רש"י על זבחים ק״ב א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ז׳ רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ט׳ »

1 זבחים פתח ↗

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא נִתְכַּהֵן מֹשֶׁה, אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בִּלְבַד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא פָּסְקָה כְּהוּנָּה אֶלָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי״, וְאוֹמֵר: ״מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ״.

2 הגהות יעב"ץ על זבחים פתח ↗

רש"י ד"ה ויש אומרים כו' ורב דאמר כיש אומרים. נ"ב אבל כחכמים לא אתי. מדמקשי תלמודא מברייתא דמי ראה נגעי מרים וזה היה מעשה בשנה שניה. וכן מחמש שמחות שהיו ביום השמיני למלואים. ש"מ ע"כ דהוה ס"ל בדרב דלא אשבעה ימי המלואים בלבד קאמר. אלא אכל ימי חייו. והא דלא משני הכי דלמא רב ל"ק אלא אז' ימי מלואים. משום דלשון בכ"ג לא משמע רק ז' ימים בלבד. ועוד דקאמר וחולק בקדשי שמים דדייק לה מדכתיב למשה היה למנה דמשמע לשון חלוקה בשוה. דכ"ג נוטל מחצה חלק בראש. ואם איתא אכתי לא הוו כהנים הדיוטים. ומאי חלוקה שייך הכא השתא בז' ימי המלואים. אלא רמז לו הכתוב הזה. שהוא יטול לעולם חלקו בראש ככ"ג. ואפשר לומר דלעולם קאי רב אזי"מ ואזדא ליה רב בשיטת רבי רבו האומר לקמן פפ"ח דף קטו ע"ב זו פרישת נדב ואביהוא. והבכורות פסקו מלעבוד בסיני כדאמר ר"ח התם. דלפום הכין שייך לומר ששמש משה רבינו ע"ה בכ"ג. שכבר היו כהנים מסיני. משא"כ לריב"ק התם דאמר זו פרישת בכורות שלא שייך לומר שהיה משה כ"ג בזי"מ. כיון שלא התחילה כהונה עד שמיני בו. דל"פ אברייתא דעשר עטרות. וצ"ל ודאי דכי קאמר ששמש בכ"ג. כל ארבעים שנה קאמר. וכנ"ל. מיהא רבי ודאי פליג אההיא ברייתא דעשר עטרות:

3 זבחים פתח ↗

1 לא נתכהן משה - ולא פסקו לו כהונה מעולם:

2 ויש אומרים - לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים:

3 בניו יקראו על שבט הלוי - אבל הוא כהן:

« רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ז׳ רש"י על זבחים ק״ב ע״א:ט׳ »