רש"י על קידושין פ׳ א:ט׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין פ׳ ע״א:ח׳ רש"י על קידושין פ׳ ע״א:י׳ »

1 קידושין פתח ↗

אֶלָּא אֵיזוֹ חֲזָקָה לְרַבִּי יוֹחָנָן שֶׁשּׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה? כְּדִתְנַן: עִיסָּה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּשְׁרָצִים וּצְפַרְדְּעִים מִטַּפְּלִין שָׁם, וְנִמְצְאוּ חֲתִיכוֹת בָּעִיסָּה. אִם רוֹב שְׁרָצִים – טְמֵאָה. אִם רוֹב צְפַרְדְּעִים – טְהוֹרָה.

2 קידושין פתח ↗

3 קידושין פתח ↗

4 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה פתח ↗

ולא כל הרואה כו' ואם נסתפק כו'. עיין בהשגות, ועיין לקמן פי"א ה"ג וה' י"ג אך באמת כך. דהנה עיין בירושלמי ספ"א דחגיגה ופ"י דנדרים דלראות כתמים צריך סמיכה והטעם דהנה בגמ' ד' כ' ע"ב גבי הך דרבי ראה דם כו' פריך שם מהא דתניא לא יאמר חכם כו' ועיין בירושלמי ספ"ב מבואר שם דצריך שיראה החכם הדם רק דאין צריך הדם בעצמו אלא מראה סגי ר"ל כך דאף דיכול להיות שמתחלה היה בו מראה אחר או אח"כ יהיה בו מראה אחר מ"מ כיון שבשעה שראה החכם טיהר אותו לא איכפת לן. אך זה יוכל להיות שישתנה בין דיהה לעמוק למראה דם ובין מאיזה מראה אם אדום כדם המכה או כמימי האדמה דמבואר בירושלמי כאן דטהור שבאדום הוא טמא שבמימי אדמה ע"ש ועיין ברש"י כאן ד' כ' ע"א ד"ה אם ע"ש. והנה אם הראיה שאנו רואין מאיזה מין הוא או דיהה או לא גבי דמים זה ג"כ שייך להוראה ועיין ברש"י חולין ד' נ"ב ע"א דס"ל דגם לענין דבר התלוי בבדיקה גם בטרפות יש עליו שם אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ע"ש. ובזה יש ליישב שינוי הגירסות שבין הך דסנהדרין ד' ז' ע"ב ובין הך דהוריות ד' ג' ע"ב אם עשרה טבחי או כולא טבחי משום דגבי אומדנא כל דטפי מעלי, עיין יומא דף פ"ג ע"א ובשבועות ד' מ"ב ע"א, ועיין בהך דתמורה ד' כ"ז ע"ב ובהך דערכין ד' י"ט ע"ב שאני אומדנא כו' ע"ש. ולפי"ז אם בשעה שראה היה עליו מראה טהור אף שאח"כ נראה שהוא ממין דם אחר אמרינן כבר נטהר ולזה צריך דוקא מומחה סמוך וכן זה אין רואין בלילה עיין מגילה דף י"ד ובירושלמי סנהדרין פ"ב וזהו ג"כ מה דאמרינן בגמ' ד' כ' ע"ב מרישא הוה חזינא דמא כיון דאמר כו' בין טמאה כו', וע"ש בתוס' ד"ה טיפתא ור"ל כך דהוא חייש שמא אח"כ ישתנה הדם, ועיין בירושלמי פ"ב דכאן דמבואר שם דר"י ס"ל כר"י דעמוק מכאן טהור והוא חייש דלמא אחר זמן יוכל להיות ששוב לא יהיה עמוק וא"כ צריך להיות טמא, אך הדם שראה וכבר טיהר לא איכפת לן, אך הטפה דלא מייתי קמיה ואותה לא טיהר בזה שפיר יש חשש, אבל אותן דס"ל דעמוק מכין טמא שוב ליכא חשש דאחר שנתייבש הוא מדהה יותר וזהו ג"כ כונת ה"ג דעירובין ד' נ"ט גבי ריבה למקום אחד ומיעט כו' שומעין כו' ע"ש בתוס' ור"ל כך דאף דכעת המקום חלק ויש הרבה יותר מתחום מ"מ אמרינן שבשעה שמדד היה אז הרים וכדומה שמקדרין ומבליעין וכיון שזה הצד ניתר בהיתר מומחה שוב נשאר בהיתרו ולכך צריך דוקא מומחה כמבואר במשנה שם ולכך אם היה שינוי גדול לא, וכעין דאמרינן במכות ד' כ"ב ע"ב גבי הא דאמדוהו ליומא ע"ש ברש"י דנראה שטעו באומד דבחד יומא לא אמרינן דהבריא או נחלש וה"נ כן. והנה עיין רש"י ב"ק ד' ל"ח ע"ב גבי כתם מוכח ג"כ דס"ל דצריך לראות אותו כשהוא דם ולא כשאנו רואין אותו בזמן שהוא נמצא על הבגד אף דאנו יודעין בודאי שהוא מגופה ולא מטעם דבלא הרגשה אך חכמים גזרו על כתמים שהוא טמא בגדר דין לא מגדר ראיה, ועיין ד' ג' ע"א בד"ה והאיכא ושם ד' ה' ע"א גבי ר"מ דמחמיר בכתמים ע"ש דגזרו אף במסולקת דמים ועיין בירושלמי כאן פ"א ה"א דגבי ספק אם הוא דם או לא אינה מטמאה למפרע ע"ש דהביא ראיה מטומטום ואנדרוגינוס דדיה שעתן ומ"מ גבי כתם מטמא למפרע עיין מש"כ בזה לקמן פ"ט וע"כ הטעם משום דהוה דין, ועיין בירושלמי שם דבעי ר' יודן גבי בדקה חלוקה שחרית ומצאה טהור וכו' וגופה לא בדקה ואמר שם דגם גופה טהור למפרע דעיקר טומאה של גופה מחמת חלוקה. ועיין במה דפליגי ד' י' ע"א חזקיה ור"י גבי כתמה שבין שניה לשלישית דר"י אמר טהור ע"ש בתוס' ד"ה ר"י והטעם ג"כ משום זה דלא מטמאין להכתם משום רואה אלא משום גדר דין, ועיין בתוספתא נדה ספ"א גבי הני נשים דדיין שעתן ודוקא ראיה ראשונה אבל ראיה שניה לא כתם לא הוה כראיה, ועיין תוס' שם דף נ"ה ע"ב ד"ה כי, וי"ל כו' דאין לנו לעשות כו', ולכך בעיר שיש בה חזירים ואשה שיש בה מכה לא גזרו בה כלל דין כתם אף אם הדם משונה, וכמו דמבואר ד' י' ע"ב בהך דאמר שם זו שירפה כו'. אך באמת נ"ל דאין הפי' בגמ' כן רק דמקשה וכי מה בין זו לבתולה זה קאי לר"י דאמר כתמה טהור והקשה וכי מה בין זו לבתולה שהגיע זמנה לראות דכתמה טמא כמבואר ד' ה' משום דאם תראה עכשיו תהא מוחזקת וה"נ אם תראה עכשיו תהא מוחזקת דשוב יהיה פעם שלישי והך שדמיה טהורים דקאמר ר"ל אמה דאמר ר"י כתמה טהור ותירץ דשאני בתולה דהיינו תינוקת שהגיע זמנה לראות ששירפה מצוי שמצוי אצלה דמים טמאים, וכן הוא בירושלמי כאן פ"א סה"ג ועיין בסוף ה' ו' דס"ל דתינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה מאה פעמים אין לה כתם. והירוש' ס"ל דמעוברת ומניקה ג"כ אין לה כתם כלל וט"ס שם בהל' ג' וצ"ל וחכמים אומרים אין להם כתם כלל דתינוקת שהגיע זמנה מצוי בה יותר דמים מהני, ועיין בתוספתא פ"ח על הך דדף ס' ע"ב גבי תולות זו בזו ולא חשיב שם רק אם היתה מעוברת וזקנה ומניקה שוות אבל בתולה לא דאז תלינן בבתולה דשכיחי בה דמים כמש"כ ועיין בתוספתא פ"ג, ולכך יש מן הראשונים דס"ל דלא גזרו על כתמים רק בזמן שיש טהרות דכיון דס"ל דאין החשש משום רואה רק תקנת חכמים וכן הדין גבי ז' סממנים מעבירין על הכתם עיין לקמן בדברי רבינו והראב"ד אך כל זה בזמן שהיה מומחה אבל כעת שאין לנו מומחה הוה כמו גבי עיבור השנה ושאר דברים ואומדנא ות"צ וכדומה דאמרינן כבר נפסק הדין למפרע ולא הוה רק גילוי מלתא בעלמא ותיכף כשראתה הדם הוה כאילו הביאה אותו לפני החכם וכעין דאמרינן בהך דסנהדרין ד' ט"ו ע"ב דכיון שהמיתו הוה כמאן דגמר דינא דידהו וכן ס"ל לרבינו ז"ל בכל הני דב"ק ד' פ"ד ע"ב גבי הני דשכיחי ואית בהו חסרון כיס כו', וכן הך דגיטין ד' פ"ח ע"ב גבי רב יוסף דר"ל דזה הוה כמי שכבר נפסק הדין ועיין ברש"י סנהדרין ד' י"ג ע"ב ד"ה למידן ע"ש, ועיין בהך דתענית דף כ"ד ע"א גבי הך דבי נשיאה גזר תעניתא כו' אנן בתרייהו גרירן א"כ שוב גם גבי כתמים אם א"א למיתלת הוה חשש משום ראיה רק דמדרבנן מחמת דבלא הרגשה, ולכך לא פסקינן הך דין דכאן ד' נ"ח ע"ב גבי עיר שיש בה חזירים ע"ש בתוס'. אך באמת נ"ל דהך כתמים דאמר גבי עיר שיש בה חזירים ר"ל כעין דאמרינן שם במשנה ד' נ"ו ע"ב גבי הנמצאים בחדרים וכו', ובעיר שיש בה חזירים אינו טמא ולא קאי כלל אאשה, וע"ש בתוס' בד"ה מבין דס"ל שם דעל דרבנן לא גזרו כתמים וכן ס"ל שם ד' י"ט ע"ב גבי ירוק. אך באמת אין הפי' כן ושם מיירי דהוי ודאי מגופה רק משום דדם העכו"ם לא מטמא יבש כמבואר שם ד' ל"ד ע"א וכן כתב רש"י ב"ק ד' ל"ח ע"ב ע"ש, וא"ש מ"ש התוס' שם ד"ה לא נחשדו. אך י"ל דהנה גבי דם עכו"ם י"ל שני טעמים דמטמא, אחד משום דם הנדה גופא דמטמא, והב' משום דכיון דגזרו עליה בעכו"ם שתהיה כנדה עיין תוס' כאן ד' ל"ב ע"א ד"ה ר"מ ובע"ז ד' ל"ה ע"ב דהוה מחלוקת אם בת ג' שנים או בת יום אחד וא"כ שוב כל דם שתראה הוה כמו מעין, ועיין בר"ש פ"ב דזבים דמחלק שם בין ודאי ראתה לסתם לענין שרפה, ויהיה נ"מ אם ראתה דם בלא הרגשה דאז על ידי זה אין עליה שם רואה ומ"מ י"ל דטמא משום מעין, וכן להיפך אם היא פחות מבת ג' וראתה דם אז רק משום נדה ולא משום מעין וכן יהא הדין גבי זיבה גבי זובו אם נימא דמעין הוא ע"ש ד' ל"ד ע"ב. ובזה יש ליישב קושית הר"ש פ"ב דזבים הנ"ל ע"ש, ועיין בהך דב"ב ד' כ"ד ע"א גבי הך דאמר שם ש"מ תלת רוב וקרוב כו', וע"ש בתוס' ד"ה דתני וד"ה וש"מ אם הוה רובא דאיתא קמן ובאמת נ"ל דמאי דאמר שם רוב ומצוי קאמרת כו' הך מצוי ר"ל משום דהוה רובא דאיתא קמן עיין רש"י קדושין ד' פ' ע"א ותוס' יבמות ד' ס"ז ע"ב ור"ן רפ"ג דע"ז ע"ש. אך באמת נ"ל דזה רק אם נימא דאף שעדיין לא נכנס לפרוזדור יש עליהן שם דם טמא רק דלא מקריא רואה כמש"כ לעיל אבל אם נימא דכ"ז שלא ירד לפרוזדור ומכ"ש אם נימא כמש"כ דתליא בראית החכם א"כ לא שייך לומר רובא דאיתא קמן דהא כעת הוא דבר חדש דעכשיו נולד עליהם שם טומאה ולא קודם. אך י"ל דזה תליא בהך פלוגתא אם אמרינן מקור מקומו טמא, ובזה יש ליישב דברי התוספתא פ"ג דנדה גבי ספק דם החדר ספק דם המכה טהור ע"ש ועיין בנדה ד' נ"ז ע"ב והא מבואר בגמ' דספיקו טמא, וצ"ל דכאן כיון דכבר נולד הספק טרם ביאתו לפרוזדור ואז עדיין לא היה שם טומאה על הדם לכך טהור מספק, אך עכשיו דהוא כמו שנטמא למפרע לא מקילינן הנך קולי וא"ש:

4 חידושי חתם סופר על בבא בתרא פתח ↗

אע"ג דרובא דאורי' וקורבא דאורי' מ"מ רובא עדיפא. שמענה ואתה דע לך. כללא דרובא דאיתי' קמן ודליתי' קמן כל רוב הקבוע לפנינו וגם המיעוט קבוע לפנינו. אפי' יהי' בסוף העולם כגון ניחוש לרובא דעלמא וכל דפריש מרובא דעלמא פריש ולא מהמיעוט הלז וכדומה הכל הנה רובא דאיתי' קמן. ולא מיקרי ליתי' קמן אלא כל שאין כאן תערובו' וקבוע כלל לא רוב ולא מיעוט אלא מנהג העולם כך רוב נשים בני קימא יולדת רוב עולם אינם סריסי' ואילנו' רוב המצויי' אצל שחיטה מומחים הם חזקה לא מוקי' אינש נפשי' היינו רוב פעמי' הוא כן הנה כל אלו וכיוצא איה שוקל ואיה סופר אשר מנה מנין האנשי' עתה אם הם סריסי' או לא אם המצויי' מומחי' או לא אך מנהג העולם כך נוהג מעולם ונהי שאין כאן רוב להיתר קבוע לפנינו אך לעומת זה אין כאן מיעוט איסור קבוע בתוך הרוב לפנינו ובענין זה הוא עדיף מרובא דאיתי' קמן וס' זו כ' הר"ן ספ"ג דביצה גבי דשיל"מ ע"ש ועיין ר"פ בן סורר ומורה דפשיטא לש"ס דאזלי' בדיני נפשות אחר רובא נשי' לאו אילוני' ורוב לאו סריס היינו רובא דליתי' קמן והורגי' ולא אמרי' והצילו העדה. ובתשובו' רשב"א מביאו ב"י י"ד סי' שע"ד גבי חלל שנמצא בין טברי' לציפורי אי הורגי' על זה כיון דאיכא עכ"פ מיעוט עכומ"ז שם אע"ג דהרוב איתי' קמן ישראל מ"מ כיון דעכ"פ איקבע ג"כ מיעוט עכומ"ז אך אפשר להרוג את זה שמא העכומ"ז שהי' שם הרג וכתי' והצילו העדה ולא דמי להא דר"פ בן סורר ומורה דהורגי' אפי' על רוב דליתי' קמן משום דלא איקבע מיעוטא. ושוב כ' רשב"א מוארב לו וקם עליו משמע אי פירש א' מהקבועו' דט' ישראל ועכומ"ז א' נהרג עליו ההורגו דאזלי' בתר רובא אע"ג דאיקבע מיעוט עכומ"ז. ראי' זו לא מכרעא דהאי דוארב לו מיירי אחר שנהרג ידעי' שישראל הרג אלא בשעת התראה הי' ספק כשזרק האבן לגו אי יפול על העכומ"ז או על הישראל. ע"כ כשהם קבועי' ה"ל התראת ספק דכפלגא ופלגא דמי וכשפירש חד מיניהו ה"ל התראת ודאי דאזלי' בתר רוב וה"ל למידע שעתיד האבן ליפול על ישראל. אבל לעולם אין הורגי' אא"כ מוצאים שהנהרג הי' ישראל כיון דאיקבע עכומ"ז לפנינו א"א להרוג הרוצח וכן משמע בתוס' ספ"ק דכתובו' דמייר' לענין התראה. ומיהו בשיטה מקובצת שם איכא דיעות מזה. עכ"פ מבואר דאע"ג דרובא דאיתא קמן עדיף מטעם הרוב שהוא מבורר לפנינו ומשו"ה פריך בחולין איתי' קמן כגון ט' חנויו' לא קאמיבעי' לן ליתי' קמן מנ"ל. מ"מ השתא דאזלי' בתר רובא יש סברא דליתי' קמן עדיף כיון דליכא מיעוטא מתנגד לפנינו וצ"ע בשיטת רש"י קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וכו' דליתי' קמן הוא עכ"ל ע"ש היטב:

