רש"י על זבחים מ״ז ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים מ״ז ע״א:י״ד רש"י על זבחים מ״ח ע״א:א׳ »

1 זבחים פתח ↗

מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִיכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן.

2 זבחים פתח ↗

גְּמָ׳ וְנִיתְנֵי נָמֵי: וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן! כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּקִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא – שַׁיְּירֵיהּ.

4 זבחים פתח ↗

מֵעִיקָּרָא סָבַר קִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא; שַׁיְּירֵיהּ. וְכֵיוָן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ אֶלָּא בִּכְלִי – הֲדַר תַּנְיֵיהּ.

5 תורה תמימה על התורה פתח ↗

ולקח ונתן. ת"ר, ולקח יכול בכלי ת"ל ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן עבעיין ברש"י זבחים מ"ז ב' שפירש דפשיטא לו דנתינת הדם היא בעצמו של כהן ולא בכלי משום דגבי שמן כתיב אצבע וילפינן לדם מיניה, עכ"ל. ויש להעיר בזה בחקירת הגמרא בעלמא אם דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש, וכאן הלא ילפינן נתינת הדם בבנין אב משמן וחוזר ומלמד בהיקש לקיחה מנתינה, וצ"ל דהילפותא משמן אינו בבנין אב אלא בדרך ילמד סתום מן המפורש, וצ"ע. אבל לולא פירש"י אפשר לומר דהא דפשיטא להגמרא דנתינה היא בעצמו של כהן הוא משום יתור לשון הכהן בנתינה, דדי היה לכתוב ולקח הכהן ונתן, ולכן דריש שבא בזה לרמז דבגופו יתן ולא ע"י כלי, אבל מהכהן דכתיב בלקיחה א"א לדייק כן, דפעם אחת איצטריך לגופיה, ולפי"ז צריך לגרוס בגמרא ת"ל ונתן הכהן, ודו"ק. .יומא ס"א ב'

6 מיני תרגומא על תורה פתח ↗

וראיתי בנימוקי רש״י הביאו תוס׳ בקצרה בחגיגה דף ו׳: ד״ה ר״ע וכו׳ פרשה פנחס סימן כ״ח פסוק ו׳ העשויה בהר סיני כאותן שנעשו בימי המלואים ד״א העשויה בהר סיני הקיש עולת תמיד לעולה הר סיני אותה שנתקרבה לפני מתן תורה שכתוב בה וישם באגנות מלמד שטעונה כלי עכ״ל. וכן איתא בת״כ פרשת צו פרק י״ח הרי הוא אומר ויקח משה חצי הדם וישם באגנות למדנו לעולת סיני שהיא טעונה כלי ומנין לעולת דורות שטעונה כלי ת״ל עולת תמי׳ העשוי׳ בהר סיני וכו׳ ע״ש. ואולי מפני הדוחק מהכרח לומר דזה דמקשה מאי כלי אילימא מזרק וכו׳ היינו לשיטת רב דמשמע דס״ל דילפינן דורות משעה עיין מנחות דף י״ט: וערכתי בזה לפני המעיינים באמת ככל הצורך. וקצרתי במקום שיש לי עוד להאריך. לתלות הענינים בפלוגתא דר׳ ישמעאל ור״ע כללות ופרטות וסוגיא דחגיגה דף ו׳. עולת תמיד או עולת ראיה הוי ולתלות רבי עקיבא לשיטתיה ושארי דברים הדומים להם אם היו עבודות בבכורות או בכהנים כמבואר בזבחים דף קט״ו: וכן לעיין ביומא דף ס״א: וברש״י שם ומ״ש הוספות שם ד״ה מה חטאת טעונה כלי פירש רש״י דילפא מעולת סיני בגזרה שוה דקיחה קיחה וכו׳ וכוונתם על פירוש רש״י דזבחים דף מ״ז: כי ביומא לא פירש רש״י כזה. ובכן יש לעיין עוד בזבחים דף מ״ז: ברש״י ותוס׳ שם. ומפני המלאכה דים. אמרתי לסיים:

1 מתנה אחת מהן מעכבת - כדאמרן בפ' בית שמאי לעיל זבחים לט. מועשה כאשר עשה:

2 אלו ואלו - של יום הכפורים ושאר הנשרפין:

3 נשרפין אבית הדשן - למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ויקרא ו ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן שם ד ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק ב"ש לעיל זבחים לט. לפר זה פר יום הכפורים:

4 גמ' וניתני נמי ברישא - גבי סתם של קדשי קדשים וקבול דמן כי היכי דתנא שחיטתן:

5 אשם מצורע קיבול דמו ביד - כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו:

6 שייריה - משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים שכל קבול דמן בכלי:

7 וכיון דלא סגי ליה נמי - בלא קבלת כלי כדיליף לקמן שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי הדר תנייה בהדיא ולא כללו:

8 ולקח - באשם מצורע כתיב ולקח הכהן מדם האשם ונתן על תנוך וגו' ויקרא י״ד:כ״ה מה נתינה בעצמו של כהן באצבעו דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה:

9 יכול אף למזבח - דם אשם מצורע הנזרק למזבח דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח ואע"ג דלאו בגופיה כתיבא:

10 כי כחטאת האשם הוא - באשם מצורע כתיב כדין חטאת דין אשם זה בעבודת הכהן מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה דילפינן לקיחה לקיחה בתורת כהנים כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת ויקרא ד׳:כ״ה וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות שמות כ״ד:ו׳ אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד:

« רש"י על זבחים מ״ז ע״א:י״ד רש"י על זבחים מ״ח ע״א:א׳ »