רש"י על זבחים י״ח ב:י״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים י״ח ע״ב:י״ח רש"י על זבחים י״ח ע״ב:כ׳ »

1 זבחים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרָבִינָא: וְהָא עַד דַּאֲתָא יְחֶזְקֵאל – מְנָלַן? וּלְטַעְמָיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה – מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא לָמַדְנוּ, מִדִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי לָמַדְנוּ: ״כׇּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבֹא אֶל מִקְדָּשִׁי לְשָׁרְתֵנִי״; עַד שֶׁבָּא יְחֶזְקֵאל מְנָלַן? אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ – וַאֲתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכֵיהּ אַקְּרָא; הָכָא נָמֵי גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ כּוּ׳.

2 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

נכר. וערל. ותושב. לא יכרו עליו. כתיב בפרשת בא כל בן נכר לא יאכל בו. וכתיב שם וכל ערל לא יאכל בו. וכתיב שם תושב ושכיר לא יאכל בו. והנה אזהרה דבן נכר באה להזהיר אפי' על ישראל מומר לע"ז. וכמו שתרגם המתרגם בר ישראל דאשתמד. וכן הוא במכילתא כל בן נכר לא יאכל בו אחד ישראל מומר ואחד עכו"ם במשמע שנאמר כל בן נכר ערל לב וגו'. וכן הוא במכילתא דרשב"י. כל בן נכר לא יאכל בו זה מומר ישראל שעבד ע"ז עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם בסה"מ לאוין קכ"ח. ובפ"ט מהלכות ק"פ ה"ז עיי"ש. ובסמ"ג לאוין שנ"ג עיי"ש. אלא דרש"י ז"ל בפרשת בא פי' דבן נכר היינו שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אפי' באחד משאר עבירות עיי"ש ובמש"כ הרא"ם ז"ל שם. וכן מבואר בפירש"י פ"ב דפסחים כ"ח ע"ב בד"ה בן נכר עיי"ש. וכן מתבאר מדברי רש"י בפ"ב דזבחים י"ח ע"ב בד"ה בן נכר עיי"ש. והוא תמוה ודברי רש"י גופי' סותרין זא"ז בסנהדרין פרק הנשרפין פ"ג סוף ע"ב ובפירושו ליחזקאל מ"ד עיי"ש. ובפסחים פרק מי שהיה טמא צ"ו ע"א וכן ביבמות פרק הערל ע"א ריש ע"א דרשו מקרא דבן נכר לא יאכל בו בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת במעשר עיי"ש. הרי דבן נכר היינו שהמיר דתו. וכן פירש"י בהדיא ביבמות שם. וז"ל אם המיר דתו ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים אמר רחמנא לא יאכל בו עכ"ל עיי"ש. ועי' בצידה לדרך פרשת בא מש"כ על פירש"י והרא"ם שם. ומיהו פירש"י שם בפרשת בא אפשר ליישב קצת דדבריו אזלי אליבא דר"מ דאמר מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה. ולדידי' ודאי גם בשאר עבירות שבתורה הוי בכלל בן נכר. וכ"כ בט"א בחגיגה ד' ע"א עיי"ש. ובזה הוה ניחא שלא יהיו דברי רש"י סותרין זא"ז. אלא דבפ"ב דפסחים שם פירש"י בהדיא דאע"פ שאינו מומר לכל התורה כולה בכלל בן נכר הוא עיי"ש. וזה ודאי תמוה ואין להאריך בזה. ועכ"פ מבואר דלכ"ע בכלל בן נכר אף ישראל מומר במשמע. ולפ"ז יש לתמוה במש"כ רבינו הגאון ז"ל באזהרותיו שע"פ עשרת הדברות בדבור זכור באזהרה זו נכרי במקום בן נכר עיי"ש. ומשמע דס"ל דבנכרי ממש הכתוב מדבר. וזה תמוה מאוד דהדבר פשוט ומבואר איפכא בכל דוכתי. ואולי ט"ס הוא שם וצ"ל לנכר במקום לנכרי:

3 מהר"ם שיף על זבחים פתח ↗

ברש"י בד"ה וערל בשר כו' לא יבא כו' בהדיא. הס"ד:

1 דבר זה - קאמר לה לקמן זבחים דף כב: אמתני' דקתני ערל מחלל עבודה:

2 בן נכר - שנתנכרו מעשיו מחמת ערלת לבו שהוא ערל לב רשע:

3 וערל בשר - שמתו אחיו מחמת מילה לא יבא אל מקדשי ולקמן זבחים דף כב: יליף בה חילול בהדיא:

« רש"י על זבחים י״ח ע״ב:י״ח רש"י על זבחים י״ח ע״ב:כ׳ »