9 שרצים - צב הדומה לצפרדע הצב טמא והצפרדע טהור:

10 מטפלים שם - עושים נפולין נפולין חתיכות חתיכות:

11 ונמצאו חתיכות בעיסה - ואין ידוע אם של שרצים או של צפרדעים:

12 אם רוב שרצים - אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף דחזקה ורובא דאיתיה קמן הוא אבל ההיא דתינוק רובא דליתיה קמן הוא:

4 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

והנה הרמב"ם פסק כר' יהודה נגד ר' חנינא בנו של ריה"ג ולא חשש למעשה רב דפ' אלו מציאות דעבדי עובדא כר"ח בנו של ריה"ג. ולפע"ד להאי לישנא דרוב גוים א"כ לכאורה י"ל כ"ע מודים דאזלינן בתר רובא דאיתי' קמן היינו רוב גוים ובודאי מרוב גוים הוא. וכיון שמרובא גוים א"כ בודאי נאבד דגוי אינו משליך נבלה שנתנבלה בשחיטה אע"ג שרוב בני אדם אינם אובדים מה שבידם וי"ל ממיעוט ישראל הוא שהשליך נבלה. מ"מ האי רוב בני אדם אינם אובדי' הוא רובא דליתי' קמן ורוב גוים בעיר הוה רובא דאיתי' קמן ומוטב דניזל בתר רובא דאיתי' קמן עפירש"י בקידושין פ' ע"א וא"כ לפ"ז י"ל ר' יהודה נמי מודה התם ואתי' האי עובדא אפי' כר' יהודה. ואמנם הש"ס התם לא קאמר הכי משום דשמעינן לר' יהודה דלא עדיף לי' רובא דאיתי קמן במס' מכשירין בתינוק המושלך במקום דרובא דאיתי' קמן ישראל מ"מ אזיל ר' יהודה בתר רוב משליכין דליתי' קמן ע"ש משו"ה לא מוקי התם כר' יהודה. אבל למאי דקיי"ל התם כת"ק במס' מכשירין דאזלינן בתר רובא דאיתי' קמן וא"כ ה"נ אי רוב גוים נינהו אפי' אי ס"ל הכא כר' יהודה מ"מ שרי התם ונהי דלהך לישנא דברוב ישראל הוה מ"מ כיון דפליגי לישני הדרן לכללן הלכה כר' יהודה במקום ר"ח בנו של ריה"ג דהוה מארי דתלמודא טפי:

« רש"י על קידושין פ׳ ע״א:ח׳ רש"י על קידושין פ׳ ע״א:י׳ »