא ע"י עבירה אבל קיום מצוה אין כאן:

30 דלא קא עביד איסורא - כשהוא יושב ואינו נותן הלאו דבל תגרע והעשה דונתן על קרנות נעקרין מאליהן אבל זה ישיבתו תשמיש הוא שהוא משתמש באילן:

31 יבש - שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא:

32 בימות החמה - יבש מותר דליכא אפי' משום מראית העין שהרי ניכר לכל שהוא יבש שאינו מוציא עלין והא דקתני אסור בימות הגשמים שאין ניכר בין לח בין יבש ואיכא משום מראית העין:

33 קא נתרי פירי - שנשארו בו משנה שעברה ואתי למשרי ביה תלישה דלח נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרי' דהיא גופא גזירה מיהו תלישה אטו תלישה נגזר:

34 בגדודא - יחור שנשרו ענפיו כולם:

35 בקעה מצא - כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:

36 ואץ ברגלים חוטא - אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:

37 לחים - אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:

38 בימות החמה - זרע יש בגבעולין ומשירן:

39 סיים מסאני - שרי:

40 לא סיים מסאני - אסור שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין:

41 עוקצא - אשפי"א כפול מתחתיו והעשבים נדבקים שם ותולשן:

42 שרכא - פתילה ארוכה שהעשב ארוך אסור:

43 כר"ש - דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

44 לדבר מצוה - תשמיש:

45 ברגלים - לשון תשמיש דכתיב שופטים ה׳:כ״ז בין רגליה כרע נפל שכב:

46 גם בלא דעת - רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:

47 נפש לא טוב - לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:

48 הבועל ושונה - שמטריחה:

49 יבעול וישנה - שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה וכשבא ביאה שניה היא מזרעת תחילה והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר:

50 לדעת - האשה:

51 לדבר מצוה - תשמיש:

52 נבונים - מבינים דבר מתוך דבר:

53 יששכר - לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך וגו':

54 צער עבור - עוברות חולות הן:

55 כמשמעו - צער הלידה:

56 משתוקקת - מתאוה לתשמיש:

57 והוא ימשל בך - שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה:

58 דמרצייא ארצויי קמיה - מראה לפניו עניני חיבה:

59 עטופה כאבל - בושה לצאת בראשה פרוע:

60 מנודה לכל אדם - לקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה והאיש נושא נשים הרבה:

61 וחבושה בבית האסורים - כל כבודה בת מלך פנימה:

62 כלילית - שד:

63 כבהמה - שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן:

64 כר לבעלה - שהוא למעלה בשעת תשמיש:

65 שבח הוא לה - יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר ונעשית כר לבעלה אין לה טורח כל כך טורחו מרובה משלה:

66 מלפנו - מלמדנו:

67 מבהמות ארץ - שנתן בהם חכמה להורות לנו:

68 שמפייס - הולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:

69 צניעות מחתול - שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:

70 וגזל מנמלה - דכתיב משלי ו׳:ח׳ אגרה בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:

71 ועריות מיונה - שאינו נזקק אלא לבת זוגו:

72 זיגא - מלבוש שקורין קוט"ה:

73 לבתר הכי - לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:

74 אי אית ליה - במה ליקח: