רש"י על קידושין ע׳ א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ע׳ ע״א:י״א רש"י על קידושין ע׳ ע״א:י״ג »

1 קידושין פתח ↗

הָהוּא גַּבְרָא דְּמִנְּהַרְדְּעָא דְּעָל לְבֵי מַטְבְּחַיָּא בְּפוּמְבְּדִיתָא. אֲמַר לְהוּ: הַבוּ לִי בִּישְׂרָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: נְטַר עַד דְּשָׁקֵיל לְשַׁמָּעֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל וְנִיתֵּיב לָךְ. אֲמַר: מַאן יְהוּדָה בַּר שְׁוִיסְקֵאל דְּקָדֵים לִי, דְּשָׁקֵל מִן קַמַּאי?! אֲזַלוּ אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה. שַׁמְּתֵיהּ. אֲמַרוּ: רְגִיל דְּקָרֵי אִינָשֵׁי ״עַבְדֵי״. אַכְרֵיז עֲלֵיהּ דְּעַבְדָּא הוּא.

2 קידושין פתח ↗

3 שולחן ערוך, חושן משפט פתח ↗

כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו סעיפים:כיצד מזמינים בעל דין לדין שולחים לו ב"ד שלוחם שיבא ליום המזומן לדין לא בא מזמינים אותו פעם שנית לא בא מזמינים אותו פעם שלישית לא בא ממתינים לו כל היום לא בא מנדין אותו למחרתו בד"א במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס אבל מי שהוא מצוי בעיר אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת ואם לא בא כל אותו יום מנדין אותו למחרתו: הגה הלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם ואם לא הלך מנדין אותו ב"י והשליח ב"ד נאמן לומר הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבוא לדין ומשמתין פי' הנדוי או החרם שם מיתה אותו על פיו אבל אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיבואו שנים ויעידו שנמנע לבוא ואין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע: הגה מי שאומר שאינו חושש על גזירת ב"ד או חכם אע"פ שבא לב"ד מנדין אותו הואיל ואומר שלא בא מחמת גזירתו הוי אפקירותא וע' בי"ד סי' של"ד ואם אמר לא אדון לפניכם אלא לפני ב"ד אחר ע' לקמן סי' י"ד מי שלא יוכל לבא לב"ד כי צריך לילך למרחקים יש להודיע לב"ד ולשום התנצלותו ולבקש זמן אחר ואם לא עשה מנדין אותו אע"פ שלא היה יכול לבא מהרי"ק שורש י"א מי שקבל עליו ב"ד של שנים בקנין והזמינוהו ולא בא מנדין אותו בב"ד של שלשה ב"י בשם תשו' הרשב"א:

3 מועד קטן פתח ↗

שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת: שְׁמַע מִינַּהּ תַּלְמִיד שֶׁנִּידָּה לִכְבוֹדוֹ — נִידּוּיוֹ נִידּוּי, וּשְׁמַע מִינַּהּ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מֵיפֵר חֶלְקוֹ, וּשְׁמַע מִינַּהּ הָנֵי בֵּי תְלָתָא דְּשַׁמִּיתוּ, לָא אָתוּ תְּלָתָא אַחֲרִינֵי וְשָׁרוּ לֵיהּ.

4 קידושין פתח ↗

12 נטר עד דשקיל שמעיה דרב יהודה - המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול:

13 בר שויסקל - לשון גנאי גרגרן אוכל שויסק צלי כדאמר בפסחים דף צו. באימורי פסח מצרים מאן לימא לן דלא שויסקי עבדינהו בשם רבינו הלוי:

14 שמתיה - כדאשכחן דמנדים לכבוד הרב במועד קטן דף טז.:

15 אמרו ליה - לרב יהודה רגיל ההוא גברא דקרי לאינשי עבדי:

2 פסחים פתח ↗

בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: אֵימוּרֵי פֶּסַח מִצְרַיִם הֵיכָא אַקְטְרִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמַאן לֵימָא לַן דְּלָא שְׁוִיסְקֵי עֲבוּד?

3 קידושין פתח ↗

« רש"י על קידושין ע׳ ע״א:י״א רש"י על קידושין ע׳ ע״א:י״ג »