רש"י על קידושין ו׳ ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ו׳ רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ח׳ »

1 רשימות שיעורים פתח ↗

רש"י ד"ה המקדש במלוה. יש לעיין בגדר הדין, דהמקדש אשה בהלואה עצמה שאינה מקודשת. דניתן לבאר דהמקדש מוחל את החוב לאשה והוא רוצה שהמחילה תהא נתינת הכסף לאשה. או"ד שהמקדש אינו מוחל על החוב אלא דהוא מעביר את החוב עצמו לאשה בתורת כסף קידושין, כי החוב עצמו נחשב ע"פ דין כחפצא דכסף. ומאחר דהוא הקנה לה את החפצא דהחוב היא פטורה מלפרוע החוב אפי' בלי מחילה.280ואמר רבינו זצ"ל שהצד הזה דומה לזקיפת מלוה. דאיתא במשנה שביעית פרק י משנה א וז"ל הקפת החנות אינה משמטת ואם עשאה מלוה הרי זה משמט עכ"ל. דהיינו, דאם אחד קנה מחבירו אזי אין שביעית משמטת החוב של הקונה לשלם למוכר. אבל אם עשו חשבון וזקפן עליו במלוה אזי שביעית משמטת. וגדר זקיפת מלוה הוא דהקונה מתחייב בהתחייבות חדשה למוכר, ומשתמש בחוב החדש כדי לשלם לבעל החנות את החוב הראשון שהיה לו. וכמו"כ בנידון דידן, המקדש מעביר את החוב לאשה ובזה תיפטר מפרעון החוב. והנה לפי"ד רבינו זצ"ל הגדר דזקיפת מלוה הויא יצירת חוב חדש ופרעון החוב הראשון. וכן משמע בשו"ת הרשב"א חלק א סימן תתקפט וז"ל דזקפן במלוה כפרעון דמי וכו' כי כבר נפרע החוב הראשון. אלא שעכשו כותב שטר אחר וכמלוה אחרת דמי עכ"ל, והרשב"א הביא ראיה מזה דשביעית משמטת. אבל עיין בקובץ שיעורים לב"מ סימן כו דהגר"ח זצ"ל נקט דגדר זקיפת מלוה הוא דהמלוה מלוה החוב ללוה ובזה נוצר חיוב חדש על הלוה – דלפני זה הוא היה חייב המעות למלוה, ועכשיו הוא חייב לשלם למלוה החפצא דחוב. וי"ל דנ"מ בין ב' הצדדים הנ"ל הוא לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דרק המקדש במלוה אינה מקודשת ואילו הקונה במלוה חל המקח, מה הדין היכא דרוצים לעשות קנין בחוב היכא דהמוכר אינו יכול למחול את החוב. למשל, אם אחד התחייב ממון להקדש ועכשיו רוצה למכור חפץ להקדש בדמי החוב. דהגזבר הרי הוא פועל כמלוה והקונה בעד הקדש ובאמת יש לו הכח לקנות דברים בעד הקדש. אמנם אין לגזבר הכח למחול חובות להקדש. ולכן, אם נוקטים כצד הא' דמחילת המלוה הויא כנתינת כסף, אזי גם לפי הרמב"ם דבע"ח אפשר לקנות מקח בחובו, מ"מ אין להקדש היכולת לקנות באופן כזה כי אין דרך להקדש למחול על החוב. מאידך אם נוקטים כצד הב' דהבע"ח מעביר את החוב בתורת חפצא דכסף לקונה והקנין חל ע"י עצם החוב בלי מחילה, א"כ י"ל דגם הגזבר יכול לעשות קנין כזה ולהקנות את החוב בעד הקדש. וכיוצא בזה יש נ"מ בגבאי צדקה ואפוטרופס ליתומים דגם יש להם את הכח להקנות אבל לא למחול. ונראה לדייק מדברי רש"י ד"ה המקדש במלוה כצד הב', שכתב וז"ל המקדש במלוה - דאמר התקדשי לי במלוה שהלויתיך עכ"ל. ומשמע מזה דמיירי שרוצה לקדשה בהלואה עצמה ולא במחילת החוב הראשון.281ויש להוסיף דלכאורה רש"י בכתובות עד. ד"ה במלוה ביאר דהוא רוצה לקדשה במחילת החוב וז"ל שמחל לה מלוה שחייבת לו עכ"ל. וזה משמע כצד הא' בספק דרבינו זצ"ל. וכן משמע מרהיטת דברי הרמב"ם פרק ז מהלכות מכירה הל"ד וז"ל מי שהיה לו חוב אצל חבירו ואמר לו מכור לי חבית של יין בחוב שיש לי אצלך ורצה המוכר הרי זה כמי שנתן הדמים עתה וכל החוזר בו מקבל מי שפרע, לפיכך אם מכר לו קרקע בחובו אין אחד מהן יכול לחזור בו ואע"פ שאין מעות המלוה מצויות בשעת המכר עכ"ל. הרי הרמב"ם הזכיר מכירה "בחוב שיש לי אצלך" ולא במחילת החוב. ויתכן דגם משמע הכי מדברי רש"י ד"ה לא צריכה דארווח לה זמן וז"ל וכ"ש אם מחל לה כל המלוה ואמר לה התקדשי לי בהנאת מחילה זו דהשתא הוא דקא יהיב לה הך פרוטה דהנאת מלוה אבל כי מקדש לה בעיקר המעות לאו מידי יהיב לה שכבר הם ברשותה והם שלה עכ"ל. לפי רש"י אפשר לקדש בהנאת מחילת מלוה, לעומת המקדש במלוה עצמה דאינה מקודשת. לפי הצד הב' בספק הנ"ל, שפיר מובן החילוק בין המקרים. דהרי המקדש במלוה, כלומר עם עצם החוב, אינה מקודשת כי הוא לא נתן לה ולא מידי, אבל במוחל החוב הקידושין חלין. אבל לפי הצד הא' החילוק צ"ב, דהרי בשני המקרים המקדש מוחל את החוב ועדיין המקדש במלוה מחילת המלוה אינה מקדושת, לעומת המקדש בהנאת מחילה מלוה דמקודשת. וצ"ל דהחילוק הוא בלשון המקדש, דהקידושין אינן חלין כשהוא מקדש ב"מחילת מלוה" אבל הקידושין חלין כשהוא מקדש ב"הנאת מחילת מלוה". אבל קצת דחוק לומר דכל החילוק תלוי בלשון דמשתמש בו. ולכן נראה יותר כצד הב', דגדר מקדש במלוה הוי דרוצה לקדש ע"י החוב עצמו בלי מחילה.

