רש"י על זבחים ס״ה א

1 גמ' והקריבו מה תלמוד לומר - בעולת העוף כתיב והקריבו הכהן אל המזבח מה ת"ל הא כתיב והקריב מן התורים וגו' וליכתוב בתריה ומלק הכהן את ראשו על המזבח:

2 פרידין - גוזלות:

3 לקבוע לו כהן - שלא ימלקנו זר:

4 לא קבע לו כהן - דשחיטה בזר כשירה:

5 קבע לה כלי - דנפקא לן מויקח את המאכלת לקמן באידך פירקין זבחים דף צז::

6 ת"ל כהן ומלק אמר רבי עקיבא כו' - כולה ר' עקיבא קאמר לה:

7 בעצמו של כהן - בצפורנו ולא בסכין:

8 בין למעלה - מן החוט:

9 מן הצואר - מן הגרון:

10 ונאמר להלן - בחטאת העוף:

11 והקטיר אותו - ושסע בכנפיו ולא יבדיל והקטיר אותו אני יודע מה שנאמרה תחילה ומלק את ראשו והקטיר בהקטרת הראש:

12 דמו כולו - מדלא כתיב ונמצה מדמו:

13 מאחר שהקטיר הוא ממצה - וא"ת במיצוי הגוף לא מקיימא דמו כולו:

14 ה"ג ת"ל ומלק והקטיר ונמצה דמו וכי תעלה על דעתך משהקטיר ממצה אלא לומר לך מה הקטרה בראש המזבח אף המיצוי בראש המזבח:

15 ובא לקרן דרומית מזרחית גרסינן:

16 למטה מרגליו - שהחוט למטה מן הסובב אמה:

17 אלא בראש המזבח - דבעינן והקטיר ונמצה דמו שיהא מיצוי בקיר הסמוך למקום הקטרה:

18 מאי בינייהו - כלומר במאי קמיפלגי הא ע"כ לת"ק גופיה אית ליה והקטיר ונמצה דמו דאי לאו ס"ל קיר העליון מנא ליה:

19 עושה מערכה כו' - לת"ק הרוצה לעשות מערכה על גבי סובב ולהקטיר עושה הילכך מיצוי שתחת הסובב סמוך למקום הקטרה:

20 יכול יקדיר את העור בסכין ויטלנו - לזפק לבדו בלא עור ובלא נוצה כמו שצולין עוף עושין:

21 ונוטל את קורקבנה - ונוצתה לשון פרש ודבר מאוס הוא כמו איכה ד׳:ט״ו כי נצו גם נעו:

22 בנוצתה שלה - ולא יותר ממה שכנגד הזפק הא כיצד קודר את העור סביבות הזפק כמין ארובה ונוטל נוצה ועור שכנגד הזפק עם הזפק אבל בלא קדירה לא שהעור נמשך אחריו ונוטל יותר: