רש"י על עירובין ס״ג

1 חרתא - שם העיר:

2 דארגז - שם האיש שבנאה והוה אמגושי כך ראיתי בתשובת הגאונים:

3 סר סכינא - בדק סכין לטבח ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא מבבל:

4 דהא רב המנונא אורי בחרתא דארגז - הואיל ולא היה רבו דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך:

5 תלמיד חבר - חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר:

6 לנפשיה - בודק סכין לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו:

7 למחוזא - אתריה דרבא:

8 אנא מיזבן זבינא - כי אכילנא מהאי בישרא בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי:

9 עגלא תילתא - גדל שליש ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו כדתנן ב"מ דף סח. ומגדלין אותן עד שיהו משולשין ואמרינן נמי שם דף סט. מותר שליש בשכרך אלמא אורחיה עד שליש ל"א שלישי לבטן וקשה לי הא דאמר בעלמא סנהדרין דף סה: רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי לבטן איכא הא לא היה בבטן מעולם:

10 לא ליחוש לסבא - לרב אחא בר יעקב ובתמיהה קאמר:

11 דאתחילו בכבודו - מאחר שנאמר לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו לא היה לו לזלזל בדבר:

12 ואב"א שאני רב אחא בר יעקב דמפליג - הרבה מאד היה זקן וחכם:

13 ולאפרושי מאיסורא - ראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור:

14 בצינתא - בדקל ואין משתמשין באילן משום שבות:

15 אמר ליה - רבינא לרב אשי הא מילתא דעבידת קמך השתא מי הויא אפקירותא חוצפה או לא:

16 אין חכמה וגו' - אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם:

17 בפניו אסור - להורות וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא לאו לאפרושי מאיסור קאי אלא על הבא לישאל:

18 בפניו הוה - והאי דקתני רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום רבו שלש פרסאות ומיהו כי אורי קמיה אורי:

19 והא רחוק ממנו קאמר - ואי הוראה לאו רחוק ממנו הוה מאי אתא רבי יוחנן לאשמועינן:

20 צפנתי אמרתך - כנסתי דברי מלהורות במקום שאהא חוטא עליהן:

21 צדק - דברי תורה:

22 עירא היאירי - רבו הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב לדוד:

23 מורידין אותו מגדולתו - לעיל קאי אדזעירי במורה הלכה בפני רבו:

24 את אחי אבא צוה - דחלק כבוד למשה דכתיב אשר צוה ה' את משה והורה הלכות גיעול אך את הזהב:

25 איענש - לירד מגדולה שפסקו לו מקמי הכי:

26 דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו - שהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר:

27 ולא אשכחן - לאחר מיתת משה דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול כלום:

28 מותיב - משיב דבר מורה הלכה:

29 לשאול - למיתה:

30 כלאם - ראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:

31 וכתיב נון בנו יהושע בנו - ובתר יהושע לא חשיב בן:

32 לא נענש יהושע - להיות ערירי אלא שביטל כו':

33 ויהי בהיות יהושע וגו' - מדכתיב וחרבו שלופה בידו מכלל דלפורענות בא ועתה באתי דקאמר ליה הכי קא"ל על עבירה של עכשיו באתי ומדאיצטריך למימר על של עכשיו מכלל דאכתי הוה אחריתי ומאי היא הכי קאמר ליה אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים בערב ביטלתם התמיד ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד תורה לפי שהיו עסוקים במלחמה ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה אלא בלילה והדבר מוכיח שעל עסקי תלמוד תורה הוכיחו מדכתיב קרא אחרינא במלחמה של עי שהיתה אחריה וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק ואמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה:

34 וגמירי דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן כו' - ואותו לילה שהוכיחם המלאך היו מבטלים ת"ת בשביל שהיו אורבין על העיר ולא החזירו בערב את ארון למקומו בגלגל והוא הלילה שביטלו מפריה ורביה:

35 בקילעא - בחדר:

36 נשי עמו תגרשון - שבושין הן ממנו:

37 לחמן בר ריסתק - כך שמו:

38 בטילו רשותייכו - דמבוי לגבי חד מינייכו ואף על גב דאינהו אסורים להוציא מחצרותיהם למבוי כדתנן נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורין אהני ליה מיהא לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותן אצלו דאי לאו הכי אסירי לטלטולי ביה כדאמרינן במס' שבת בפרק ר"א אומר אם לא הביא כלי דף קל::