1 הגהות יעב"ץ על קידושין פתח ↗

רש"י ד"ה המקדש במלוה דאמר התקדשי לי במלוה כצ"ל:

2 רשימות שיעורים על קידושין פתח ↗

ולפי זה מבואר למה הגמ' לקמן רצתה לתלות את המימרא דרב במחלוקת בענין מלוה להוצאה ניתנה, ולא את המימרא דאביי. דעיין בגמ' לקמן מז. וז"ל נימא כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת ויש אומרים מקודשת, מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מלוה להוצאה ניתנה, ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה עכ"ל. והביאור בזה הוא דכו"ע מודים לדין דאביי דא"א לקדש אשה ע"י סילוק החוב עצמו כי אין כאן כסף קידושין כמו שביאר רש"י ו: ד"ה אינה מקודשת וז"ל דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין עכ"ל. אמנם הגמ' לקמן איירי באופן דהוא רוצה לקדשה במעות עצמן לפני שהיא הוציאה אותן, וזה תלוי במחלוקת אם מלוה להוצאה ניתנה או לאו להוצאה ניתנה. דלפי המ"ד מלוה להוצאה ניתנה האשה קנתה את הכסף בשעת נתינת המעות, ויש רק שעבוד עליה לפרוע את החוב. וא"כ מיד בתחילת ההלואה אין כאן מעות ראשונות לקדשה בהן. מאידך אליבא דמ"ד דמלוה לאו להוצאה ניתנה, אזי גדר הדברים הוא דמשעת תחילת ההלואה עד שהיא מוציאה את הכסף, המלוה הוי הבעלים על הכסף ויש ללוה דין של שואל. ולכן האיש המלוה יכול לקדשה בהן.

3 קידושין פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: הַמְקַדֵּשׁ בְּמִלְוֶה – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. בַּהֲנָאַת מִלְוֶה – מְקוּדֶּשֶׁת, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן מִפְּנֵי הַעֲרָמַת רִבִּית.

1 המקדש במלוה - דאמר התקדשי לי במלוה שהלויתיך:

2 אינה מקודשת - דקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין ומלוה להוצאה ניתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו:

3 בהנאת מלוה - מפרש לה ואזיל:

« רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ו׳ רש"י על קידושין ו׳ ע״ב:ח׳ »