רש"י על עירובין י״ז

1 רישא רבי יוסי ברבי יהודה - דקאמר יחיד בית סאתים דאי רבנן אפי' ליחיד כל צרכו יהבינן:

2 אין משום דקאי אבוה בשיטתיה - גבי יחיד קאמר רבי יהודה נמי דאין נותנין לו אלא בית סאתים במחיצת שתי או ערב:

3 שלשה בחמש אסורין - כלומר פעמים ג' אנשים אסורין אפילו בחמש סאין ופעמים שמותרים אפילו בשבע:

4 אורייתא נביאי וכתיבי - שבועה הוא:

5 מאי לאו פנוי מאדם - כגון שלשה שהקיפו ח' סאים דכי יהבת לכל חד בית סאתים אכתי פשו להו בית סאתים פנוי בלא בעלים אבל ז' לא דכי יהבת בית סאתים לכל חד לא פש ליה אלא חד בית סאה בלא בעלים:

6 לא פנוי מכלים - כלומר שיש בין המחיצות בית סאתים פנוי שלא היו צריכין לו ואע"ג דאינהו שלשה אם אין צריכין אלא לבית סאתים והקיפו ד' סאין נמי בטלי מחיצות:

7 ומת אחד מהן - ביום השבת:

8 וניתוספו עליהן - בשבת:

9 שבת גורמת - שלשה ומת אחד מהן הואיל וגורמת שבת להתיר מותרין השנים אפי' לר' יהודה שנים והקיפו יותר מבית סאתים אע"פ שניתוספו עליהן דיורין אסורין לרבי יהודה הואיל וכשנכנסה שבת גרמה לאיסור:

10 דיורין גורמין - ג' ומת אחד מהן דבצרי דיורין אסורין אם הקיפו יותר מבית סאתים שנים ונתוספו עליהן מותרין דאיכא דיורין:

11 עירב דרך הפתח ונסתם הפתח - אם היו ב' חצרות ופתח ביניהם ועירבו דרך הפתח ונסתם הפתח או אם היו ב' חנויות ופתח ביניהם דעירבו על דעת הפתח ועכשיו נסתם בשבת שנפלה כנגדו מפולת:

12 מהו - מי שרי לאשתמושי דרך שאר חלונות הפחותות מד' שאין ראויות לעירוב כדאמרי' בפ' חלון לקמן עירובין דף עו.:

13 חצר שנפרצה - בשבת:

14 משני רוחותיה - מפרש בפרק כל גגות שם ד' צד: מאי טעמא נקט מב' רוחותיה:

15 שניטלה קורתו או לחיו - בשבת:

16 מותרין לאותה שבת - דאמרי' הואיל והותרה הותרה:

17 רבי יוסי אומר אם מותרין כו' - ומפרשינן בפ' כל גגות שם ד' צה. דר' יוסי לאיסור והכי קאמר כשם שאסורים לעתיד לבא כך אסורין לאותה שבת אלמא לא אמרי' הואיל והותרה הותרה כדרבי יצחק:

18 היינו תנא קמא - רבנן קמאי דאמרי לא דברו בשיירא אלא בהווה ולעולם יחיד נמי מותר:

19 איכא בינייהו יחיד ביישוב - דתנא קמא דקאמר לא דברו בשיירא אלא בהווה ולעולם יחיד נמי מותר יחיד דומיא דשיירא דבדרך ולא ביישוב הואיל ויכול לעשות מחיצה הוגנת ורבנן בתראי אמילתיה דרבי יוסי ב"ר יהודה קא מהדרי דקאמר איהו אינה מחיצה לא בדרך ולא ביישוב ואמרי ליה רבנן אחד משני דברים או שתי או ערב מחיצה היא אחד יחיד ואחד רבים בין בדרך בין ביישוב:

20 מתני' במחנה - היוצאת למלחמה:

21 מביאין עצים - ואין חוששין לגזל:

22 ומלערב - עירובי חצירות אם הקיפו אלו ואלו ומחיצה מפסקת ביניהם ויש שם פתח אין צריכין לערב:

23 גמ' למלחמת הרשות - סתם מלחמת רשות ממלחמת יהושע ואילך שהיא היתה מלחמת מצוה:

24 עצים יבשים - וכל שכן לחים:

25 עשרה תנאים - בבא קמא בפ' מרובה בבא קמא דף פ.:

26 שיהו מרעין בחורשין - שיהא כל אדם מוליך בהמותיו לרעות ביער של חברו ולא יקפיד בעל היער משום דלאו לקצירה קאי:

27 הכא בתלושין - אע"פ שתלשום הבעלים לצרכן להיסק ויש בהם משום גזל אצל אחרים מותר לאנשי מחנה:

28 מת מצוה קונה מקומו - אחד מי' תנאין שהתנה יהושע הוא:

29 דאית ליה קוברין - שיש לו יורשין:

30 באיסרטיא - דרך כבושה:

31 מפניהו - ואי סלקא דעתך קנה מקומו היכי מצי למשקליה מהתם:

32 במת מוטל על המיצר - שמושכב ברוחב הדרך ממיצר למיצר מתוך שניתן רשות לפנותו מפני כהנים ועושי טהרות שלא יאהילו עליו מפניהו לכל רוח שירצה:

33 שמלח סדומית יש כו' - ואמור רבנן ברכות דף מ. אחר כל אכילתך אכול מלח ומשום מלח שטבל בו אצבעו תיקנו מים אחרונים:

34 כי קורטא בכורא - בכור מלח יש מעט מאותו מלח סדומית כמין קורט קטן:

35 כייל מלחא מאי - מדד מלח לחמרים צריך ליטול ידיו או לא:

36 כל שכן - דצריך:

37 אכסניא - חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם וישראלים הם:

38 דמאי - ספק מעושר ספק אינו מעושר דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא דרבנן היא וגבי הנך אקילו רבנן:

39 לוקין על עירובי תחומין - דכתיב אל יצא איש ממקומו ומהכא ילפינן תחומין בפ' מי שהוציאוהו לקמן עירובין דף נא.:

40 שבאל - לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא דס"ד אל יוציא הוא ונפקא לן הוצאה מרשות לרשות מיניה וההיא אב מלאכה היא וממיתין עליה:

41 וכל לאו שניתן לאזהרת - שלא יעשה כן שמתחייב עליו מיתת ב"ד אין לוקין עליו אפי' לא התרו בו למיתה והתרו בו למלקות דהשתא לא מיקטיל אפי' הכי לא לקי דלאזהרת מיתה ניתן ולא למלקות:

42 אל יצא כתיב - ואין כאן לשון הוצאת משוי:

43 מתני' עושין פסין לביראות - שברשות הרבים וביראות עצמן רשות היחיד הן שעמוקים עשרה ואין יכול למלאות מהן ועושים פסין אלו להכין להן היקף שיהו הפסין הללו עושין את סביבות הבור רשות היחיד וימלא ויוציא ויניח שם ותיכנס בהמתו וישקנה:

44 דיומדין - עמודין הנראין כשנים שעשוי כמרזב שלנו וכשנועצו בקרקע לפאת דרומית מערבית נוטה דופנו אחד למזרח וצידו אחד לצפון והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צידו אחד למזרח וצידו אחד לדרום וכשנותן ארבעתן לד' הפיאות נמצא לכל רוח ב' אמות דופן אמה כנגד אמה והריוח בינתים:

45 פשוטין - באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה ובגמרא מפרש באיזה בור בעי ר' מאיר פשוטין דהא מודה ר' מאיר שיכול להניח י' אמות ריוח בינתים כדמפרש ואזיל:

46 וביניהם שתי רבקות וכו' - דהיינו עשר אמות כדמפרש בגמרא ואם פחות כ"ש שהוא יפה:

47 קשורות - חומרא הוא למעט מריוח שבינתים:

48 ולא מותרות - בגמרא פריך היינו קשורות:

49 אחת נכנסת ואחת יוצאת - קולא הוא דלא בעינן עשר מצומצמות אלא שוחקות:

50 מותר להקריב - פסים לבאר ולעשות ההיקף קצר:

51 ובלבד שתהא - משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה של פרה אבל בציר מהכי לא דילמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה וקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים: